שו"ת רדב"ז/א'שעט
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ושלוש מאות ושבעים ותשעה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן ו]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(ו) שאלה ליישב לשון הרמב"ם ז"ל בהלכות קידוש החדש סוף פ' ב' זה לשונו ראוהו ב"ד עצמן בסוף יום כ"ט אם עדיין לא יצא כוכב בליל ל' ב"ד אומרים מקודש מקודש שעדיין יום הוא ואם ראוהו בליל ל' אחר שיצאו ב' כוכבים למחר מושיבין וכו' יורה המורה ויאיר עינינו בלשון הזה דקשיא לן טובא חדא דמה לו לרב להזכיר ליל ל' ודאי דבליל ל' עסקינן ותו דמעיקרא קרי לה לילה והדר קרי לה יום דכתב שעדיין יום הוא ותו דמהכא משמע דאעפ"י שכבר שקעה חמה עדיין יום ממש הוא ובהלכות שבת כתב דמשתשקע החמה עד שיצאו ג' כוכבים בין השמשות הוא ודנין בו להחמיר והכא כתב שעדיין יום הוא. ותו קשיא רישא לסיפא טעמא דלא נראה שום כוכב אבל אם נראה אפי' אחד אינו יום ואין מקדשין עד למחר אימא סיפא טעמא שנראו ב' כוכבים אין מקדשין עד למחר אבל אם לא נראה אלא כוכב אחד מקדשין אותו הלילה וא"כ יצא כוכב אחר לא ידענו דינו ותו מאי שנא רישא דאין צריך להעמיד דיינים אחרים ומאי שנא סיפא. ותו קשה דאמרינן בגמרא כוכב א' יום שנים בין השמשות שלשה ודאי לילה ודברי רבינו אינם מסכימים לזה לא ביום ולא בלילה:
תשובה צריך להקדים לכם תחילה כי הזמן נחלק ליום ולילה ובין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא לדעת ר' יוסי וחכמים החמירו והמשיכו זמן בין השמשות משתשקע החמה עד שיצאו ג' כוכבים בינונים ומטילין אותו לחומרא ובזה דבר רבינו ז"ל בהלכות שבת אבל לדעת איזה זמן נקרא יום ואיזה זמן נקרא לילה זה תלוי במאי דאמרינן בגמרא כוכב א' יום שנים בין השמשות שלשה ודאי לילה וא"ת קשיא בין השמשות אבין השמשות לא קשיא דהא דאמרינן הכא כוכב א' יום בשלא שקעה חמה בסוף השקיעה אבל אם שקעה סוף שקיעתה אעפ"י שאין שם כוכב הוא בין השמשות עד דאיכא תלת שאז הוא לילה וכוכבים דעסקו בהו הכא הם כוכבים בינונים לא גדולים הנראים ביום ואחר הקדימו זה אבאר לשון הרב ז"ל באופן שיתורצו כל הקושיות בע"ה ראוהו ב"ד וכו' אם עדיין לא יצא כוכב פירוש בינוני בליל ל' למעוטי כוכבים גדולים הנראים ביום (נ"א כ"ט) כנז' ומשום הכי כתב בליל ל' והואיל וראוהו (נ"א ורצונו) בזמן הראוי לקבל עדות אין צריך להעיד בפני אחרים שלא תהא שמיעה גדולה מראייה ואומרים מקודש מקודש שאעפ"י שלא יספיקו לומר מקודש מקודש עד שיצא כוכב אחר מהבינונים אין בכך כלום שעדיין יום הוא להאי מלתא אבל ראוהו עד שנראה כוכב אחר (נ"א א') אעפ"י שבשעת ראייה עדיין יום הוא שמא לא יספיקו לומר מקודש עד שיצא כוכב שני ונמצא שנתקדש החדש בזמן שהוא ספק לילה ונעשה כאלו ראוהו אחר שנראו שני כוכבים דאז ודאי לא יספיקו לומר מקודש מקודש עד שיהא לילה ודאי הילכך למחר מושיבין וכו' שהרי לא ראוהו בזמן הראוי לקבלת עדות. וא"ת הא תינח היכא דראוהו אחר שיצאו שני כוכבים אבל אם ראוהו אחר שיצא כוכב אחר (נ"א א') עדיין יום הוא וראוי לקבלת עדות ונהי דלא יקדשוהו בלילה למחר מיהא לא יעמידו אחרים אלא יאמרו מקודש מקודש שלא תהא שמיעה גדולה מראייה י"ל דהא איכא טעמא אחרינא דבעינן שישמעו העדות בשעת הקדוש וכן כתב רש"י ז"ל דאי לאו שמיעה על מה יקדשו. הכלל העולה מהדברים דלענין שבת משתשקע חמה בסוף שקיעתה עד שיצאו ג' כוכבים בינונים הוא זמן בין השמשות לענין שבת וכן שני כוכבים שהכל שיעור אחד הוא ראיה לזה שהרי הריא"ף ז"ל הביא שתי המימרות משמע דלא פליגי אלא מר שיער בחמה ומר שיער בכוכבים ומתחלת השקיעה הוא זמן התוספת וכו כתב ר"ת והרמב"ן והרבה מפרשים ז"ל ולענין קדוש החדש אם לא נראה כוכב בינוני אעפ"י שנראו כוכבים גדולים מקדשין אותו מיד ואם נראה כוכב א' בינוני אין מקדשין עד למחר שמא (נ"א שהרי) יש שם שנים ואין מקדשין את החדש בלילה ולא בספק לילה. וא"ת דכוותא נמי לענין שבת דאמרינן כוכב א' יום ניחוש שמא בעוד שעשה המלאכה יש שם שנים והרי הוא ספק לילה וי"ל דאם להרחיקו שלא יעשה מלאכה הא אמרינן דמתחלת השקיעה מוסיף מחול על הקודש ואם להלקותו אם עשה מלאכה בשני (נ"א בבין) בין השמשות דילמא אין שם אלא כוכב א' ועדיין יום גמור הוא (נ"א ומספיקא לא מלקינן ליה ואי עביד מלאכה במ"ש ויש שם כוכב א' יום גמור הוא) לא מצי למימר שמא בעוד שעשיתי המלאכה היו שם שנו כוכבים אלא מלקינן ליה וכבר ראיתי מה שהקשה על לשון הרב ז"ל [מקצת] אלו הקושיות והניחם בצ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |