שו"ת רדב"ז/א'תעד
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וארבע מאות ושבעים וארבעה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן קא]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(קא) עוד שאלת על לשון הרב פ"ו מהלכות ביאת מקדש וז"ל כל כהן שיש בו מום וכו' ואם עבד במקדש פסל וחלל עבודה ולוקה אף על העבודה שנאמר אשר יהיה בו מום לא יקרב מפי השמועה למדו שאזהרה זו שלא יקרב לעבודה ע"כ. וקשיא לך מקרא מלא דבר הכתוב ומאי מפי השמועה:
תשובה מפי השמועה למדו שאפי' נכנס לצורך הקרבה לוקה משום נכנס בעל מום למקדש דסד"א דלהוי פטור וקרא דאך אל הפרוכת לא יבא וגו' היינו היכא דנכנס שלא לצורך עבודה אבל לצורך עבודה ה"א דפטור אמר קרא לא יקרב להקריב דה"ל למכתב לא יקריב מאי לא יקרב להקריב אפי' להקריב לא יקרב וודאי מפי השמועה הוא דדרשינן להאי קרא הכי ולזה דקדק הרב ז"ל כשהביא הפסוק לא סיימו וכתב שנאמר אשר יהיה בו מום לא יקרב משמע דקרא לא מיירי אלא לענין קריבה ומה שכתב בסוף לשונו אזהרה זו שלא יקרב לעבודה ה"פ שלא יקרב אפילו לצורך עבודה. וא"ת גם זו מאידך קרא נפקא דכתיב ואל המזבח לא יגש לא קשיא דאתא קרא לחייב הנכנס אפי' למזבח שלא לצורך הקרבה ולא זו אף זו קאמר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |