שו"ת רדב"ז/א'קפב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת רדב"זTriangleArrow-Left.png א'קפב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת   סימן א'קפב   רדב"ז
 [סימן אלף ומאה ושמונים ושניים - חלק ד סימן קיא]

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה מעשה שאירע בבהכ"נ שלא היה לקהל יצ"ו אתרוג כשר אלא בעל חזזית בי"ט שני של גליות והתחיל החזן לברך כמנהגו והיו שם מקצת חכמים וגערו בו שלא יברך עד שיביאו אתרוג כשר שהיה בבהכ"נ אחר ומקצת הקהל היו אומרים שכך מנהגם לברך אפילו על אתרוג פסול בי"ט שני של גליות ושהיו באותו בהכ"נ חכמים זקנים ולא נמנעו מלברך בפניהם. ושאלת להודיעך דעתי בזה:

תשובה זו מחלוקת ישנה בין הראשונים ומחלקותם בפירוש לשון הגמרא דגרסינן בפ' לולב הגזול רבי יוסי בר חנינא הוה מטבל ביה ונפיק ביה והתנן פסול לא קשיא כאן בי"ט ראשון כאן בי"ט שני. ופשטא דמלתא משמע בי"ט שני ממש דהיינו י"ט שני של גליות והיינו דקרי ליה י"ט. ותו דאנן השתא ידעינן בקיבועא דירחא ואין אנו עושים שני ימים אלא משום מנהג אבותינו. וכן היא סברת הרמב"ם ז"ל שכתב אבל בי"ט עם שאר הימים כלם כשרים. וכן העיד על סברתו בעל מגיד משנה ורבינו ירוחם ורבינו טודרוס הלוי ז"ל. כלם העידו שזו סברת הרב ז"ל. וכן המנהג במדינה לברך על אתרוג פסול ביום טוב שני. וקושטא דמלתא דרוב האחרונים הסכימו דלדידן י"ט שני כי"ט ראשון ונטולי נטלינן שלא תשתכח תורת לולב וברוכי לא מברכינן והרי אנו עכשיו בי"ט שני כאבותינו. וכן כתב די"ט ראשון ושני שוין בין לענין לולב בין לענין שופר והפסול בזה פסול בזה. וכן אני מדקדק מלשון הריא"ף ז"ל שכתב כאן בי"ט ראשון ודר' חנינא ביום שני ולא כתב ביום טוב שני והרשב"א ז"ל נשאל בזה. והשיב דחול המועד י"ט נמי מקרי דהא אסור בעשיית מלאכה וכן סברת ר"ת ז"ל. ומעתה אין ראוי לברך כיון דהויא פלוגתא דמיא לספק ברכות דאזלינן בהו לקולא ולא מברכין. אבל אותם שגערו בחזן שלא לברך על אתרוג בעל חזזית לא יפה עשו. אתריה דמר הוא והמנהג כן וזה פשוט. אבל מה שיש לדקדק על מה סמכו קהל המוסתערב כולם שאין מדקדקין בזה כלל ומברכין על אתרוג פסול אפילו בי"ט ראשון. ואפשר לי לומר דהוי בשעת הדחק שהרי לא נמצא במדינה זו אתרוג אחד בכמה אלפים שלא יהיה בו חזזית כל שהוא ואין לך שעת הדחק גדול מזה. וכן ראיתי בהגהה שמי שלא נתרשל בדבר שנוטל פסול ומברך עליו אפי' ביום ראשון וטעמא הוי משום שעת הדחק ומי לא עסקינן שיש בכל המדינה מי שיש לו אתרוג כשר ואפי' הכי כיון שהוא לא נתרשל נוטל פסול ומברך עליו. ובנ"ד כ"ש שלא היה ראוי לגעור בחזן חדא דיום ב' הוא ואיכא פלוגתא. ותו דהוי שעת הדחק שהיו כל הקהל צריכין להמתין עד שילכו להביא את האתרוג הכשר ומתעכבין עד שיצאו כל הקהל האחר ידי חובתם. א"נ עיקר מה שסומכין בני המוסתערב שהחזזית באתרוג במצרים היא מכת מדינה וכמו שנטלה פטמתו פסול ואפי' הכי אנו מכשירין אותו אעפ"י שאין לו פטמת מפני שאנו אומרים זהו דרך ברייתו כך ג"כ החזזית זהו ברייתו ודרכו וטבעו ואעפ"י שנמצא אחד בכמה בלי חזזית אין זו ראיה שכן נמצא אחד בפטמת בכמה ואפ"ה אין אנו פוסלין אותן מפני שאין בהם פטמת וכל זה כתבתי לתת טעם למנהג תושבי הארץ אבל ראוי לבקש אתרוג כשר ולהדר את המצוה ואם לא נמצא כלל במדינה יטול אותו הפסול ויברך. ואם נמצא אפי' אחד כשר ימתין עד שיטול את הכשר ויברך. ויו"ט שני של גליות תלוי במחלוקת ומאן דעבד כמר דאתריה הוא עבד ואינו בן גערה. ויש מן האחרונים זכרונם לברכה שפסק באתרוג בעל חזזית אפילו כל שבעה ורוב הפוסקים הסכימו להכשיר וכן הדעת נוטה. והרא"ש ז"ל כתב דחזזית פסול החוזר להכשרו הוא דהא אם נקלף ונשאר מקום הקליפה כמראה האתרוג כשר הוא וכן הוא באתרוגים של מצרים שאם נקלף החזזית לא ישתנה מראה מקום הקליפה ולכן איפשר שעל זה ג"כ סמכו שקולפין החזזית והרי הוא כשר לדעת הרא"ש ז"ל וצריך ליזהר שלא יטול אלא הקליפה הדקה של מעלה שאם לא כן יהיה חסר כל שהוא ופסול. וכתוב במרדכי שביום שני אפילו שאין לו אתרוג. כלל נוטל הלולב ומברך דכיון דביום הראשון לבד הוא דבעינן לקיחה תמה ולא בשני מה לי פסול ומה לי שאינו כלל ויש חולקין והנכון להחמיר ואם אין לו אתרוג לא יברך כלל דהא כתבו כל הפוסקים דכל הפסולין משום דאינו אתרוג כגון של ע"ז או ערלה דכתותי מכתת שיעורייהו אפי' בשאר ימים פסולין וזה פשוט מאד. עוד יש טעם אחר להכשיר אתרוג בעל חזזית וז"ל ריב"ש בתשובה ודע כי בעלת חזזית באתרוג בשנים וג' מקומות שהוא הפיסול הנמצא תמיד באתרוגין משום דמחזי כמנומר אנו סומכין על סברת הראב"ד ז"ל דדוקא שנתפזר הנמור ברובו אעפ"י שבשטח החברבורות הוא מיעוט אבל במיעוטו כגון שכולם מצד אחד של אתרוג כשר ולזה הסכים הרא"ש ז"ל. שוב מצאתי בתשובות רבי ישראל וז"ל אמנם העולם נוהגים בפשיטות להכשיר אותו פלא"ט מא"ל ואפי' שהם מורגשים במשמוש היד ואיפשר דסמכינן אהאי דכתב אשירי חזזית דפסול היינו חברבורות שמורגשים במשמוש היד וכתב אח"כ בשם הראב"ד דחזזית איכא ממראה האתרוג כשר והני פלא"ט מא"ל שכיחי ורגילי חשיבי ממראה האתרוג ולא מיקרי אינו הדור משום כך וצ"ע. הרי זה מסכים למה שכתבתי. עוד מסתברא לי כי החזזית שאינה נראית אלא ע"י עיון גדול ובדיקה רבה אינה פוסלת דהא טעמא הוי משום דמחזי כמנומר והא לא מיחזי כמנומר וכן יש לדקדק מלשון רש"י בחוטמו בעובי גובהו שמשפע בו ויורד לצד ראשו אפי' כל שהוא פוסל שנראה שם לעינים יותר משאר מקומות שבאותו עובי אדם נותן עיניו ע"כ. משמע דתליא מלתא משום דנראה לעינים. והנלע"ד כתבתי:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון