שו"ת רדב"ז/א'קמד
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ומאה וארבעים וארבעה - חלק ד סימן עב]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית מול דף הדפוס המקורי
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה באשה שבאת לגבות כתובתה והוקרו המטלטלין היא אומרת כלי אני נוטלת בשומתן הראשונה והוא אומר או היורשין או טלי מעות בעין או טלי אותן בשומתן של עכשיו:
תשובה לכאורה היה נראה שהדין עם הבעל או עם יורשיו מדין הגמרא שלכך נקראו צאן ברזל שאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו. אבל במצרים לא נהגו כן ומנהג מבטל הלכה. וכל הנושא אשה על דעת מנהג אותו מקום נושא ונהגו שתטול האשה בלאותיה אם עושין מלאכתן הראשונה בשומא הראשונה אעפ"י שאינם שוים רביע שומתן. וכיון שאם פחתו פחתו לה אם הוסיפו נמי לה. ומה שכותבין אחריות על הבעל הוא לענין גניבה ואבדה ומנהג יפה הוא. לפיכך הדין עם האשה ונוטלת כליה משום שבח בית אביה ונוטלתן בשומתן הראשונה ואינה צריכה לפנים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |