שו"ת רדב"ז/א'תקצח
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וחמש מאות ותשעים ושמונה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן רלד]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(רלד)שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך כוונת הש גת הראב"ד ז"ל על מש"כ הרב פ"ב מהל' טומאת אוכלין וז"ל וכן אם יבש האילן ובו פירות הרי הן כתלושים והשיג עליו וז"ל א"א אין דבר זה לא במשנה ולא בתוספתא ולא בגמרא אבל אם יבשו בו פירות במחובר הרי הם כמחוברים ואולי מבכורים גמר לה דתנן יבש האילן או נקצץ מביא ואינו קורא קתני יבש דומיא דנקצץ ע"כ. ובפרק ח' מהלכות שבת כתב הרב ז"ל וכן אילן שיבשו פירותיו בו התולש מהם בשבת חייב אעפ"י שהן כעקורין לענין טומאה ע"כ. ושאלת ליישב לך הלשונות וכוונת ההשגה ותירוצה:
תשובה גרסינן בפרק העור והרוטב אמר שמואל תאנים שצמקו באיביהן מטמאות טומאת אוכלין והתולש מהן בשבת חייב חטאת דלענין שבת חשבינן לה כמחוברין ולענין טומאה חשבינן להו כתלושין וטעמא דכיון דיבשו חשיבי כאוכל ומטמאין אבל לענין שבת מחוברין הם עדיין בקרקע ומותבינן עליה דשמואל מדתניא אילן שנפשח ובו פירות הרי הם כתלושין פירוש לכל דבר בין לענין שבת בין לענין טומאה. יבשו הרי הם כמחוברין זה היא גירסת הספרים שלנו וקשיא לי עליה חדא דלא הוי כעין רישא דאיירי באילן. ותו שהלשון קצר והוצרך רש"י לפרש יבשו פירות האילן שלא נפשח וכו'. ותו דאורחיה דתנא לשנות תרווייהו לגבי אילן כדתנן יבש האילן או נקצץ מביא ואינו קורא. הילכך הגירסא הנכונה היא יבש הרי הם מחוברין פירוש יבש האילן ובו פירות הרי הם מחוברין. ומדמותבינן מיבש האילן ובו פירות לתאנים שצמקו באיביהן משמע דלא שני לן בין יבש האילן ולא יבשו הפירות ליבשו הפירות ולא יבש האילן והיינו דבהלכות שבת נקט אילן שיבשו פירותיו בו ובהלכות טומאה נקט יבש האילן ללמדנו שאין חלוק ביניהם. ומסיק תלמודא לתיובתא מאי לאו מה תלושין לכל דבריהם בין לענין שבת בין לענין טומאה. אף מחוברין לכל דבריהם בין לענין שבת בין לענין טומאה ודחינן מידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא אילן שנפשח הוו פירותיו תלושין לכל דבריהם. אבל יבש האילן דקתני מחוברין היינו לענין שבת אבל לענין טומאה הוו כתלושין והיינו דשמואל ובהכי סלקא סוגיין וזוהי שכתב הרב ז"ל בהלכות טומאת אוכלין והעתיק לשון הגמרא אלא שהקדים הברייתא ואחר כך מימרא דשמואל דע"י מימרא דשמואל מתפרשת הברייתא דלאו לכל מילי הוו כמחוברין אלא לענין שבת דוקא אבל לענין טומאה הוו כתלושין והיינו דתנן התם מביא ואינו קורא דיבש האילן הוו הפירות כתלושין ולא למדה הרב משם אלא מסוגיא דפרק העור והרוטב שהיא מפורשת כדבריו ז"ל. והראב"ד הבין בדברי הרב ז"ל דוקא דיבש האילן הוו כתלושין אבל יבשו הפירות באילן והוא מחובר הוו כמחוברים מדשני לשון הברייתא דקתני יבשו ונקט יבש וטעמא רבא איכא דבשלמא כשיבש האילן הוי כאלו אינו מחובר לקרקע כיון שאינו יונק מהקרקע אבל יבשו הפירות והאילן מחובר ויונק מן הקרקע חשיב כמחובר אפילו לענין טומאה ולא שת לבו למה שכתב בהלכות שבת וכן אילן שיבשו פירותיו בו ואפשר דהתם נמי היה כתוב בספרו וכן אילן שיבש ופירותיו בו וקרוב שיטעה הסופר בזה. וא"ת איך אפשר שיבין כן בדברי הרב והרי כתב בהדיא הך דשמואל תאנים שצמקו באיביהן מטמאות טומאת אוכלין. וי"ל דהכי הוה מפרש דשאני תאנים משאר פירות האילן כיון שצמקו שוב אינם יונקים מן האילן כלל אבל שאר פירות אעפ"י שיבשו עדיין יונקים איזה לחות מן האילן. וא"ת א"כ מאי מותבינן עליה דשמואל מהך ברייתא אימא לעולם אימא לך מחוברים לכל דבריהם והכא במאי עסקינן בשאר פירות האילן וטעמא כדכתיבנא. וי"ל שזו היא השגתו שלא נמצא זה לא בתוספתא ולא במשנה ולא בגמרת חולין דאם יבשו פירות באילן הרי הם כמחוברים ואולי מבכורים גמר לה דתנן יבש האילן או שנקצץ מביא ואינו קורא יבש דומיא דנקצץ דיבש האילן ממש מביא ואינו קורא אבל יבשו הפירות באילן מביא וקורא. כללא דמילתא לפי שגירסת הספרים שלנו דגרסי בברייתא יבשו כלומר הפירות ופריך לשמואל להדיא וראה שהרב שינה הלשון דמה שחולק גם בדין ואין הדבר כן כי אינו חולק אלא בגירסא וגריס יבש והיא גירסא נכונה מטעמא דכתיבנא לעיל. וחלוקת יבשו הפירות כבר כתבה בהלכות שבת והכא שהוא עקר הדין לענין טומאה דקדק בגירסא נראה שאין חלוק בין יבש האילן ליבשו הפירות התולש מהם בשבת חייב חטאת ולענין טומאה הוו כתלושין ומקבלין טומאה במקומן ועלו דברי הרב כהוגן בסייעתא דשמיא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |