שו"ת רדב"ז/ב'צד
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
עוד שאלת באותו פרק על מה שהשיג הראב"ד שלא מצינו קטן בר עונשין וכו':
דעת רבינו שאין הקרבנות לעונש אלא לכפרה וקטן נמי כפרה בעי וכל היכא דאיכא היקישי לחומרא מקשינן ולא לקולא הילכך כי היכי דאיהי דגדולה חייבת מלקות אף הבא עליה חייב קרבן אע"ג דקטן הוא. ותו דקרא הכי מוכח דכתוב בקורת תהיה והביא את אשמו משמע כל שהיה לוקה הבועל מביא אשם דאי לפי שטת הראב"ד ז"ל הכי הו"ל למכתב והביא את אשמו וגו' בקורת תהיה אלא ודאי לחומרא מקשינן וכיון שהוא לוקה אף הוא מביא אשם אע"ג דקטן הוא ועלו דברי הרב כהוגן:
בפ"ג כתב הנכריות אין חייבים עליהם וכו' לענין טומאה וטהרה משמע דלענין הבא עליה לא גזרו וקשיא דהא אמרינן בכמה דוכתי דגזרו על הנכריות משום נשג"ז וי"ל דלא גזרו עליה משום נשג"ז אלא בזמן שמיחד אותה לזנות אבל הבא עליה אקראי בעלמא לא גזרו עליה משום נדה וכן כתב הרב פי"ב וז"ל ולא אסרה תורה אלא דרך חתנות אבל הבא על הנכריות דרך זנות מכין אותו מכת מרדות מדברי סופרים שמא יבא להתחתן בהם ואם יחדה לו בזנות חייב עליה משום נדה ומשום שפחה ומשום גויה ומשום זונה ואם לא יחדה לו אלא נקראת מקרה אינו חייב אלא משום גויה ומשום זונה וכל חייבים אלו מדבריהם ע"כ*:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |