שו"ת רדב"ז/א'תיט
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וארבע מאות ותשעה עשר - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן מו]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(מו) שאלת ממני אודיעך דעתי על מה שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות עכו"ם וז"ל המסית אחד מישראל וכו' בין שהיה המסית הדיוט בין שהיה נביא בין שהיה המוסת וכו' ומשמע דמשוה מסית לנביא המדיח ואלו בשלהי הנחנקין משמע דבין לרב חסדא בין לרב המנונא יש חילוק בין מסית לנביא המדיח:
תשובה יפה שאלת וכבר קדמך אחד מן הראשונים נ"ע וז"ל והתימה מהרמב"ם ז"ל שכלל נביא המדיח עם המסית לפי שמיתתו בסקילה דהלכה כדברי חכמים נמצא שאין חילוק בין נביא המדיח להדיוט המסית וקשה דודאי לא שוו מסית הדיוט לנביא המדיח שהמסית אינו חייב אלא על עכו"ם בלבד והנביא המדיח חייב אפילו על שאר מצות כעוקר גוף המצוה לדעת רב המנונא דהלכה כמותו משום דרבא סבר לה כותיה ואפילו אליבא דרב חסדא דנביא המדיח לא מיחייב אלא בעכו"ם בלחוד אכתי לא שוו אהדדי שהמסית אינו חייב אלא על עיקר עכו"ם והנביא המדיח חייב אפילו על לא תעשה ועל עשה שבה ואפי' אונתצתם את מזבחותם ואף הראב"ד לא השיג עליו והוא מן התימא עכ"ל. ואני אומר דאי אפשר לומר דפסק הרב ז"ל כרב המנונא דאמר מחלוקת בעוקר הגוף בין דעכו"ם ובין דשאר מצות דלרבנן בסקילה ולר' שמעון בחנק וקי"ל כרבנן דהוא ז"ל כתב דנביא המדיח בשאר מצות בחנק שכתב פרק ט' מהלכות יסודי תורה וז"ל ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם מיתתו בחנק שהתורה אמרה לנו ולבנינו עד עולם. וליכא למימר דפסק כר' שמעון דא"כ נביא שהדיח אפי' בעכו"ם לר' שמעון בחנק והוא ז"ל כתב שהוא בסקילה. ותו דלא שביק רבנן ופסק כר' שמעון וזה ברור. אלא ודאי דכרב חסדא דאמר מחלוקת בעוקר הגוף דעכו"ם וקיום מקצת וביטול מקצת דעכו"ם דרחמנא אמר מן הדרך אפילו מקצת הדרך אבל עוקר הגוף דשאר מצות דברי הכל בחנק. ואע"ג דרבא דקי"ל כותיה לגביה דאביי קאי כר' המנונא לא קשיא דלא אמרינן אביי ורבא הלכתא כרבא אלא היכא דפליגי בסברא דנפשייהו אבל הכא בסברת דרב חסדא ורב המנונא פליגי ולפיכך פסק ז"ל כרב חסדא. ומה שהקשו עליו דאכתי לא שוו אהדדי דמסית אינו חייב אלא על עיקר עכו"ם לא ידענא מנא להו דכיון דגמרינן ג"ש לחייב נביא המדיח סקילה ממסית אמאי לא ילפינן נמי מסית מנביא המדיח מה נביא המדיח חייב אפי' אקיום מקצת וביטול מקצת דכתיב מן הדרך אפי' מקצת דרך אף מסית נמי חייב אפי' אקיום מקצת וביטול מקצת וזו קושיא רבה למי שרוצה לעשות חילוק בין מסית דעכו"ם לנביא המדיח בעכו"ם אלא שניהם שוין ולפיכך השוה אותם הרב ז"ל. וא"ת בשאר מצות נמי יהיה חייב הדיוט המסית מהאי ג"ש. וי"ל דהאי ג"ש דהיינו כי דבר סרה להדיחך ובמסית כתיב כי בקש להדיחך בעכו"ם משתעי דכתיב ובא האות והמופת וגו' נלכה ונעבדה היינו עקירת הגוף וביטול מקצת דעכו"ם נמי התם כתיב כי דבר סרה על ה' להדיחך מן הדרך ואפי' מקצת דרך וכן כתב רש"י ז"ל הא למדת כי לכל ענין עכו"ם הוקש מסית לנביא המדיח ולא לשאר דברים ונמצאו דברי הרב ז"ל מחוורין והיינו דלא השיג עליו הראב"ד ז"ל. א"נ איכא לתרוצי דהתם בפרק ט' איירי באומר כך צוה לי האל ואם תעשו ואם תחדלו ולפיכך מיתתו בחנק כשאר נביא השקר והכא איירי במדיח ממש. וזה נראה לי נכון. והנלד"כ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |