שו"ת רדב"ז/א'שפח
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ושלוש מאות ושמונים ושמונה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן טו]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(טו) שאלה ילמדנו רבינו למה הרב ז"ל מונה שאור ודבש בלאו אחד ואם הקריב שניהם אינו לוקה אלא אחד וגבי חרצנים וזג מונה אותם בשני לאוין ואם אכל את שניהם לוקה שתים מאי טעם יש לזה וכל הדומה לו כיון דבלאו אחד נאמרו:
תשובה ראיתי לכתוב לכם מקצת המקומות שיפול בהם הספק הזה כדי שיתבררו הדברים יפה לפי שזה הדרוש יקר בעיני א' אל תפנו אל האובות ואל הידעונים והם שני לאוין לאימצא בך וכו' מכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים הרי אלו נמנין בה' לאוין והם כולם בלא ימצא ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם והם לאו אחד וכן לא יבוא עמוני ומואבי וכן לא תדרוש שלומם וטובתם כולם לאו א' וכן יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד ולהורות את בני ישראל וכן כי כל שאור וכל דבש ואם הקטיר שאור ודבש אין לוקה אלא אחת וכן אתנן ומחיר לאו א' וכן נא ומבושל לאו א' שלא לאכול מעשר דגן חוץ לירושלים וכן תירוש וכן יצהר כל אחד מהם לאו בפני עצמו והם יוצאים מלא תוכל לאכול בשעריך וכן ג"כ שלא לאכול בשר קדשים קלים קודם זריקת דמים שנאמר ונדבותיך הרי לך שבעה לאוין כולם יוצאים מלא תוכל לאכול בשעריך וכו' ועוד יש לאו שמיני שלא יאכל כהן ביכורים קודם הנחה בעזרה שנאמר ותרומת ידיך ומלאתך ודמעך לא תאחר כלל דברים הרבה ואם הקדים מעשר ראשון לתרומה ומעשר שני לראשון אינו לוקה אלא אחת ולא מנה אותם הרב אלא אחת. ואשה זונה וחללה לא יקחו מנה אותם לשני לאוין וכן ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו חייב על כל א' מהם וכן ענבים לחים ויבשים חייב על כל אחד מהם וכן מחרצנים ועד זג לא יאכל חייב על כל א' מהם ואם אכל ענבים לחים ויבשים וחרצן וזג לוקה ד' מלקיות ולא יחבול רחיים ורכב הם לאו א' שאר כסות ועונה לאו א' לא תעשו עול במשפט במדה במשקל וכו' כולם לאו א' וכבר מצינו מי שנאמר בו ב' לאוין ואינו אלא לאו א' והוא אשר לא יעבד בו ולא יזרע ומנה אותם הרב לאו א' וכן לא וכו' ולא יעבור עליו לכל דבר מנה אותם הרב בלאו א' ומקלל אביו ואמו לאו א' וכן מכה אביו ואמו לאו א' אלו הם מקצת המקומות שיש לעיין בדרוש הזה ואם יש אחרים שאם לא זכרתם מתוך אלו יתבאר הכל בע"ה באר היטב. כלל גדול הוא כי כל לאו שיש בו עונש מפורש אי אפשר שיהיה לאו שבכללות ובאו בכלל הזה עושה אוב או ידעוני ומכשף שכל א' מאלו יש בו עונש מפורש לבדו ולא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר וכיון דמכשף שהוא בכלל לא ימצא הוא לאו בפני עצמו וכן מעונן ומלחש הם לאוין בפני עצמן שנאמר לא תנחשו ולא תעוננו גם חובר חבר ושואל אוב או ידעוני או דורש אל המתים כל א' אזהרה בפני עצמה אעפ"י שיוצאים מלאו א' שהוא לא ימצא בך מעביר וכו' שכבר גילה הכתוב שאינו לאו שבכללות ואם כן ראוי שימנו כל א' בפני עצמו ואם שאל אוב וידעוני ודרש אל המתים והתרו בו על כל השמות לוקה שלש ומזה הטעם מנה הרב מקלל אביו ואמו ומכה אביו ואמו בלאו א' לפי שגם בעונש כלל אותם ביחד שנאמר ומקלל אביו ואמו ומכה אביו ואמו מות יומת אין כאן לאו מיוחד על האב ולא מיוחד על האם ואין למנות אותם בשני לאוין כמו אם הכה או קלל את שמעון ואת ראובן דלוקה שתים ואינו אלא לאו א' והרמב"ן ז"ל השיג על הרב שלא היה ראוי שימנה לאוין אלו שהם מקלל אביו ואמו בכלל אלהים לא תקלל וכן מכה אביו ואמו בכלל לא יוסיף להכותו דמהתם נפקא אזהרתיה וכי תימא מפני העונשין אין אותנו מונין העונשין אלא הלאוין ומלשון מכילתא למד אותו הרב וכן כתב הרמב"ן ואין כאן מקום להאריך ומ"מ למדנו שאין למנות אותם בב' לאוין שגם בעונש כלל אותם בעונש א'. ורש"י ז"ל והתוס' ובעלי החידושין כתבו דכל היכא דהאיסורין מפורשין או שם אחד ואיכא רבויי בקרא או גוף א' כגון אלמנה והיא גרושה ואיכא רבויי לוקה על כל א' אבל היכא דליכא חד מהני כגון בשר מן החי ובשר מן הטרפה אינו לוקה אלא א' עיין סוף פ' המקבל והנה בכל אלמנה ויתום לא תענון כתב הרמב"ן ז"ל ואני אומר שאפי' שנודה לרב ונאמר שהלאו בכללות לא ימנה פרטיו אלא אחד אבל בכאן נאמר שהוא לאו פרטי וימנו שתים שהרי חלקן הכתוב באמרו אם ענה תענה אותו וזה מדרש חכמים בכל מקום כיוצא ע"כ ואיפשר שסובר הרב ז"ל שלא נקרא זה חילוק כיון שלא כתב אם ענה תענה את האלמנה ואם ענה תענה את היתום וכלל אותם בלשון אותו אין ראוי למנות אותם אלא בלאו אחד שהוא לאו שבכללות שאין ראוי למנות פרטי ויש שני מיני לאוין לאו שבכללות אחד מהם כגון לא תאכלו על הדם וכגון לא תשא שמע שוא והדומה להם והרב ז"ל סובר שאין לוקין כלל על לאו זה והתוספות ומקצת מפרשים סוברים שלוקין על מה שהוא פשט הכתוב לבד והמין הב' נקרא לאו העטיפה כגון נא ומבושל וכגון מחרצנים ועד זג ובמין זה יש מקצת נמנין ללאו א' ואין לוקין עליהם אלא מלקות א' ויש מקצת שנמנין כל א' לאו בפני עצמו ולוקה על כל א' וא' ואפי' מה שפירשו לנו החכמים מקבלה קבלה אמיתית וכל מה שפירשו הם שלוקה על כל א' וא' הרי הוא לאו בפני עצמו וכל מה שלא פירשו הם הרי הוא נשאר כדינו ואינו נמנה אלא לאו א' ואינו לוקה אלא א' ואין ראוי לסבור בזה סברות אלא לסמוך על המקבלים והרוצה לעמוד על עיקר הדברים יעמוד על ספר המצות שכתב הרמב"ם ז"ל בשורש ט' וימצא שם הדברים באר היטב כי לא ראינו להעתיקם ולא יצא בצבא ולא יעבור עליו המפורשו בהדיא שהוא לעבור עליו בשני לאוין וכבר ידעת כי בריבוי הלאוין לא ירבה מנין המצות ולא המלקות כשהיא מצוה א' וזה הוא ההפרש שיש באומרו בתלמוד לעבור בשני לאוין ואומרים לוקה שתים או לוקה שלש והנה קצרתי בדבר לפי שראיתי שהרב ז"ל בשורש הנז' האריך הרבה מה שיש בו די ועיין באותו שורש כי הוא רב התועלת וזכרהו תמיד. והנראה לע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |