שו"ת רדב"ז/א'קל
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ומאה ושלושים - חלק ד סימן נח]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית מול דף הדפוס המקורי
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלת החכם הזקן כה"ר יוסף קולון וז"ל לדוד מזמור צרור המר וגומר שאלה קטנה ככף איש עולה לפני כ"ת וגו'. מעשה שנשחטה אווזא שמנה ביום חמישי בשבת לכבודו ואשה אחת מנשי הבית פתחה אותה והוציאה הקרקבן והסירה השומן שעליו מלמעלה וחתכה הקרקבן והוציאה הכיס שלו וגררה אותו בסכין לנקותו ולא הרגישה בו שום ריעותא לא מברא ולא מגוה ויהי ביום הששי הכינה את הכל לבשל ליום השבת והיא השרת הכל במים ומלחה והדיחה ושטפה הכל כדין וגם לא הרגישה כלל ועיקר ולא ראתה דבר. ביום השבת נאכל האווז ונשאר הקרקבן למשמרת להאכילו לנער הקטן ומצאנו מחט של נחשת תחוב בו עובר מעבר אל עבר ונבקעה בשר הקרקבן כמעט לאורך המחט אבל המחט היה עקום בחודו כי היה ארוך ודק ונעקם ואחר השבת החזרתי המחט לאיתנו ביושרו ושיערתי כי אלו היה נקוב מחיים היה עובר מלא רוחב אצבע חוץ לקרקבן כי כן אחרי בישולו היה עובר הרבה אחרי שהחזרתיו בנקב. ועתה ילמדנו רבינו האם נאמר שמחמת הבישול נבקע הקרקבן ויצא לחוץ ולא מחיים אחרי ראותנו המחט עקום ובקיעת הבשר ויש לחוש מפני החסרון או אם כלי חרס אשר בושל בו ישבר ואם בכלי נחשת בושלה ומורק ושוטף במים. אנא אמצא חן למהר התשובה כי תורה היא וללמוד אני צריך וה' אלהיך ירצך יעשה שלום לך שלום יעשה לך. נאם המתאבק וגו' יוסף קולון בן מהר"ר משה לטיף זצ"ל:
תשובה זקן שקנה חכמה ונשוא פנים הוא הראש בכל חכמה מבנן של קדושים. טוב עם אלהים ועם אנשים נר"ו. שאלתני על מחט הנמצא תחוב בקרקבן האיוז ועובר מעבר אל עבר כשיעור חצי אצבע ולא ניכר אלא אחר הבישול ובשעת מליחה שטיפה והדחה לא ניכר כלל ולא נמצא בו שום ריעותא הנראה לע"ד כי האווז היה מותר לכתחלה להלכה ולא למעשה מכמה טעמי חדא דקי"ל בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה. נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה ותלינן בכל מה דאפשר לתלות לאוקמה אחזקתה. דהא קי"ל נקבה הריאה במקום דממשמש ידא דטבחא תלינן להקל כדתלינן גבי נטל זאב בני מעיה והחזירן מנוקבין כשרה. וי"מ דתלינן בכל מקום דאפשר דממשמש ידא דטבחא אלמא הלכו בדבר להקל ולא להחמיר אע"ג דאיכא רעותא קמן. וכ"ש בנדון דידן דתלינן למימר שבשעה שמלחו והדיחו את האווז לא היה מחט שם כלל שהרי בדקו את הקרקבן כמנהג לנקותו יפה יפה ולא ראו מחט. גם בשעת מליחה שטיפה והדחה לא ראו שם מחט תלינן לומר אח"כ נפל המחט לתוך הקרקבן ונסרך שם ומכח הרתיחות והוא דחוק בתוך הקרקבן או הכביד עליו שאר הבשר מלמעלה ועל ידי כך יצא לחוץ וכל מה שמתבשל הולך ומתרכך והמחט נתחב בו ונוקב. ותו איכא טעמא אחרינא כי כפי הנראה מלשון השאלה ראש המחט העב היה בתוך הקרקבן יוצא לתוך חלל הקרקבן ואם כן כשהסירו הקליפה איך לא יצא המחט עמה שהרי ראשה עב ונאחז ונסבך בקליפת הקרקבן אלא מה אית לך למימר אחר כך אירע המעשה. ותו דהא קיימא לן דנשים נאמנות על המליחה ועל הניקור ועל בדיקת החמץ וכיון שאמרו בדקנו ולא ראינו שם מחט נאמנות ואחר כך תתלה אותה במה שתרצה או ע"י בישול או ע"י דוחק שאר הבשר או קטן או שפחה תחבוהו לשם. וא"ת בשלמא המליחה והניקור ובדיקת חמץ נאמנות מפני שהן באות לבקש להוציא הדם והחלב והחמץ אבל הכא לא היו מבקשות על המחט. הא לא קשיא כיון שהיו באות לנקות את הקרקבן מן הטינוף שיש בתוכו הרי המחט בכלל הטינוף ואם היה שם היו מוציאין אותו. ותו כי דרך המחט הנמצא בזפק או בקרקבן להיות משתנה צורתו אם הוא של ברזל מעלה חלודה מחמת הלחלוחית ואם הוא של נחשת נעשה ממורט ומתחיל להתעכל מחמת חום הקרקבן. סוף דבר כמה פעמים בא לפני מחט הנמצא בקרקבן ולעולם אני רואה בהם שינוי אמנם בזה המחט לא היה בו שינוי כלל וזה מורה כי אחר שחיטה נתחב שם. ותו כתבו הפוסקים ז"ל גבי המסס ובית הכוסות אם עבר המחט מעבר אל עבר ועודנו תחוב אז בודקין אותו אם נמצא קורט דם סביב המחט בידוע שקודם שחיטה ניקב כולו וטרפה ואם לא אחר שחיטה דחק ועבר וכשרה והדבר ידוע כי דין המסס ובית הכוסות שוה בזה לקרקבן. ומעתה מי יתן ויודיעוני ע"י מה דחק ועבר המחט אחר השחיטה אלא מה אית לך למימר דבתנועה כל דהו דוחקת ועוברת וכ"ש ע"י רתיחות הבישול. וא"ת בשלמא כשהמחט תחובה לפנינו ואין שם קורט דם תלינן בכל דהו שהרי אם קודם שחיטה ניקבה היה שם קורט דם אבל בנדון דידן הוי כאלו אין המחט לפנינו שהרי ע"י רחיצה ושטיפה היה עובר אפי' היה שם קורט דם וע"י רחיצה הלך לו ותלינן בהכי. לא קשיא חדא דאיכא כמה בתראי דמספקא להו אי אזלינן לקולא או לחומרא ותו דבנדון דידן כ"ע מודי דכיון דבדקו הנשים ולא היה שם מחט אם אין מחט אין קורט דם. ותו דאיכא הכא כמה ספיקי ספק מחמת הבישול ספק קודם הבישול ואת"ל קודם הבישול ספק אחר השחיטה דחק ועבר ואם היו בודקין לא היה שם קורט דם ספק קודם שחיטה ואם היו בודקין היה שם קורט דם ואת"ל קודם שחיטה (אלמא) [דילמא] באלכסון נתחב כיון שהיה המחט עקום. ויש טעם לומר שכיון שהוא באלכסון אעפ"י שהוא מפולש כשרה שהרי האחד מגין על חבירו אעפ"י שכן נראה קצת מדברי המפרשים והוא נמי טעמא דמסתברא מ"מ איני סומך עליו אלא לעשותו סניפין לשאר הספקות. עוד ראיה שתולין בכיוצא בזה להקל ולא להחמיר שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה ששאלו ממנו על מחט הנמצא בקרקבן וכולה נבלעת ונטמנת בעובי בשרו ולא היה ניכר שום נקב לא לצד הכיס ולא לצד החיצון. והשיב וז"ל והנדון שלפנינו אעפ"י שאין הנקב ניכר לא מבפנים ולא מבחוץ תולין להקל לפי שדרך הושט לבלוע ודרך שם נכנסה עם האוכלין אלא שנסתם הנקב שעל כרחינו א' מן הנקבים נסתם וכיון שכן תולין במה שדרכו. ועוד דהעמידנו על חזקתו ועוף זה בחזקת כשרות לגבי נקבים אלו עומד וכשר ע"כ. אלמא אזלינן להקל. עוד יש ראיה מלשון הר"ר רבי יונה ז"ל שכתב הילכך כל היכא שיש לפנינו דבר לתלות בו להיתר כגון שדרסו על גף העוף או פירכס ונלחץ אל הקיר ואיכא אומדנא שאפשר שנשמטה גפו מחמת כך תלינן לקולא דהא תלינן בזאב וכו' עד כאן. ומעתה הדבר ברור דאומדנא דידן עדיפא טפי מאומדנא דנלחץ אל הקיר ונשמטה גפה ע"י כך ובתרווייהו איכא ריעותא קמן. עוד כתב הר"ן ז"ל שמעינן משמעתין דאפי' בבדיקות סרכות הריאה אזלינן בתר רובא דהא פרה אדומה לא מצינן למבדקה ומעמידין אותה בחזקת כשרה הילכך בא זאב ונטל את הריאה או ששכח הטבח והוציאה כשרה והכי מוכח בירושלמי וכולי והכי נמי אמרינן פרק אלו טרפות אי ניקבה ריאה במקום דממשמשא ידא דטבחא תלינן וכולי. ומעשה בא לפני רש"י והתיר והשיב לפני רבותיו שהיו מחמירין בדבר אתמול אכלנו מחלבה ועתה נחזיק אותה בטרפה ע"כ. והשתא ומה אם בטרפיות הריאה דשכיחי טפי דמשום הכי הצריכוה בדיקה אזלינן בהו לקולא ותלינן במה שאפשר לתלות כ"ש בשאר טרפיות דלא שכיחי דמשום הכי לא הצריכו בהן בדיקה דתלינן לקולא במה דאפשר לתלות. עוד ראיה ממה שכתוב בהגהה באשרי וז"ל כתב מורי ר' אביה ז"ל מעשה והביאו לפני רבינו שמואל עוף וקורין לו פלומיל ויש בו סימני טהרה והיו החברים אוסרים אותו מפני התולעים היוצאים מן הקרקבן דילמא קודם שחיטה פרוש ורבינו שמואל התירו והעיד על אביו שאכלו וגם ר' אליעזר הגדול ור' קלונימוס היו אוכלים אותו משום דלאחר שחיטה פרוש ע"כ. והשתא ומה אם במקום דודאי איכא ריעותא מקמי שחיטה אפילו הכי תולין דלאחר שחיטה פרוש כל שכן בנדון דידן דליכא ריעותא כלל מקמי שחיטה אלא אדרבה בדקו ולא מצאו ריעותא דודאי תלינן לקולא דלאחר שחיטה אירע המעשה. ומכל מקום מודה אני שאם אירע בבהמה או בעוף שום מאורע שעליו צריכה בדיקה אם לא הספיקו לבדוק טרפה ואין דומה לבא זאב ונטל בני מעיה דכשרה ואעפ"י שהיתה צריכה בדיקה מעיקרא דבדיקת הריאה לא מחמת מקרה שקרה לה אנו בודקין אותה אלא שבודקין אותה לצאת ידי ספק מקצת בהמות שהן טרפות וזה דעת הרשב"א ז"ל. אבל יש מן המפרשים דמספקא להו הדין משום דדמיא להאי דבא זאב ונטל. אבל בנדון דידן אם לא היה שם דבר לתלות כגון שבא לפנינו קודם הבישול ואנו צריכין לבדוק אם יש קורט דם או לא וקודם שבדקנו נאבד או נאכל היינו אוסרים אותה מספק אבל היכא שיש לתלות תלינן לכ"ע ועיין במרדכי פ"ק דחולין דאפילו מאן דפליג בריאה מודה בשאר טרפיות משום דלא שכיחי. הילכך מכל הני טעמי האווז היה מותר באכילה לקיים משארז"ל בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא כ"ש. ומעתה הכלים בחזקתן. והוי יודע כי לכ"ת ולכיוצא בך כתבתי זה להלכה אבל אם היה בא מעשה לפני הייתי אוסר מפני שאין הכל יודעים טעמו של דבר ומדמו מלתא למלתא. ואני אין דרכי להתיר לפני עמי הארץ דברים הנראים זרים לפני הבטה ראשונה. וכבוד תורתך יתענג על רוב שלום כנפש דורש שלומו וטובתו אכי"ר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |