שו"ת רדב"ז/ב'סו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
שאלת ממני ידיד נפשי אבאר לך לשון הרב ז"ל פ"ד הלכות נזירות וז"ל האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא כו' אם בחול נדר הרי זה אסור לעולם ואם בשבת או ביו"ט נדר אותה שבת או אותו יו"ט מותר מכאן ואילך אסור לעולם שהדבר ספק אם יבא בשבת או ביו"ט או לא יבא והואיל והוא ספק ביום שנדר לא חלה עליו נזירות שספק נזירות להקל מכאן ואילך חלה עליו ושבת הבאה שהיא ספק אינה מפקעת נזירות שחלה עליו עכ"ל:
תשובה לשון זה יש בו גמגומין ואבאר אותו פסקי פסקי איכא פלוגתא דר"ש ור"י על ספקי נזירות אם הוא להקל או להחמיר והכי תניא בפ"ק דנזיר ופסק ז"ל כר"י חדא דר"ש ור"י הלכה כר"י ותו דבעיית ר' אבא מר"ה אליבא דר"י היא וזהו שכתב שספק נזירות להקל. אם בחול נדר וכו' תניא פרק מי שהוציאוהו הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות ובי"ט ואסור לשתות יין כל ימות החול. וא"ת ספק יבא היום ספק לא יבא ואמאי אסור כל ימי החול כיון דפסקינן כר"י דספק נזירות להקל וי"ל דמודה ר"י דאגב חביבותא דביאת בן דוד מחית נפשיה לספיקא ועביד ספקו כודאי ולא פליג ר"י אלא באומר הריני נזיר ע"מ שיהא בכרי זה מאה כור וכו' וכה"ג דחי ר' יוחנן התם אפילו תימא ר' יהודה התם לא נחית נפשיה לנזירות הכא נחית ליה לנזירותא ה"נ נחית נפשיה לנזירות דודאי יבוא בן דוד דכתיב כי בא יבא לא יאחר וכתיב היום אם בקולו תשמעו ולפיכך אם בחול נדר הרי אסור לעולם והיינו דלא פריך תלמודא פרק מי שהוציאוהו משאר ימי החול אלא מחד בשבא דאקשינן התם בחד בשבא לישתרי לפשוט מינה דאין תחומין דאי יש תחומין בחד בשבא לישתרי דלא אתי אליהו בשבתא וכיון דאליהו לא אתי בשבתא בן דוד לא אתי בחד בשבא דכתיב לפני בא יום ה' וגו'. אבל בשאר ימים פשיט ליה דאסור אפי' לר' יהודה. ומשני האי תנא ספוקי מספקא ליה אי יש תחומין או אין תחומין ולחומרא ומדלא קאמר תלמודא האי תנא ר' שמעון דאמר ספק נזירות להחמיר משמע דהאי תנא כר' יהודה נמי ס"ל ומשום דקושיין בחד בשבתא הוצרך לתרץ דאזיל לחומרא אבל בשאר הימים לא הוה קשיא לן מידי דפשיטא דאזלינן בהו לחומרא מטעמא דאמרן לעיל והיינו נמי דפריך בפשיטות אי לימא דקאי בחול כיון דחל עליה נזירות וכו' ואי פריך אליבא דר' שמעון דאזיל לחומרא בספק נזירות הוה ליה למימר הא ניחא לר' שמעון אלא לר' יהודה מאי איכא למימר אלא ודאי לכ"ע פריך. ואם בשבת או ביו"ט נדר אותו שבת ואותו יו"ט מותר והיינו דמסקינן בגמרא אלא דקאי בשבתא וקא נדר וההוא יומא הוא דשרי ליה מכאן ואילך אסור ופסיק כר' יהודה דאמר ספק נזירות להקל וטעמא דספק זה אינו תלוי בדעת הנודר שנאמר נחית נפשיה לספיקא דהא למאן דאמר יש תחומין למעלה מעשרה ודאי לא יבא בשבת. כללא דמילתא נחית נפשיה לספק ביאת בן דוד ולא נחית נפשיה לספק החכמים או כלך לדרך זו נחית נפשיה לספק האפשרי לדברי הכל ולא נחית נפשיה לספק שאינו אפשרי לדעת הכל. מכאן ואילך אסור לעולם וכו' היינו דאמרינן התם אילימא דקאי בחול כיון דחל עליו נזירות היכי אתיא שבת ומפקעא ליה וכו'. ואכתי קשיא לי לדעת האומרים אין תחומין למעלה מעשרה והוא דעת האחרונים א"כ אפשר שיבא בן דוד בשבת או ביו"ט ואמאי לא חייל נדריה כשאר הימים. וי"ל שהספק הוא שמא ירצה להחמיר על עצמו כדעת האומרים יש תחומין למעלה מעשרה או שמא לא ירצה להחמיר ועל כרחין אית לן לתרוצי הכי לדעת האומרים דאזלינן בספיקא דהאי בעיא לקולא דלא תיקשי להו הברייתא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |