שו"ת רדב"ז/א'תרז
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ושש מאות ושבעה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן רמד]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(רמד) שאלת על מה שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ו' מהלכות מאכלות אסורות וז"ל סכין ששחט בה אסור לאכול בה רותח עד שילבן וכו' ואם חתך בה רותח מותר ע"כ וכתב עלה המגיד ז"ל דס"ל כמאן דאמר בית השחיטה צונן הוא ומשום הכי כתב ואם חתך בה רותח מותר והשוה ז"ל בין סכין בלוע מרותח ובא לחתוך בה צונן לסכין הבלוע מצונן ובא לחתוך [בה] רותח:
תשובה איברא דקשה טובא לשיטה זו של מגיד משנה. חדא דלמה שינה הרב לשונו של שמואל דאמר סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח דהוה משמע שפיר בדיעבד. ותו אי ס"ל בית השחיטה צונן הוא אמאי צריך הכשר גדול דהיינו ליבון או השחזה בהדחה או בקינוח סגי ליה. ותו דנהי דבית השחיטה צונן אי איפשר שלא יהיה שום דם דבוק בדופני הסכין וכשחתך הרותח נבלע בו ואמאי מותר בדיעבד וכ"ת דע"י הדחה או קנוח קאמר לא היה לו לסתום אלא לפרש ומהאי טעמא נמי ליכא לפרושי דהאי דקאמר מותר ע"י קליפה קאמר דא"כ הוה ליה לפרושי. ותו דכל מקום שנאמר אסור סתם אפילו בדיעבד אסור וכן העלה הר"ן ז"ל. ותו דאפי' לדעת האומרים דבית השחיטה צונן אם חתך בה רותח אסור אפילו בדיעבד וטעמא דאגב דוחקא דסכינא בלע וכן העלו הרשב"א והרמב"ן ז"ל. ותו דמשוה לרב ז"ל חולק עם כל הפוסקים שאסרו אפילו בדיעבד. ותו דמלשון הרב בעצמו משמע דס"ל בית השחיטה רותח הוא שכתב בפי"ו וז"ל הלוקח סכין מן העכו"ם מלבנה וכו' די לו אם נעצה וכו' ואוכל בה צונן ואם היו בה פגימות או שהיתה יפה ורצה לאכול בה חמין או לשחוט בה מלבנה או משחיזה כולה ע"כ הרי שהשוה שחיטה לחמין ולא לצונן. ולפיכך אני אומר אחר בקשת המחילה מהרב בעל מ"מ כי דעת הרב ז"ל דבית השחיטה רותח הוא ואם חתך רותח בדיעבד אסור כדעת הפוסקים ולהכי שני בלישניה ומ"מ אסור לאכול בה רותח אפילו אם חתכו בדיעבד ומה שכתב ואם חתך בו רותח מותר לאו אכולא מלתא קאי אלא אסיפא דקאמר או ינעצנה בקרקע וכו' לומר שאם נעץ אותה בקרקע קשה עשרה פעמים אע"ג דאין זה הכשר גמור סגי בהכי בדיעבד וטעמא דמילתא דאע"ג דאמרינן בית השחיטה רותח הוא לאו דרותח גמור אמרינן אלא בערך צונן רותח הוא ומשום הכי סגי ליה בהכשר גרוע כי האי לענין שאם חתך בו רותח יהיה מותר בדיעבד ושיעור לשונו כך ואם נעץ אותה וכו' וחתך בה רותח מותר בדיעבד וה"ה סכין ששחט בה אסור לאכול בה רותח אפי' בדיעבד ואם רוצה לאכול בה רותח לכתחלה ילבן אותה או ישחיזנה במשחזת או ינעצנה בקרקע וכו' אם רוצה שהיה מותר אם חתך רותח בדיעבד ואעפ"י שידעתי שהלשון דחוק קצת בהכי ניחא טפי מלתלות בוקי סריקי בהרב ז"ל. כללא דמלתא דאם חתך בה רותח בלא שום הכשר אסור והדחה וקינוח לא הוו הכשר ואפילו אם קלף מקום החתך אסור שע"י הרותח נבלע הדם בבשר ואם הכשיר אותה ע"י נעיצה בקרקע קשה עשרה פעמים וחתך בה רותח בדיעבד מותר אבל לכתחלה צריכה הכשר (וכולי) דהיינו ליבון או השחזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |