שו"ת רדב"ז/א'תע
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וארבע מאות ושבעים - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן צז]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(צז) שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות כלי המקדש וז"ל בגדי כהונה מותר ליהנות בהן לפיכך לובשן ביום עבודתו ואפי' שלא בשעת עבודה חוץ מן האבנט מפני שהוא שעטנז אסור לכהן הדיוט ללבשו אלא בשעת עבודה ע"כ. וקשיא מאי איריא כהן הדיוט מכהן גדול הרי אבנטו של כ"ג גם כן יש בו שעטנז שהרי מעשהו כמעשה אבנט שלכל הכהנים וכן כתב הוא ז"ל בראש הפרק. ותו דאפוד וחשן נמי אית בהו שעטנז ולמה היה מותר לכהן גדול ללובשו שלא בשעת עבודה כדאיתא בתוספתא:
תשובה חשן ואפוד אע"פ שהיה בהם תכלת שהוא צמר ושש שהוא הפשתן מ"מ קשין היו שהרי כ"ח חוטין היו כאשר כתב הוא ז"ל בפרק שלאחריו ובגד הנארג מכ"ח חוטין קשה הוא וכ"ש עם חוטי זהב ולפיכך אין בהם משום כלאים ומותר ללבשם אפי' שלא בשעת עבודה. אבל מעשה האבנט אינו קשה שהרי רקום היה בצמר ויש בו כלאים של תורה והאי דנקט אסור לכהן הדיוט ללבשו מסתברא לי דה"ה לכ"ג אלא משום דלא פסיקא ליה בכ"ג שהרי שני אבנטים יש לכהן גדול אחד משמש בו בכל השנה וא' ששמש בו ביום הכפורים ואותו של יוה"כ לא היה בו שעטנז שהרי מן הפשתן לבדו היה כאשר כתב ז"ל בראש הפרק והיה צריך להאריך ולומר ואותו של כ"ג של כל השנה אסור ללבשו שלא בשעת עבודה ואותו של יוה"כ מותר ללבשו ביוה"כ שלא בשעת עבודה לפי שאין בו כלאים וכיון שכתב הרב מעשה שני האבנטים הדבר מבורר שאותו של כל השנה אסור שלא בשעת עבודה ולא הוצרך לפרש ומה שהשיג עליו הראב"ד תלוי בהבנת סוגיית הגמרא ועל זה לא שאלת:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |