שו"ת רדב"ז/א'רנד
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ומאתיים וחמישים וארבעה - חלק ד סימן קפג]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה שאלת ממני כמי אני רגיל לפסוק באומר לחברו מנה לי בידך והלה אומר איני חייב לך כלום אם צריך לפרש טענתו או לא דאיפליגו בה קמאי דרבינו תם והרא"ש וקצת האחרונים ז"ל סוברים דצריך לפרש טענתו ורש"י ואבי העזרי וקצת אחרונים ז"ל סבירא להו דאין צריך לפרש טענתו:
תשובה אם אני רואה את הנתבע כמערים לסתום טענתו אני משתדל עמו עד שיפרש טענתו כדי שלא יבואו לידי שבועת שקר ואני מאיים עליו שאם לא יפרש אפסוק הדין עליו וכיוצא באלו הדברים ודוחה אותם מיום אל יום עד שיברר טענתו. ואם לעולם עומד בדבורו אין אני כופה אותו ולא פוסק הדין עליו דדלמא מלוה ישנה יש לו עליו או גזלו או עשקו או כיוצא בדברים אלו והוא מפחד שאם יפרש יפסיד ויש לזה ראיה מהא דריש מציעא דמשביעין אותו שאין לו בה פחות מחציה ואין משביעין אותו שהוא מצאה משום דחיישינן שמא מלוה ישנה יש לו עליו. ובשעת השבועה אני מדקדק עליו כדי שלא יורה היתר לעצמו. ואם אין אני רואה בו שהוא כמערים אין אני אומר לו כלום אבל אם טוען שכנגדו יפרש דבריו אני אומר לו פרש דבריך מה שאתה אומר איני חייב לך כלום הוא מפני שלא לוית או דילמא לוית ופרעת או יש לך עליו ממקום אחר. ודמיא הא להא דאמרינן שאם טען שטר פרוע הוא משביעין אותו ואם הוא לא טען אמרינן ליה זיל שלים ואם טען תעשו הדין אז אומרים לו מה תרצה אתה שיעשה לך אם הזכיר השבועה משביעין אותו ואם לא הזכיר דבר אין משביעין אותו. ואי צורבא מרבנן הוא איכא פלוגתא אי משביעין ליה וכתב הריא"ף ז"ל בתשובה דמשביעין ליה וכן ראוי לדון שלא יאמרו קא מחנפי רבנן אהדדי ואי משום טעמא שלא יאמר דחשדינן ליה אנן לא חשדינן ליה אלא בעל דינו הוא דחשיד ליה. והנראה לע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |