שו"ת רדב"ז/א'שמג
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ושלוש מאות וארבעים ושלושה - חלק ד סימן רעב]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה שאלת ממני אודיעך דעתי באלמנה שתפסה מטלטלין יותר מכדי כתובתה למזונות אי משבעינן לה השתא לדעת הרמב"ם זכרונו לברכה אז משביעינן אותה כשתתבע מזונות יותר כדעת שאר המפרשים:
תשובה יראה לי שדעת הרמב"ם ז"ל שאין משביעין אותה אלא כשתבוא לתבוע מזונות יותר אז משביעין אותה שלא נשאר בידה ממה שתפסה ולא נתנה ולא בזבזה ממנו כלום. ודייקינן לה ממה שכתב הרב ז"ל פרק י"ח מהלכות אישות אלמנה שתפסה מטלטלין כדי שתזון מהם וכו'. ובזו הבבא לא הזכיר השבועה כלל ואחר שכתב דינין אחרים כתב וזה לשונו. אלמנה שבאתה לבית דין לתבוע מזונות משמע שבאת לתבוע מזונות ולא משמע שבאת לפסוק לה ממה שבידה. ועוד כתב ורבותי הורו שאין לה מזונות מבית דין עד שתשבע שהרי זו באה להפרע מנכסי יתומים ואי איתא מה לו להזכיר מבית דין אלא ודאי משמע שאין לה לישבע אלא כשהיא תובעת מב"ד. ועוד כיון שהיא תפסה בחיי בעלה אין זו נפרעת מנכסי יתומים אלא ממה שבידה הילכך לא תשבע אלא בזמן שכלה מה שבידה ותובעת יותר והשתא דעתו מסכמת לדעת שאר הפוסקים ולא כמו שעלה על דעת אחרים לומר שהרמב"ם ז"ל חלוק על שאר הפוסקים ופשוט הוא. הנלע"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |