שו"ת רדב"ז/א'תיז
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וארבע מאות ושבעה עשר - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן מד]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(מד) שאלת ממני אודיעך דעתי על הא דתנן הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן והלא עבדים ג"כ אינם כשרים דהא במסכת ערכין אמרינן הכל לאתויי נשים ומשמע דעבדים לא וכן כתב הרמב"ם ז"ל והכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים משמע דעבדים בלתי משוחררים אינם חייבים וכן בדין שהרי כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים ועבדים פטורים ולא חייבו את הנשים במקרא אלא משום שאף הן היו באותו הנס שהרי היו בסכנה מה שאין כן בעבדים ושבקינן להו אדינייהו:
תשובה כבר ידעת מאמר ר' יוחנן אין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בה חוץ וחרש שוטה וקטן איצטריכא ליה לתנא לאפוקי דקטן איירי בשהגיע לחינוך מדפליג ר' יהודה וא"ת א"כ מאי טעמייהו דרבנן מקרא מגלה מדרבנן וקטן שהגיע לחינוך מדרבנן אתי דרבנן ומפיק דרבנן כדאמרינן בעלמא. הא תירצו לה בתוס' דקטן תרי דרבנן ולא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן וזה הנכון ממה שנאמר בתירוץ קושיא זו וחרש איירי אפילו במדבר ואינו שומע ואע"ג דאמרינן דסתם חרש בכל מקום היינו שאינו שומע ואינו מדבר אבל מדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר הרי הם כפקחים לכל דבריהם כדאיתא בפרק מי שאחזו אפ"ה הכא חרש המדבר ואינו שומע לא חזי למיקרי דאתיא לה כר' יוסי דאמר בפרק היה קורא הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו לא יצא וכיון דאיהו גופיה לא נפיק לאחריני נמי לא מפיק ושוטה נקט אגב הנך ומשום דאית בהו חדושא אצטריכא ליה לומר חוץ וכו' אבל עבד פשיטא ליה דכיון דאיהו לא מחייב לא מפיק אחריני. וא"ת כיון דעבד פטור ממקרא מגלה כשאר מצות עשה שהזמן גרמא אמאי לא הזכיר הרמב"ם ז"ל דין מי שחציו עבד וחציו בן תורין דאין לו תקנה אלא שישמע מאחרים דלא אתי צד עבדות שבו דפטור ומפיק צד חרות שבו דחייב כמו שכתב הרב ז"ל גבי שופר וז"ל וכן מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא אפי' את עצמו שאין צד עבדות שבו מוציא צד חרות שבו אלא כיצד יצא ידי חובתו שישמע מבן חורין שיתקע לו ע"כ. הא לא קשיא כלל דלאו כי רוכלא ליזיל וליתני וכתבה הרב ז"ל אצל שופר כמסקנא דגמרא בר"ה ומינה אתה דן לכל מצות עשה שהזמן גרמא ולא שאני לו בין מצוה דאורייתא כשופר ולולב (וכן) [ובין] מצוה מדברי סופרים כגון מקרא מגלה וכי היכי דלא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא הכי נמי לא אתי הפטור ומפיק המחויב אפי' מדרבנן ומי שרוצה לחלק בין שמיעת קול שופר למקרא מגלה שזה תלוי בשמיעה ומשום הכי לא אתי צד עבדות ומפיק צד חירות אבל מקרא מגלה תלוי בקריאה ולפיכך אתי צד עבדות ומפיק צד חרות ומסתייע מדלא כתב הרב ז"ל גבי מקרא מגלה. דע כי חילוק זה אינו כלום והוי כהלכתא בלא טעמא דהא בתרווייהו יוצא בשמיעה ובתרווייהו המצוה נעשית בפה הילכך אין חילוק זה כלום והנכון מה שכתבנו שהדין שוה בכל מצות עשה שהזמן גרמא שהעבדים פטורים שאם היה חציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא את עצמו עד שיוציאנו בן חורין וכתבה הרב בחדא וה"ה בכל שאר מצות וזה ברור שאין קושיא בלשון הרמב"ם ז"ל אבל הטור כתב סי' תרפ"ד גבי מגלה ומי שחציו עבד וחציו בן חורין אפי' את מינו אינו מוציא ומשמע הא את עצמו מוציא ומאי שנא מתקיעת שופר וראיתי כתוב בשם א' מהגדולים בתירוץ קושיא זו כי במגילה אינו צריך השמעת קול כי הקורא את המגלה אעפ"י שלא השמיע לאזנו יצא אבל בשופר צריך שמיעה ונמצא שבאותו קול נדבק צד עבדות עם צד חירות ואותו הקול בא להוציאו ואינו יכול כי יש בו עבדות אבל בקריאת המגלה בקריאה הוא מוציא וכל צד מוציא את עצמו ואין זה נכון:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |