שו"ת רדב"ז/א'רמח
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ומאתיים וארבעים ושמונה - חלק ד סימן קעז]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה עוד שאלת הרי שאמרו יורשיה שכבר נשבעה על מי הראיה:
תשובה כיון שהנכסים בחזקת יורשי הבעל הדבר ברור שעל יורשיה להביא ראיה שנשבעה ואם יש ליורשיה מגו יכולין לטעון אנו יודעים שנשבעה בודאי מגו שהיו יכולין לומר לא ירשנו ממורישתינו כלום יכולין לומר ירשנו אבל שלנו ירשנו כדין ונשבעים על טענה זו ונפטרים ממה שירשו. אבל אם יש עדים שירשו או שהם קרקעות אינם נאמנין במגו שהיו יכולין לומר החזרנו או חזרנו ולקחנו מכם דכיון דנחתו להו בתורת ירושה אין אדם מחזיר או חוזר ולוקח מה שהוא שלו בתורת ירושה הילכך ליכא מגו. ומגו דמצו למימר נאנסו נמי ליכא חדא דאונסא לא שכיח ואין זה מגו טוב. ותו דאי הוי במקום רואים היה צריך להביא ראיה דנאנסו. ועוד בקרוב אני לומר דאפילו נאנסו חייבין לשלם אם לא יביאו ראיה שנשבעה האלמנה דכיון דתפסי בנכסים שלא כדין הוו כגזלנים וחייבין בכל אונסין. ודין זה עוד צריך לי עיון ומכל מקום ודאי דאין כאן מגו. והוי יודע דכתבו התוספות בפרק הכותב דמגו למפרע לא אמרינן דלא אמרינן מגו אלא היכא דמצי למטען השתא שתי הטענות אבל אם אין יכול לטעון עתה אותה טענה מגו למפרע שהיה יכול לטעון מתחלה לא אמרינן הילכך הנכסים הידועים לבעל הרי הם בחזקת יורשיו והמוציא עליו הראיה אע"ג שהנכסים מונחים ברשות יורשי האשה ואם טענו אתם יודעים שנשבעה נשבעין שלא ידענו שנשבעה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |