שו"ת רדב"ז/א'תט
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וארבע מאות ותשעה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן לו]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(לו) שאלה שאל החכם המעולה כה"ר יוסף אלפלח יצ"ו וז"ל רבה דעמיה ומדברנא דאומתיה מגדל עוז במעוז עוז התורה ארי בחבורה במקרא במשנה ובגמרא ולו זרוע עם גבורה בסברא ברה לו משפט הבכורה בר אבהן ובר אוריין כרכא דכלא ביה בשפירות ניביה וטוביה ריש מתיבתא בקי באגדתא ומסיק שמעתתא אליבא דהלכתא החכם השלם נר"ו יורנו מורנו מלכי צדק ביאור לשון הרמב"ם פט"ו מהל' אישות וז"ל בני בנים הרי הם כבנים במה דברים אמורים כשהיו בני הבנים זכר ונקבה והיו באים מזכר ונקבה אעפ"י שהזכר בן בתו והנקבה בת בנו הואיל והם מב' בניו הרי קיום מצוה פריה ורביה ע"כ משמע בהדיא שאם היו בני הבנים שניהם זכרים וכ"ש שתיהן נקבות לא קיים מצוה פריה ורביה ואלו ביבמות פ' הבא על יבמתו משמע דשתי נקבות הבאות מזכר ונקבה סגי וכ"ש שני זכרים דגרסינן התם בני בנים הרי הם כבנים סבר אביי למימר ברא לברא וברתא לברתא וכ"ש ברא לברתא אבל ברתא לברא לא אמר ליה לשבת יצרה בעינן והא איכא דכ"ע מיהא תרי מחד לא. הרי לך בהדיא דלפום מאי דסבר אביי שני זכרים מזכר ונקבה סגי ולדעת רבא אפי' שתי נקבות מזכר ונקבה סגי והכי קייל"ן דאפי' אביי קיבלה מניה מדקאמר סבר אביי למימר. וא"ת מ"ש מתחילה דבעינן זכר ונקבה לבסוף דהיינו בני בנים סגי בב' נקבות וי"ל כיון דבתחילה היו לו זכר ונקבה ואלו באין מכוחם סגי אפילו בב' נקבות וכן העלו הר"ן והריטב"א והסמ"ג והתוספות ז"ל ומעתה צריך אתה לדעת מנין יצא להרב ז"ל ואיך יתפרש הסוגיא לדעתו ז"ל וכ"ת דגרסא אחרת יש לרב ז"ל קשה לי דלא לשתמיט אחד מהמפרשים לגלות לנו גרסא זו:
תשובה
שתי קושיות דחקו לרב ז"ל לפרש פי' חדש בהלכה זו אחת מה שהקשו המפרשים לפי שיטתם מה שאמר בנים ומה שאמר בני בנים דאדרבא אפכא מסתברא דבניו שהם קרובים אליו לא סגי אלא בזכר ונקבה כ"ש בבני בנים שהם רחוקים ממנו וכ"ת מפני שכבר היו לו בנים מה נפשך אם קיים מצות פריה ורביה למה אנו צריכים לבני בנים הרי קיים ואם לא קיים לפי שמתו בחייו בני בנים עומדים במקום המתים ואיך נוכל לומר יפה כח הבן מכח האב. ותו קשה דטעמא מאי בעינן זכר ונקבה משום דהוי בתחילת הבריאה ואי אפשר לעולם להתקיים [אלא] ע"י אלו לא תהו בראה לשבת יצרה דאם לא נתנה התורה היה אפשר לזה לישא אחותו ויתקיים העולם בו לבדו אבל בב' זכרים ושתי נקבות אי אפשר למימר הכי דא"כ היכי יאמר רבא דבשתי נקבות סגי ויהיב טעמא לשבת יצרה בעינן והא איכא. ומש"ה אני אומר שהרב ז"ל מפרש דרבא חדא דאית בה תרתי קאמר ליה לאביי מבטל הוראתו ומתרץ קושייתו דסבר אביי למימר כ"ש ברא לברתא דאיכא ב' זכרים דעדיפי טפי אבל ברתא לברא אע"ג דאיכא ברא לברתא לא משום שנתבטל כח הזכר הראשון וא"ל רבא איפכא הוא דהא דאמרת וכ"ש ברא לברתא ליתא דלשבת יצרה בעינן וליכא דהוו ליה כב' זכרים ולא חזו ליצירה ולא ליישוב העולם וקיומו ומאי דאמרת דברתא לברתא אע"ג דאיכא ברא לברתא לא ליתא דלשבת יצרה בעינן והא איכא וחדא דאית בה תרתי קאמר ליה ודכותא בתלמודא טובא ובהכי סלקא סוגיין שפיר דוק ותשכח. והיותר נכון דהכי קאמר רבא לאביי מדאפשרת בב' זכרים משמע דלא ילפת מברייתו של עולם כדילפי ב"ה וא"כ אפילו שתי נקבות נמי איכא שבת ואפילו באחד נמי אלא משום דאביי איירי בב' נקבות נמי רבא הכי אבל קושטא דמילתא דרבא אית ליה כב"ה דבעינן זכר ונקבה בין בתחילה בין בסוף דומיא דברייתו של עולם ומהרר"י סי' רס"ב תפס לו דרך אחרת:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |