שו"ת רדב"ז/א'תקסז
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וחמש מאות ושישים ושבעה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן רג]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(רג) שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות בכורות וז"ל מצות בכור בהמה אינה נוהגת אלא בארץ וכו' והשיג עליו הראב"ד ז"ל א"א טעות היא זו ואפי' לרבי עקיבא דאית ליה האי סברא לא אמר אלא ליקרב אבל קדושת בכור יש בו ואינו נגזז ונעבד ואינו נאכל אלא במומו ע"כ. וקשיא לך איך נעלם דבר זה מעיני רבינו ז"ל:
תשובה הרשב"א ז"ל בתשובה תמה על הדבר וכתב כמה סוגיות דמשמע מינייהו כדברי הראב"ד ז"ל עיין בסי' של"א. וכן הרמב"ן והרא"ש ז"ל. ואני יש לי ראיה גמורה על בכור שנוהג בחוצה לארץ ואינו נאכל אלא במומו דגרסינן פרק אלו טרפות כי הא דרבא שרא טרפתא וזבן מינה בשרא אמרה ליה בת רב חסדא אבא שרי בוכרא ולא זבן מינה בשרא א"ל ה"מ בוכרא דאשומא מזדבן הכא מתקלא מוכח מאי איכא משום אומצא מעלייתא כל יומא אומצא מעלייתא זבנו לי ע"כ. שוב ראיתי שהקשו עליו ז"ל גם מזו הסוגיא הא קמן בהדיא דרבא ורב חסדא בבבל הוו והיו מביאין לרב חסדא להתיר את הבכור ע"י מום. ותו דמאי שנא מבכור לנחלה ובכור אדם לכהן ופטר חמור דנוהגים בחוצה לארץ גם בכור בהמה נוהג בח"ל. ומתוך כך נתברר אצלי דספר משובש נזדמן לראשונים וכן היה כתוב בו מצות בכור בהמה אינה נוהגת אלא בארץ וכו' ובסוף הלשון אלא בחולין גמורין ולפיכך הקשו עליו. גם בספרי הדפוס החדש תיקנו תחלת הלשון על פי ההשגה והניחו סוף הלשון כאשר היה בתחלה כך אלא יאכל במומו ואם הביא אין מקבלין ממנו אלא יאכל במומו. והרי הני סתרן אהדדי שאם אין בכור נוהג בחוצה לארץ יאכל אפילו בלא מום וזה ברור. אבל בספרים הראשונים היה כתוב אלא הרי הוא כחולין ותרווייהו ליתנהו אלא הגרסא הנמצאת בספרים רבים המדוייקים כך היא מצות בכור בהמה נוהגת בארץ ובחוצה לארץ ואין מביאים בכורות מחוצה לארץ וכו' אלא יאכל במומו ואתיא ממש כר' עקיבא דקי"ל כוותיה והשתא ניחא מה שכתב ואין מביאין בכורות דבשלמא אם נוהג בחוצה לארץ היינו דאצטריכא ליה אין מביאין בכורות מחוצה לארץ אלא אם אמרת דאינו נוהג פשיטא דאין מביאין דהא אין שם בכור עליו ונמצא מביא חולין לעזרה והיינו דכתב נמי באותו פרק הבכור בזמן הזה מניחו עד שיפול בו מום ולפי גרסת הראשונים צ"ל דבא"י איירי ואם כן היה לו לפרש. ולפי גרסתינו אתי שפיר ודוק:
שוב ראיתי שכתב הרב ז"ל כן בהדיא בספר המצות וז"ל בלשון קדר פקד באן לך אן הדא אל מצוה אינה נוהגת אלא בארץ לאל תקריב אמא בכור חוצה לארץ פלא יקרב לבנהא קודש להאכל במומו סוי כאן בית אל מקדש מבנייא או כמא הו מנא הדא מתל מעשר דגן והדא אל מצוה לא תלזם אל לוים ע"כ. וזהו העתקו הנה נתבאר לך שמצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ לענין הקרבה אבל בכור חוצה לארץ לא יקרב אבל הוא קדש להאכל במומו ואין חילוק בין זמן שבית המקדש קיים ובין הזמן הזה כמו מעשר דגן ומצוה זו לא יתחייבו בה הלוים ע"כ וזהו מה שכתב בפסק ממש אלא שהמעתיקים טעו וגרמו רעה לעולם ולהטיח דברים כנגד הרב ז"ל אשר מימיו אנו שותים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |