שו"ת רדב"ז/א'רלח
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ומאתיים ושלושים ושמונה - חלק ד סימן קסז]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן הלוה את חבירו על המשכון זה טוען מנה וזה טוען מאתים משביעים אותו שבועת היסת או כדין הנשבעין ונוטלין דנשבעין בנקיטת חפץ:
תשובה זו מחלוקת בין הראשונים אבל אנו אין לנו אלא דברי הריא"ף והרמב"ם ז"ל שכתבו שמשביעין אותו כעין שבועה של תורה כשאר כל הנשבעין ונוטלין וכן כתב הרשב"א ז"ל וכן נהגו בכל הגלילות וטעמא משום דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה ואע"ג דאית למלוה מגו דאי בעי אמר על המשכון לקוח הוא בידי לא מהני האי מגו לפוטרו משבועה ואע"ג דקי"ל דכל זמן שהטלית ביד האומן נאמן ועל בעה"ב להביא ראיה ואם לא הביא ראיה פקע בעה"ב ומשמע פקע לגמרי ונוטל אומן בלא שבועה. לא קשיא שאני שכיר דעבוד ליה רבנן תקנתא דכל שהשבועה נוטה אצל בעה"ב שכיר נשבע ונוטל. ומינה נמי דהיכא דאית ליה משכון יטול בלא שבועה וגם זה בכלל התקנה דחיישינן דילמא איכא שכיר חסיד שוטה שאין רוצה להשבע אפי' באמת ומש"ה שבקוה אדיניה ויהיה נאמן במגו אבל במשכון דעלמא נשבע כשאר נשבעין ונוטלין ומכל מקום נ"ל שאם השביעוהו היסת אין חוזר ונשבע בנקיטת חפץ והבו דלא לוסיף עלה דבשלמא מי שנתחייב שבועת המשנה והשביעוהו בלא נקיטת חפץ עשאוהו כטועה בדבר משנה וחוזר אבל הכא לא מחמרינן כולי האי. והנראה לעניות דעתי כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |