שו"ת רדב"ז/א'רעד
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ומאתיים ושבעים וארבעה - חלק ד סימן רג]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה שאלת ממני אודיעך דעתי על מי שנתחייב שבועה לחבירו ורוצה לישבע והתובע אומר איני רוצה שתשבע עתה שמא תחזור למוטב ואולי שכחת תזכור או יבאו עדים או עד שיבואו ימים הנוראים וזה אומר איני רוצה שתטריחני לדון בכל פעם או תקבל שבועתך או תמחול:
תשובה הדין עם התובע ודוחין את השבועה וכותבין לו מעשה בית דין איך פלוני עמד בדין ונתחייב שבועה ומעתה אין כאן טרחא. ומיהו אין התובע יכול לעכב שום ממון ולא שום שטר בשביל טענה זו כגון אם יש לו עליו שטר פרוע וטוען עליו תשבע שפרעתני כי אני איני רוצה להשבע יכול הנתבע לומר אם תרצה לקבל השבועה מוטב ואם לאו תפרע השטר וכל זמן שתרצה השבועה הריני מוכן וזה ברור ואין חילוק בזה בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן (שהיא שבועה לשבועת) [כשבועת] היסת דרב נחמן. והוי יודע שצריך כל דיין להשתדל שלא יבואו לידי שבועה שמא יבוא לידי חלול השם בר מינן. ולענין שיש עד אחד מסייע לנתבע פטור מן השבועה מקל וחומר דאם היכא שהעד מסייע את המוציא מחייבו שבועה כל שכן שמסייע את המוחזק לפוטרו משבועה דכח המוחזק מרובה מכח המוציא. והנראה לעניות דעתי כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |