שו"ת רדב"ז/א'רז
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ומאתיים ושבעה - חלק ד סימן קלז]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה שאלת ממני האומר לחברו סלע הלויתיך והלה טוען לא היו דברים מעולם ובאו עדים שהלוהו אם הוחזק כפרן או לא דדילמא מצי אמר אשתלאי והאי דאמינא להד"מ דאין לך בידי כלום דפרעתי דהמלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים:
תשובה הדבר ברור דהוחזק כפרן וחייב לשלם דאין כאן לא טענת פרעון דהא להד"מ טעין וכיון שהוא טוען שלא לוה מעולם ובאו עדים שלוה חייב לפרוע ולא מצי למימר אשתלאי דאם כן כל אדם יטעון כן ודברים פשוטים הם. ותו דקי"ל כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי. וכתב הראב"ד ז"ל דנפקא מינה בין הני תרי טעמי דאם אמר חוץ לבית דין להד"מ כיון דאית ליה מגו הוה מסרסין ליה לדבוריה או איהו מסרס לדיביריה ואמר הא דאמרי להד"מ פרעתיו בעי למטען אלא משום דהוא תבע לי מאי דלא הוה ליה גבי קפצתי ואמרתי להד"מ ועביד איניש דלא מגלי כל טענתיה אלא לבית דין. אבל השתא דקיימא לן כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי אי אפשר לסרס לשונו ולומר דפרעתי בעי למימר דהא אמר מעיקרא דלא פרע עכ"ל. והאחרונים קלסוהו וכן היא בתוספות הילכך בנדון דידן אי בבית דין הודה לו איכא תרי טעמי לחייבו. ואי חוץ לבית דין הודה לו איכא חד טעמא דהאומר לא היו דברים מעולם כאומר לא לויתי דמי וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי ולענין אם לא באו עדים אלא הוא בעצמו חזר ואמר אין לויתי ופרעתי אם טוען וחוזר וטוען הסכמת רוב המפרשים דכיון דהוי מפטור לפטור חוזר וטוען כל זמן שלא הוכחש על פי עדים דאין אדם מוחזק כפרן על פי עצמו ומכל מקום יש מן המפרשים דס"ל דאפילו ע"פי עצמו הוחזק כפרן וטעמא דכיון דקיימא לן כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי כשחוזר וטוען פרעתי הוי כחוזר מחיוב לפיטור שהרי בכלל טענתו הראשונה יש שלא פרע. ומסתברא שאם יצא מבית דין וחזר אינו חוזר וטוען אפילו מפטור לפטור דאיכא למימר טענתא אגמרוה אבל אם לא יצא מב"ד טוען וחוזר וטוען מפטור לפטור כדעת רוב הפוסקים ז"ל. אבל הרמב"ם ז"ל כתב פ"ז מהלכות טוען ונטען ואעפ"י שיצא מבית דין וחזר יש לו לחזור ולטעון ולהפך כל הטענות שירצה עד אשר יבואו עדים אבל מאחר שבאו עדים ויכחישו טענתו האחרונה שסמך עליה אינו יכול להשיאו לטענה אחרת אלא א"כ נתן אמתלאה לטענה שסמך עליה וכו'. לפיכך נ"ל הנכון שבפסקים שאם נראה לבית דין שלמדוהו לשקר אין שומעין לו להפך טענתו שגם בזה אפשר שיודה הרמב"ם ז"ל ואם לא יודה מנקט מלתא מציעתא עדיף טפי ואם אין נראה לבית דין שלמדוהו שקר ראוי לפסוק כדברי הרב ז"ל דאתריה הוא. והנראה לעניות דעתי כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |