שו"ת רדב"ז/א'תקמו
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וחמש מאות וארבעים וששה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן קעב]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(קעב) שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל פרק שני מהלכות אבל וז"ל אשתו של כהן מתטמא לה בעל כרחו ואינו מטמא לה אלא מדברי סופרים עשאוה כמת מצוה כיון שאין לה יורש אלא הוא לא תמצא מי שיתעסק בה ע"כ. וק"ל דהא תניא כל האמור בפרשת כהנים כהן מטמא להם אבל מתאבל עליהם אביו ואמו וגו' ואשתו וכו' הוסיפו עליה אחיו ואחותו הבתולה מאמו וכו' הרי לך בהדיא דאשתו מן התורה וכן משמע נמי מהך דתניא כי אם לשארו הקרוב אליו אין שארו אלא אשתו שנאמר אל אשתו לא תקרב שאר אביך היא. ותו דתניא לא יטמא בעל בעמיו להחלו יש בעל מטמא ויש בעל שאינו מטמא הא כיצד מטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה מכל הני משמע דהוי מן התורה ממש:
תשובה כבר קדמוך רבנן ואמרו דגרסת הרב ז"ל בברייתא דאשתו בכלל אותם שהוסיפו. וכן משמע ממה שכתב ראש הפרק ומדבריהם שיתאבל האיש על אשתו הנשואה וכן האשה על בעלה ע"כ. וקראי אסמכתא בעלמא נינהו דקרא דכי אם לשארו כלל ואח"כ פרט הוא וקרא דלא יטמא בעל בעמיו איצטריך למת מצוה בזמן שעמיו שם אין מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה זהו דרך הראשונים ז"ל. אבל קשיא לי דהא בגמ' יבמות לא אמרינן האי טעמא דעשאוה כמת מצוה אלא אקטנה דנשואיה מדרבנן דמטמא לה אע"ג דאינה אשתו מן התורה משמע דאשתו הגדולה שיש לה נשואין מן התורה מטמא לה מן התורה כדמשמע פשט הברייתות. ועוד דקדקתי כי בתחלת הפרק כתב ז"ל ומדבריהם שיתאבל האיש וכו' והכא גבי טומאה כתב ואינו מטמא לה אלא מדברי סופרים. ולכן אני סובר בדעת הרב ז"ל כי אבלות האיש על אשתו הוי מדרבנן שלא הוזכר בכתוב כלל אבל טומאת כהן על אשתו הוי מן התורה אלא שהסופרים למדו אותו כא' מן המדות שהתורה נדרשת בהם שהרי אינו מפורש בכתוב והרי זה דומה לקדושי כסף שכתב הרב ז"ל שהם מדברי סופרים אעפ"י שהאמת המוסכם הוא שהם מן התורה אלא לפי שאינם מפורשים בתורה בהדיא קרי להו מדברי סופרים והכא נמי לא שנא ונתן הטעם למה דקדקו חכמים למצוא כתוב שיאמר שכהן מטמא לאשתו לפי שעשאוה כמת מצוה ולפיכך טרחו למצוא בכתוב שיטמא כהן לאשתו. א"נ לפי שכלל הרב ז"ל בלשונו אשתו של כהן ולא חלק בין גדולה לקטנה יהיב טעמא עשאוה כמת מצוה אע"ג דלא איצטריכינן להאי טעמא אלא לאשתו קטנה כדאיתא ביבמות מ"מ קושטא הוא דשייך אפי' באשתו גדולה. והך דתניא כל האמור בפרשת כהנים וכו' ה"פ לדעת הרב ז"ל כל האמור בהדיא בכתוב שהכהן מיטמא להם אבל מתאבל עליהם אבל אשתו לא כתיב בפרשת כהנים בהדיא ולפיכך אין הבעל מתאבל עליה מן התורה עד שבאו חכמים והוסיפו עליהם אשתו אחיו ואחותו מאמו וכו':
כללא דמלתא האיש מתאבל על אשתו מדרבנן והכהן מיטמא לאשתו הגדולה מן התורה אעפ"י שאינו מפורש בכתוב הסופרים למדו כן ומטמא לאשתו הקטנה מדרבנן שעשאוה כמת מצוה שאין לו קוברים. הנלע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |