שו"ת רדב"ז/א'תקנה
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וחמש מאות וחמישים וחמישה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן קצא]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(קצא)
שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל (פרק ח' מהלכות שכנים) וז"ל רצה בעל הגג לעקור הצנור מצד זה ולהחזירו בצד אחר או שהיה ארוך ורצה לקצרו אין בעל החצר יכול לעכב עליו שלא החזיק אלא במי הגג והרי הם באים אצלו מ"מ כי מה שכתב בעל מ"מ לתרץ השגת הראב"ד ז"ל לא נתיישב אצלך:
תשובה ודאי כי מה שכתב הרב בעל מ"מ דחוק מאד חדא כי לפי שטתו האמוראים חלוקים ופסק כבתראה ואלו הריא"ף ז"ל כתב ג' האוקמתות משמע דס"ל ז"ל דלא פליגי וסתמא דמלתא דלא פליג עליה הרב. וכן כתב הר"ן ז"ל וז"ל הני תלת אמוראי לא פליגי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא הילכך קי"ל ככולהו וכן נראה מדברי הריא"ף ז"ל שהביאן כולן בהלכות וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפרק ח' מהלכות שכנים עכ"ל. וכן הסכים הרשב"א ז"ל דהני אמוראי לא פליגי והכי מסתברא לי דאי פליגי לא ידעינן כמאן נפסוק דאיכא מאן דפסק כבתראה שהוא מקיים החזקה יותר מכולם וכן דעת הראב"ד ז"ל ואיכא מאן דפסק כשמואל דהלכתא כוותיה בדיני ור"ח פסק כר' חנינא דרביה דשמואל היא ואנן לא ידעינן כמאן נעביד. ועוד קשה שאין דרכו של הרב ז"ל לכתוב פסקי דינין הנשמעים מתוך הסוגיא ולא יכתוב נראים הדברים וכיוצא בזה הלשון כי סתם לשונו הוא משנה או ברייתא או סיפרא או תלמוד בבלי או ירושלמי ולפיכך אני סובר דהרב ז"ל מפרש סוגיין הכי אמר רב יהודה אמר שמואל המרזב אין לו חזקה לא לבעל הגג ולא לבעל החצר שאם רצה בעל הגג לעקור את הצנור מצד זה ולהחזירו בצד אחר אין בעל החצר יכול לעכב עליו וכן אם בעל החצר רוצה לעקור אותו אין בעל הגג יכול לעכב ותרתי שמעת מינה דאין לבעל החצר חזקה (אין) ולא לבעל הגג. והא דנקט לה הרב ז"ל ברצה בעל הגג וכו' לאשמעינן רבותא דאפי' בכה"ג אין בעל החצר יכול לעכב דסד"א מצי למימר כבר תקנתי מקום לירידת המים בצד זה קמ"ל דכיון דהמים באים אצלו מ"מ לא מצי לעכב דאי לאשמעינן דבעל הגג לא מצי מעכב פשיטא דמאי איכפת ליה אם ירדו מזה הצד או מזה הצד אבל מקומו יש לו חזקה וכל א' מהם יכול לעכב שאם הוא למערב להחזירו למזרח איכא קפידא לתרוייהו והכי נמי אם היה ארוך ובא לקצרו אין א' מהם יכול לעכב ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו לגמרי או להניחו ברוח אחרת כל א' יכול לעכב ולא פליג אדשמואל ואתא ר' ירמיה בר אבא ואמר אכתי איכא נפקותא אחריתי לגבי בעל החצר שאם רצה לבנות תחתיו בונה ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו אינו עוקרו כדפרישית. והני תלתא אוקמתי כתבן הרב ז"ל זו אחר זו דהלכתא נינהו כסדר דמייתי להו תלמודא. וא"ת היכי מתפרש לפי שיטה זו והמזחילה יש לה תזקה שזו היא השגתו של הראב"ד ז"ל. ומצינא לתרוצי דהא דקתני והמזחילה יש לה חזקה לצדדין קתני לומר דבעל הגג יכול לעכב כיון דהוי מלתא דקביעותא ואין רגילות לעוקרה ממקום למקום ולא לקצרה אבל בעל החצר לא מצי לעכב כיון דלא איכפת ליה וקרוב הוא שהרב ז"ל נתכוון לזה שפי' שתי האוקמתות בבעל הגג והאוקמתא השלישית בבעל החצר וה"פ דמתניתין המרזב אין לו חזקה כלל אבל המזחילה יש לה צד חזקה דבעל הגג יכול לעכב ולא בעל החצר ונסתלקה השגתו של הראב"ד ז"ל. ומה שכתב שהמשנה לא הזכירה קניית הגג לבעל החצר ודברי אמורא הם אדרבה משם למד הרב ז"ל לפרש מתני' בחדושא דאין בעל החצר יכול לעכב במרזב מצד זה לצד זה או לקצרו וכל שכן שאין בעל הגג יכול לעכב ודוק ותשכח:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |