שו"ת רדב"ז/א'תצב
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וארבע מאות ותשעים ושניים - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן קיט]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(קיט) שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי בלשונות הרב דקשו אהדדי דכתב בהלכות ע"ז פ"ח וכן המשתחוה לבית בנוי הרי זה אסור בהנאה משמע דס"ל תלוש ולבסוף חברו הוי תלוש. וכן כתב בהלכות ערכין פ"ו המשכיר בית לחברו וחזר והקדישו הרי זה קדש ופקעה השכירות ואם דר בו השוכר מעל ע"כ. ואלו בהלכות מעילה כתב להפך בפ"ה וז"ל אין מעילה אלא בתלוש מן הקרקע אבל הנהנה מן הקרקע עצמה או במחובר לה לא מעל ע"ש. וכן המקדיש בנוי הדר בו לא מעל ע"כ ונתברר אצלכם שיש טעות בלשון הרב ונפל הספק אי זה מהם הוא המוטעה:
תשובה אין בלשון הרב נפתל ולא עקש כי כל ד' לשונות תלמוד ערוך הם דהך דע"ז מימרא דרב היא דאמר המשתחוה לבית אסרו ומהאי לישנא ליכא קושיא כלל דקא סבר רב תלוש ולבסוף חברו לענין ע"ז כתלוש דמי דבית אין לו שרשים בקרקע ולא בטיל לגבי קרקע אבל אילן יש לו שרשים בקרקע והוי כמחובר מעיקרו וכן דעת התוס' הא למדת דמשום חומרת ע"ז אמרינן כתלוש דמי אבל בעלמא תלוש ולבסוף חברו כמחובר דמי והיינו מה שכתב הרב בהלכות מעילה והרי היא בפרק הנהנה מן ההקדש דגרסינן התם לימא מסייע ליה הדר בבית של הקדש כיון שנהנה ממנה מעל התם כשהקדישו ואחר כך בנאו אבל בנאו ולבסוף הקדישו מאי לא מעל מאי איריא רהיט ותני הדר בבית של מערה לא מעל לימא הדר בבית של אבנים שבנאו ולבסוף הקדישו לא מעל אמרי הא פסיקא ליה הא לא פסיקא ליה פי' בית של מערה פסיקא ליה דלא מעל בית [של אבנים] לא פסיקא ליה דאם הקדישו ולבסוף בנאו מעל ואם בנאו ואח"כ הקדישו לא מעל. וג' דינים אלו כתבם הרב באותו פרק וגם אותה שכתב בערכין תלמוד ערוך היא דגרסינן בפ' האומר משקלי עלי המשכיר בית לחברו ונתנגע וכו' הקדישו הדר בו מעלה שכר להקדש וקס"ד שהקדישו שוכר ומש"ה פריך היכי מצי מקדיש ליה איש כי יקדיש את ביתו אמר רחמנא ומשני ה"ק הקדישו משכיר הדר בו מעלה שכר להקדש והדר פריך הקדישו משכיר היכי דייר ביה במעילה קאי. ותו מעלה שכר להקדש כיון דמעל ביה נפק שכר לחולין. ומשום הני פירכי מוקי לה כר' מאיר דאמר אדם מקדיש דשלב"ע. ומדפריך תלמודא להדיא הקדישו משכיר היכי דייר בה במעילה קאי משמע דהלכתא היא וקשו הלכתא אהדדי והתוספות כתבו דהך דרב והא דהכא דערכין פליגאן אהך דמסכת מעילה דפרק הנהנה מן ההקדש. ומ"מ לדעת הרב שכתב את כולם להלכה קשיא טובא ולפיכך מסתברא לי דבעלמא ס"ל לרב דתלוש ולבסוף חברו הוי כמחובר כפשטא דסוגיין דמעילה וההיא דע"ז כדכתיבנא משום חומרת ע"ז עשו אותה כתלוש ונאסרה בהנאה והך דערכין צריך לתרץ דהתם משכיר ושוכר נחתו לתורת דמים וכיון שהשכיר את הבית ואח"כ הקדישו חשיב כאלו הקדיש את הבית לדמי שכירותו דחייל ההקדש על דמי השכירות אע"פ שעדיין לא באו לעולם כי ההיא דאמרינן יקדשו ידי לעעשיהן דחייל ההקדש על מעשה ידיו אעפ"י שעדיין לא בא. וכן השוכר אדעתא דשכירות נחית ולפיכך מעל ומה שכתב הרב ופקעה השכירות לא אתי למימר דהוי כאלו לא שכר אותו אלא לומר שההקדש מפקיע השכירות וחייל כדאמר רבא הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד לאפוקי ממאן דפסק דלא אמרה רבא אלא בקדשי מזבח וכבר הארכתי בזה בתשובה. הילכך כל שעה ושעה שהוא דר בבית מועל בדמי השכירות ולא בהנאת הבית והשתא ניחא הא דפריך תלמודא בפשיטות היכי דייר בה במעילה קאי. והך דמעילה איירי בהקדיש את ביתו ודר בו הוא או אחר בלא שכירות ומש"ה לא מעל דתלוש ולבסוף חברו הוי כמחובר לענין מעילה. וא"ת אמאי לא מתרץ תלמודא בהך סוגיא דמעילה דפריך וכיון דבני לה מיהת מעל לימא מסייע ליה לרב דאמר השתחוה לבית אסרו אמר רב אחא בריה דרב איקא הנאה הנראית לעינים אסרה תורה הוה ליה לתרוצי שאני איסור ע"ז דחמיר. וי"ל דלפי שטתו תירץ לו דהוה ס"ל דלא שאני לן חומרא דע"ז והכי אורחיה דתלמודא בכמה דוכתי. וליכא לאוקמה בבית המיטלטל ולא בהנאה הנראית לעינים כדמוקי תלמודא בסף הנהנה מן ההקדש מתניתין דבנאה בתוך ביתו הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה דא"כ הו"ל לרב ז"ל לפרושי. ותו דמאי דוחקיה דתלמודא לאוקומה כר' מאיר דאמר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם לימא דהכא מיירי בסתם בית ומש"ה לא מעל והדר בה מעלה שכר להקדש וכתב משום פירכא בתרייתא ליתא דאי מוקמינן לה בבית סתם ותלוש ולבסוף חברו הוי כמחובר וליכא מעילה לא שייך לאקשויי תו לא קמייתא ולא בתרייתא ושפיר מתניא הדר בה מעלה שכר להקדש כיון דליכא מעילה לא נפיק לחולין לא שכר הבית לפי גרסת הספרים שלנו ולא הבית כפי גרסת רש"י ז"ל אלא ודאי קושטא דמילתא הוא דבסתם בית שבנאו והשכירו ואח"כ הקדישו איירי וטעמא כדכתיבנא לעיל. ובהכי ניחא טפי מלומר שהס סוגיות המתחלפות וגם כי לדעת הרב אי אפשר לומר כן כיון דפסק לתרווייהו כנ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |