שו"ת רדב"ז/א'שפג
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ושלוש מאות ושמונים ושלושה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן י]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(י) שאלת ממני אודיעך דעתי על מה שכתב הרמב"ם ז"ל פט"ו מהלכות מלוה ולוה על האומר לחבירו אל תפרעני אלא בעדים ואם אמר פרעתי לפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים נאמן וכתב ז"ל שכך מצא בנוסחאות הישנות בתלמוד שהיה כתוב על הגוילים שהיו כתובים קודם לזמן ההוא ת"ק שנה וקשיא לך ליישב הסוגיא לפי נוסחא זו לפי שזו בעצמה היא סברת שמואל ומותבי עליה ממתניתין ואוקי שמואל מלתא דידיה כתנאי והדר פריך רב אחאי דכולהו תנאי דלא כשמואל ומשמע דאיתותב שמואל והדר אמר רב פפא משמיה דרבא מלתא דשמואל ולא חדית בה דבר ופסקינן הלכתא כותיה דרבא ובשלמא לפי גרסת הגאונים ניחא דגורסין אין נאמן:
תשובה גרסינן בפ' שבועת הדיינים אמר רב יהודה אמר רב אסי המלוה את חבירו בעדים אינו צריך לפורעו בעדים ואם אמר לו אל תפרעני אלא בעדים צריך לפרעו בעדים כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי יכול לומר לו פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למ"ה תנן מנה לי בידך אמר לו הן א"ל אלתתנהו לי אלא בעדים למחר א"ל תנהו לי נתתיו לך חייב מפני שצריך ליתן לו בעדים תיובתא דשמואל אמר לך שמואל תנאי היא דתניא בעדים הלויתיך בעדים פרע לי או יתן או יביא ראיה שנתן ר' יהודה בן בתירא אומר יכול לומר לו פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדה"י פריך רב אחאי ממאי דבשעת הלואה קאי דילמא בשעת תביעה קאי וה"ק ליה לאו בעדים הלויתיך בעדים היה לך לפרעני אבל בשעת הלואה דברי הכל חייב אמר רב פפי וכו' אמר רב פפא משמיה דרבא המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפרעו בעדים ואם אמר לו אל תפרעני אלא בעדים צריך לפרעו בעדים ואם אמר לו פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למד"ה נאמן זו היא גרסת הרמב"ם ז"ל וגרסת הגאונים אינו נאמן והכי פירושא דסוגייא אמר רב אסי המלוה את חבירו בעדים וכו' צריך לברר פרעונו בעדים ואם לא בירר פרעונו בעדים חייב כי אמריתא קמיה דשמואל אמר לי יכול לומר לו פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למד"ה ואינו צריך לברר פרעונו אבל אם אמר פרעתי בפני עדים ומתו או איני זוכרם וכ"ש אם אמר פרעתי ביני לבין עצמך חייב ומותבינן עליה דשמואל מפשטא דמתני' דתני מפני שצריך ליתן לו בעדים ופשטא משמע שצריך לברר שנתן לו בעדים ואם לא בירר חייב ותיובתא דשמואל ומ"מ מדהוצרך תלמודא לומר ותיובתא דשמואל משמע דהוה אפשר לפרש ותיובתא דרב אסי וסייעתא דשמואל והכי הוה מפרשינן דרב אסי אמר צריך לברר פרעונו בב"ד ואלו מתני' קתני שאינו צריך לברר מדקתני תנהו לי נתתיו לך פטור משמע טעמא דאמר ליה נתתיו לך ביני לבין עצמך [חייב] אבל אם אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למד"ה אין בירור גדול מזה דודאי לא משקר דמלתא דעבידא לגלויי הוא כיון דמסיים סהדי והא דתקנו מפני שצריך ליתן לו בעדים ה"ק מפני שצריך לומר נתתיו לך בעדים והלכו להם והשתא הוה ניחא דלא תקשה ממתני' דיוק דרישא לדיוקא דסיפא דקתני נתתיו לך ביני לבין עצמך חייב הא לפני עדים והלכו להם למד"ה פטור אימא מפני שצריך ליתן לו בעדים לברר בעדים הא אם אמר נתתי בפני עדים והלכו להם חייב אלא נקיט תלמודא פשטא דלישנא דמפני שצריך ליתן לו בעדים ומותיב לשמואל ומהדרינן אמר לך שמואל תנאי היא וכו' ואה"נ דהוה מצי לתרוצי לשמואל מתני' כדתריצנא לעיל ולא תקשה לשמואל אלא דא"כ תקשה לרב אסי דהא ממה נפשך איכא קושיא מינה או לרב אסי או לשמואל והוה צ"ל דפליגי רב אסי ושמואל בפירושא דמתני' ומשום הכי מתרץ אמר לך שמואל תנאי היא ושבקי לה למתני' כפשוטא ופריך רב אחאי ממאי דבשעת הלואה וכו' ולאו דאיתותב שמואל מהא אלא דלא חשו בני הישיבה לתרץ לפי דלא חיישינן לה חדא דאיהו נמי דילמא קאמר משמע דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי ומאן דפריך לא פריך אלא מכח הכרח לא בבחירה וזה ברור ותו דלישנא דברייתא משמע דאיירי בשעת הלואה כשמואל לא בשעת תביעה דתניא בעדים הלויתיך בעדים פרע לי דאי בשעת תביעה הכי הוה ליה למתני בעדים הלויתיך בעדים היה לך לפרעני או למה לא פרעת לי בעדים הילכך שמואל לא איתותב ומוקי נפשיה כתנאי ורבא לא ניחא ליה דליהוי דינא דשמואל כתנאי ואמרה למילתיה כר' יהודה בן בתירא ואם כן קשיא כללא אכללא דאית לן למפסק כת"ק דרבים נינהו וכשמואל בדיני ומשום הכי בא רבא וחדש דלא אמרה שמואל למלתיה כתנאי אלא לתרץ תיובתא דשמואל דמתני' נמי ה"ק אם אמר לו נתתיו ביני לבין עצמך או שלא סיים את העדים חייב מפני שצריך לפרוע לו בעדים ידועים כלומר מסויימין אבל אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדה"י פטור ומשום דלא פסיק ליה לרבא כסברת שמואל אי מתרץ הכי או מוקי נפשיה כתנאי לא אמרה משמיה דשמואל אלא מסברא דנפשיה וא"ת איך למדנו רבא זה החדוש ובאיזה לשון שהרי לא הוסיף על לשון שמואל כלום וי"ל דיש יתור בדברי רבא שאמר ואם אמר לו אל תפרעני אלא בעדים צריך לפורעו בעדים ואם רוצה לומר צריך לברר פרעונו בעדים הא ליתא דהא קאמר ואם אמר לו פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם נאמן אלא ודאי פי' צריך לפורעו בעדים צריך לומר פרעתי בעדים וא"כ היינו סיפא דמלתיה דרבא. ומתוך כך אני אומר שבזה הלשון למדנו רבא פירושא דמתניתין דהא דקתני מפני שצריך לפרוע לו בעדים היינו צריך לפורעו בעדים ולא שצריך לברר פרעונו בעדים אלא אם אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למד"ה סגי בהכי ופטור ורבא דינא ופירושא דמתניתין כייל בחדא מימרא ודוק ותשכח כי המפרשים דחו גרסתו של הרמב"ם ז"ל ודחו דינו שהוא מסכים אל השכל כאשר כתב הוא ז"ל מפני שלא יכלו ליישב הסוגיא לפי גרסתו בלא דוחק ואני כתבתי מה שנראה לי נאות בשיטת הסוגיא ואעפ"י שיש שיטות אחרות זו נכונה. וא"ת כיון שאם אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למד"ה נאמן אמר נמי פרעתיך ביני לבין עצמך יהיה נאמן במגו. קושיא זו כתובה בדברי המפרשים ובעל מ"מ כתב אותה גם כן אבל לדעתי לא היתה כדאי ליכתב דלא אמרינן מגו אלא מטענה רעה לטענה טובה או כששתי הטענות שוות אבל מטענה טובה לטענה רעה לא אמרינן מגו שאין טוען ברצון פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למד"ה שהיום או למחר יבואו פלוני ופלוני ויכחישוהו הילכך ליכא הכא מגו. כללא דמלתא כי לדעת הרמב"ם ז"ל אם אמר אל תפרעני אלא בעדים ואמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם נאמן ואם אמר אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני ואמר פרעתיך בפני אחרים אינו נאמן עד שיביא עדיו אבל אם הביא עידי פרעון פטור ואם שאל זמן להביא עדיו אין נותנין לו אלא פורע ולכשיביא עדיו חוזר וגובה ממנו והכי משמע לישנא דגמרא אמר רבא דהכי קאמר ליה באפי ראובן ושמעון כי היכי דלא לדחייה משמע כדי שלא יוכל לדחות אותו עד שיביא עדים והיינו דאיכא בין האי עובדא לאידך עובדא דבסמוך. והוי יודע שאין גרסת הספרים שלנו מסכמת לשיטה זו אלא שהרב ז"ל מצא גרסא אחרת בגוילין והיא גרסת ר"ח ור"י מפרש דהא דקאמר אזל ופרעיה באפי תרי דעלמא לאו דאייתא קמן אלא לפי דבריו שאמר דפרעיה באפי תרי ואזול לעלמא וזה דחוק בלשון ובענין דא"כ משוה לאביי טועה גמור דקאמר באפי תרי אמר ליה באנפי תרי פרעיה איהו אמר אל תפרעני אלא בפני ראובן ושמעון ואזל ופרעיה בפני אחרים ולא הביאם לפנינו איך יהיה נאמן אלא הנכון לפי שיטה זו לשוות הגרסא כגרסת הגוילים ואע"פ שגרסתנו אינה מסכמת לשיטת הרמב"ם ז"ל מ"מ הסברא נותנת כן שהרי לא פסל זה כל עדים שבעולם וכ"ע לאפוקי ממונא תדע דאי בהכי תלי טעמא משום דהוי כאלו פסלינהו לכ"ע עליה הכי הוה ליה לרבא לפרושי בהדיא אלא משמע דלא פסלינהו עליה. ואע"ג דהריא"ף ז"ל חולק על הרמב"ם ז"ל כן יש לפסוק חדא דאיכא ר"ח ור"י דקיימי כוותיה ותו דאתריה דמר הוא ותו דהוי אוקומי ממונא ומצי למימר קים לי כהני רבוותא ותו דמסתבר טעמייהו כדכתיבנא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |