שו"ת רדב"ז/א'קפט
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ומאה ושמונים ותשעה - חלק ד סימן קיט]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה שאלת ממני אודיעך דעתי בצורבא דרבנן דזילא ביה מילתא לילך לדון לפני בית דין דבציר מיניה אם כופהו בעל דינו על ככה או לא:
תשובה לא פירשת בשאלתך אם הוא תובע פשיטא דשליח הרי הוא כמותו. ואם הוא הנתבע דאיכא פלוגתא דאיכא מאן דאמר דמצי למנות אנטלר פי' שליח אפי' דלא הוי צורבא מרבנן אלא שהוא אדם נכבד. וכן פסק הרשב"א והרא"ה והריטב"א ז"ל והכי מוכח בירושלמי. ואם יתחייב שבועה יבא לב"ד וישבע ולא חיישינן שמא יעיז פניו וישנה בטענות ואין אדם חוטא ולא לו ולכל הדברים אמרינן שלוחו של אדם כמותו ויש מן הראשונים ומכללם הרמב"ן ז"ל שאמרו דלא מצי נתבע למנות אנטלר שמא יוסיף טענה של שקר או ישנה מעצמו וגם הנתבע מעיז פניו שלא בפני בעל חובו. ותו דועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' בעינן וליכא וע"כ לא פליגי אלא באיניש דעלמא אבל צורבא מרבנן מצי למנות אנטלר וכן כתב הרמב"ן האי צורבא מרבנן דזילא ביה מילתא למיזל לדינא בהדי עם הארץ או למיזל לגבי דיינא דבציר מיניה לא אזיל אלא משדרינן ליה שליחא דבי דינא או מוקי אנטלר למאן דסבר דנתבע ממנה אנטלר או אזיל לפני בית דין חשוב ולא אמרינן בהא עבד לוה לאיש מלוה דעשה דכבוד תורה עדיף. ולענין אם ידע סהדותא וזילא ביה מלתא אמרינן בפ' שבועת העדות לא ליזיל יש מי שלמד מזה הלשון מדקאמר לא ליזיל שאפי' רצה לילך ולמחול על כבודו אין לו לילך ולבזות תורתו ואע"ג דאיכא פסידא דההיא דידע ליה סהדותא דהא מתניתא דמצא שק או קופה פסידא דאבדה איכא ואפי' הכי פטור מאותה מצוה משום כבודו ואע"ג דהתם אם רצה להשיב משיב שאני התם דאיכא כמה תלמידי חכמים שעושין כן בשלהם אבל להתבזות לפני דיינא דבציר מיניה לא אבל אין דעתי נוחה בטעם זה. חדא דמצוה איכא להעיד אם יודע לו עדות. ותו דגורם הפסד לממון חבירו. ותו דתורתו היא שלו ויכול למחול עליה ומהאי טעמא חכם שמחל על כבודו כבודו מחול. ותו דקשיא הך דמצא שק או קופה. הילכך מנקט מילתא מציעתא עדיף שאם רצה למחול על כבודו ולמיזל לאסהודי או לעשות דין בפני דיינא דבציר או עם הארץ הרשות בידו. אבל לכוף אותו שילך לא אמרה אדם מעולם. ולישנא דלא ליזיל לא מכרעא מדלא קאמר אסור למיזל. וא"ת אם כן לימא אי לא בעי למיזל לא ליזיל. לא קשיא דאורחא דמלתא קאמר דודאי לא ירצה ללכת כיון דזילא ביה מילתא אי נמי כיון דלאחריני איכא איסורא דכתיב אם לא יגיד ונשא עונו נקט הכי לגבי צורבא מרבנן. וכן הדין באשה חשובה שאם לא רצתה ללכת הרשות בידה וממנת שליח דכתיב כל כבודה בת מלך פנימה. ודוקא בממונא אבל באיסורא אין חכמה ואין עצה וגו' כדאיתא התם. ודוקא דאיכא אחרינא בהדיה או במקום שעושין על פי עד אחד לעשות סייג לתורה הא לאו הכי אסור להעיד כדאיתא בעובדא דזיגוד וטוביה. והנלע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |