שו"ת רדב"ז/א'תרנד
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ושש מאות וחמישים וארבעה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן רצא]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(רצא) על מה שכתב פ"ג מהל' מתנות עניים וז"ל או שקצר באמצעה אפילו קודם שתביא שליש הגיה עליו שלשון אפי' לא אתי שפיר דאדרבה משום דלא הביאה שליש לא נקרא קצירה לכן ראוי להפסיק יותר מאלו נקצר אחר שהביאה שליש והעלה לבסוף וז"ל ונ"ל שהוא אפילו מלשון המקרא כי אפילות הנה ע"כ וזו ודאי דרך אפלה היא וכמה רחוקה זה מכוונת רבינו ואין זה אלא מאוס בטובה ובחור ברע. ושיעור לשון הרב ז"ל כך הוא בלא דוחק לא מיבעיא אם הביאה שליש דפשיטא דאם לא חרש לא הויא הפסקה דהוי כתחלת קצירה אלא אפילו קודם שתביא שליש דסד"א אין זו תחלת קצירה והויא הפסקה אפי' בלא חרישה קמ"ל אם חרש אין ואי לא לא הויא הפסקה דקי"ל כחכמים דאמרי הקוצר לשחת אינו מפסיק אלא אם כן חרש ואיני רואה בזה דוחק דהאי וחרש במקום שקצר קאי אעיקר דינא ואחדושא דאפילו וזה ברור והוא הדרך ישכון אור שתפס המגיה בתחלה ואני תקנתי לשון הרב ז"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |