שו"ת רדב"ז/א'שנג
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ושלוש מאות וחמישים ושלושה - חלק ד סימן רפב]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה מעשה היה בתינוק נולד ערב שבת אחר שקיעת החמה קודם שנראו ג' כוכבים בינונים מתי יהא נמול ונפל מחלוקת בין המשכילים יש אומרים נימול לשמיני שהוא יום ששי. וי"א לעשירי ועיקר המחלוקת היה אם נסמוך על האחרונים שאמרו דתרי שקיעות הוו ובין השמשות אין מתחיל אלא מסוף שקיעה עד צאת ג' כוכבים. או דילמא כיון שהראשונים לא פירשו ניזיל לחומרא ולא יהא נימול אלא בעשירי. ושאלת ממני אודיעך דעתי בזה:
תשובה אם הדבר ודאי שנולד בין תחלת שקיעה וסוף שקיעה הדבר פשוט דנימול לשמנה דאכתי יום הוא וכן כתבו התוספות בשבת ובפסחים וכן כתוב בתוספות רבינו חזקיה ור"ת והמרדכי והרמב"ן והרא"ש ז"ל בתוספותיו והריטב"א והר"ן ורבינו ירוחם והסמ"ג ובעל מגיד משנה והביאו ראיה מן הירושלמי וכולם העלו דשתי שקיעות הוו ולא הוי בין השמשות עד סוף השקיעה כשיעור תלתא רבעי מילא כרבה דקי"ל כותיה לגבי רב יוסף. אי נמי משום דאזלינן לחומרא. ואני לא ראיתי בכל הפוסקים והמפרשים הנמצאים אצלנו מי שחולק בדין זה אלא רא"ם והביאו בהגהה במרדכי דפירש דבין השמשות הוא משעה שמכירין העולם שרוצה להכנס בעובי הרקיע דהיינו מעט קודם שקיעת החמה. גם הרשב"א הקשה על פירוש רבינו תם והרמב"ן ז"ל שכתבנו למעלה מהירושלמי והעלה אותו בצריך עיון ונראה לי שמה שכתב וצריך עיון משום דלא ידע לתרוצי האי ירושלמי דמשמע מיניה דתחלת השקיעה הוי בין השמשות עם הירושלמי שכתבו כל המפרשים דמשמע מיניה דבין השמשות לא הוי אלא מסוף השקיעה ועם הגמרא שלנו שמביא שתי הברייתות דקשיין אהדדי ותרוייהו בשם רבי יהודה ולא איפשר לתרוצינהו אלא בשנאמר דשתי שקיעות נינהו וכמו שכתבו המפרשים ז"ל. אבל בדין מודה הרשב"א ז"ל דאין בין השמשות מתחיל אלא מסוף השקיעה ואפילו תימא שנסתפק בדין לא נניח הודאי של כל המפרשים משום ספיקו של הרשב"א ולא מפני מה שכתב רא"ם ז"ל. ולענין מה שכתבת כיון שלא פירשו הראשונים ניזיל לחומרא. אי אפשר לומר כן חדא שהרי פוסקי ההלכות כגון בה"ג או הריא"ף או הרמב"ם או פסקי הרא"ש ז"ל סתם דבריהם הם לכוין הגמרא ומה שפירשו האחרונים בלשון הגמרא צריך אתה לפרש בדבריהם וזה ברור. ואם כן במה שלא ביררו הראשונים אין ראיה שהם חולקים. וכן נראה מדברי בעל מגיד משנה שכתב הקושיא ומה שתירץ עליה הרמב"ן ור"ת ז"ל וסוף לשונו ולא נתברר זה בדברי הראשונים. משמע בתוך דבריהם הוא אלא שלא נתברר והאחרונים ביררוהו ולא אמרינן שהוא פלוגתא כמו שהוא רגיל לומר בכל מקום שיש מחלוקת. גם הרמב"ן ז"ל כתב בספר תורת האדם כשבא לדבר בנושא הזה כתב וז"ל ובכאן הביא הענין לפרש דבר נעלם מדעת רבים שהראשונים לא הרחיבו בפירושו והוא זמן התוספות וכו' ומביא הקושיא ותירוצו של רבינו תם ז"ל. הרי לך בהדיא שכתב שהראשונים לא הרחיבו בפירושו אבל אינם חולקים וזה פשוט. גם הרא"ש ז"ל בפסקיו כתב בלשון הריא"ף כדרכו ולא פירש דבר ובתוספות שלו פי' ממש כמו שכתבו התוספות והרחיב במשא ומתן להעלות כר"ת דשתי שקיעות נינהו. גם רבינו ירוחם תלמידו כך העלה ואם כן לא משוינן פלוגתא בינייהו בכדי. עוד נראה לי להוכיח שכן דעת הריא"ף ז"ל שהרי כתב הרב בסמוך ההיא דאמר רב יהודה אמר כוכב אחד יום. שתים בין השמשות. שלש לילה. ומוקמינן לה בכוכבים בינונים ובשלמא אי בסוף השקיעה קאמר היינו דמשכחת באותו זמן שתי כוכבים בינוניים ולא פליגן אהדדי אלא אי אמרת תחלת שקיעה קאמר וקודם לה ג' רבעי מיל הוי בין השמשות מעולם לא ראינו ולא שמענו שיראו באותו זמן כוכבים בינוניים ואפי' אחד בשעה שהשמש רוצה לשקוע מעל הארץ ואין צריך להביא ראיה על המורגשות. וכי תימא דבין השמשות נמשך זמן מרובה מתחלת השקיעה וקודם מעט עד אחר סוף השקיעה וקודם שיראו שלשה כוכבים ובסוף בין השמשות אפשר שיראו ב' כוכבים הא ליתא ודאי דהא לכולי עלמא אין שיעור בין השמשות אלא שלשה רבעי מיל לרב יוסף ותרי תלתי מיל לרבה וכן כתב ז"ל הלכה כרבה וכתב עלה הר"ן ז"ל דהיינו תלתא רבעי מילא וזה ברור מאד. גם נראה לי להוכיח שכן היא סברת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ה מהלכות שבת משתשקע החמה עד שיראו שלשה כוכבים בינוניים הוא הזמן הנקרא בין השמשות וכו' וכתב בפרק ב' מהלכות קידוש החדש ראוהו בית דין עצמן בסוף יום כ"ט אם עדיין לא יצא כוכב בליל שלשים ב"ד אומרים מקודש מקודש שעדיין יום הוא ע"כ. ועל כרחין בששקעה חמה עסקינן מדקארי ליה ליל שלשים. ותו דאם לא שקעה חמה אפי' יצא כוכב אחד עדיין יום הוא וא"כ קשיא דהכא קרי ליה יום אחר השקיעה כדאמר שעדיין יום הוא ובשבת קרי ליה בין השמשות אלא מאי אית לך למימר דבשבת איירי בסוף השקיעה ובקדוש החדש איירי בתחלת השקיעה. והכא והתם איירי בכוכבים בינוניים מדאמר בסיפא דמלתיה ואם ראוהו בליל ל' אחר שיצאו שני כוכבים למחר מושיבין וכו' ואי בכוכבים הנראים ביום קאמר עדיין יום הוא ואמאי ממתינן למחר לקדשו אלא ודאי בכוכבים בינוניים קאמר. וכ"ת לעולם אימא לך דבין השמשות לענין שבת הוי מתחלת השקיעה אבל לענין קדוש החדש אפילו ששקעה חמה עדיין יום הוא ומקדשין אותו מיד. הא ליתא דהא אם נראו שני כוכבים עדיין הוא בין השמשות לענין שבת כמו שכתב הרב עד שיראו שלשה כוכבים ולענין קדוש החדש בשני כוכבים חשבינן ליה לילה. משמע דלענין קדוש החדש שדינן ליה בתר הלילה טפי מלענין שבת דהכא בשני כוכבים הוי לילה ולענין שבת הוי בין השמשות. ומה שיש לדקדק בלשון הרב ז"ל כבר כתבתי בתשובה אחרת מה שיש בו די ואין כאן מקומו ומ"מ למדנו דשתי שקיעות נינהו לדעת הרב. עוד יש ראיה כעין אותה שכתבנו לדעת הריא"ף ז"ל. הרי לך כי אפילו לדעת הראשונים שיעור בין השמשות מהלך ג' רבעי מילא והוא בסוף השקיעה. עוד יש לי להביא ראיה מדברי הברייתא עצמה דבשלמא אי בין השמשות הוי בסוף השקיעה היינו דאיכא לספוקי שמא כולו מן הלילה כדתניא ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה ספק יש בו מן היום ומן הלילה אלא אי אמרת בתחלת השקיעה וקודם מעט הוי בין השמשות כדעת הרא"ם היכי איכא לספוקי שמא כולו מן הלילה והרי אפילו אחר שיסתלק השמש מעל הארץ אם תסתכל בכנפי העופות הפורחים באויר תראה השמש ממש בכנפיהם ואיך איפשר לומר שאז הוא ודאי לילה. עוד יש ראיה מדאמר ליה רבי זירא לשמעיה אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן וכו'. בשלמא אי איירי בסוף השקיעה היינו דלא קים האי מלתא אלא לבקיאין אלא אי בתחלת השקיעה קאמר מי לא ידע בכל אלה והלא דבר הנראה לעין הוא. אעפ"י שפירוש הרא"ם ז"ל אפשר ליישבו על לשון הגמרא והריא"ף ז"ל בדוחק הנה על לשון הרמב"ם ז"ל אי אפשר שהרי כתב משתשקע החמה עד שיראו שלשה כוכבים הוא הזמן הנקרא בין השמשות וכו' ואם מתחילת השקיעה וקודם מעט קאמר איך איפשר שיהיה נמשך שיעור בין השמשות ד' מילין ויותר והלא הרא"ם עצמו כתב שאין זמן בין השמשות נמשך אלא ג' רבעי מיל. ומשם והלאה לילה ממש הוא וזה ברור לבעלי העינים ואם כן יותר טוב הוא שנפרש בדברי הריא"ף פירושן של אחרונים שיהיו מוסכמים לדעת הרמב"ם ז"ל. ואפילו אם תרצה לדחות דלעולם הראשונים חולקים על האחרונים הלכתא כבתראי וכל שכן כשהתוס' חולקים שראוי לסמוך עליהם אפילו כנגד הריא"ף ז"ל וכן כתב מהר"י קולון ז"ל כל שכן שהאמת הברור הוא שאין הראשונים חולקים ואני לא ראיתי מי שיחלוק אלא רא"ם והרשב"א העלה בצריך עיון ואם יש אחרים שלא ראיתי לא נחוש אליהם דעל פי אותם אשר כתבתי למעלה אנו סומכין. הילכך זה התינוק אם הדבר ודאי שנולד או שהוציא ראשו בין תחלת השקיעה לסופה נימול לח' דהיינו יום ששי דאכתי יום הוא לכל דבר אלא שאם רצו לעשותו תוספת לשבת עושה ובזה אין ראוי להסתפק. אבל מה שיש לדקדק אם הדבר ספק אם נולד קודם סוף השקיעה או אחר סוף השקיעה וקודם שנראו ג' כוכבים מה נידון בו דלכאורה נראה שנימול ליום ששי דספק ספיקא הוא שמא קודם סוף השקיעה יום ממש הוא ואת"ל אחר סוף השקיעה ובין השמשות הוא שמא בין השמשות עצמו כולו מן היום אם כן נימול בששי דתרי ספיקי נינהו. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דבין השמשות ג' ספיקות יש בו וכן כתב רש"י ז"ל והר"ן ז"ל ספק כולו מן היום ונפקא מינה למוצאי שבת ספק כולו מן הלילה ונפקא מינה לערב שבת. ספק יש בו מן היום ומן הלילה ונפקא מינה לזב שראה בין השמשות הרי לך דבין השמשות יש בו ב' צדדין לומר שהוא לילה או כולו מן הלילה או שיש בו מן היום ומן הלילה הילכך אפילו יהיה לנו ספק אחר לומר שהמעשה היה קודם בין השמשות יהיו הדברים שקולים וידחה לעשירי שלא הפסדנו דבר אבל אם יהיה נימול לשמיני שמא מחוסר זמן הוא. וכיצד הם הצדדין ספק היה בין השמשות ספק ביום ואת"ל בין השמשות ספק הוא מן היום נאמר לו אנחנו זה הספק האחרון אינו שקול שיש בו שני צדדין להחמיר ספק כולו מן הלילה ואת"ל אין כולו מן הלילה ספק יש בו משניהם ולפיכך ידחה לעשירי והרי זה נכון וחריף. עוד יש טעם אחר דכיון שאנו מסופקים מתי נולד הוי כאלו לא בקיאינן בשיעורא דרבנן ובעוד השמש בראשי הדקלים הוי יום ומשם והלאה הוי בין השמשות להסתלק מן הספק. וכן כתב רבינו ירוחם ואנו יש לנו להחמיר ואסור לעשות מלאכה מתחלת שקיעה ובנדון דידן כיון שאנו מסופקים אזלינן לחומרא ולא יהיה נימול אלא בעשירי אבל כשהדבר ודאי שנולד קודם השקיעה לא נלך להחמיר דלא אמרה רבינו ירוחם אלא לענין חומרת שבת ואסור בעשיית מלאכה. וכ"ת דבנדון דידן חומרא הוא משום דהוי מחוסר זמן ואיכא סכנתא וצערא דינוקא ולפיכך ראוי לדחותו לעשירי הא ליתא כלל דהא מי שנולד סמוך לבין השמשות היה מותר למולו בתחלת ליל שמיני אי לאו משום דאמר קרא וביום השמיני ביום ולא בלילה אע"ג דאין לו אלא ששה ימים שלמים ורביע שעה משום דאמרינן מקצת ראשון ככולו ומקצת שמיני ככולו ולא הוי מחוסר זמן ומעשים בכל יום שאנו מלין מי שנולד סמוך לבין השמשות ביום שמיני לבקר אע"ג דאין לו אלא ששה ימים וחצי וכל שכן בנדון דידן שיכול להמתין עד סמוך לבין השמשות ויהיו לו שבעה ימים פחות מעט וזה פשוט הילכך לאו מחוסר זמן הוא וליכא סכנתא כלל ומהלינן ליה בבקר משום זריזין מקדימין למצות. והוי יודע שאעפ"י שחזרו חכמי ישראל להודות שהחמה חוזרת בלילה תחת כדור הארץ ואינה נכנסת בחלונות ומהלכת אחורי הכיפה כמו שהיו אומרים תחלה דודאי השתא קים לן דכוכב קבוע וגלגל חוזר לא נפקא מינה מידי לשיעור בין השמשות דבין הכי ובין הכי שיעורו הוא תלתא רבעי מילא דמשעה שמסתלקת החמה מעל הארץ הוי תחלת בין השמשות וכששוקעת במערב ועדיין לא נראו ג' כוכבים הוי בין השמשות והיא סוף השקיעה. ובציור השקיעה היה המחלוקת לא בשעורה תדע שהרי כל המפרשים ז"ל לא הזכירו דבר מזה בהלכות שבת והרי הם היו בקיאים במהלך השמש ויודעים שחזרו חכמי ישראל להודות לחכמי אומות העולם ואי איתא דאיכא נפקותא לשיעור בין השמשות היה להם לפרש אלאי ודאי לא נפקא מינה מידי. ובודאי אותה סוגיא דפסחים ריהטא קודם שהודו ואפילו הכי הקשו התוספות הקושיא הכא והתם והעלו דתרי שקיעות נינהו וזה ברור בעיני. והנראה לעניות דעתי כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |