שו"ת רדב"ז/א'פז
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ושמונים ושבעה - חלק ד סימן יג]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית מול דף הדפוס המקורי
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן היה חבוש בבית האסורים ולא היה יכול לצאת להתפלל בעשרה ולעשות המצות והתחנן לפני השר או ההגמון ולא אבה שמוע להניחו זולתי יום אחד בשנה איזה יום שיחפוץ. יורה המורה איזה יום מכל ימות השנה יבחר ראובן הנזכר ללכת לבית הכנסת:
תשובה הנה ראיתי אחד מחכמי דורנו בתשובה דבר זה צלל במים אדירים והעלה חרס בידו ועל יסוד רעוע בנה יסודו. בתחלה כתב דעדיף יום הכפורים ואח"כ החליפו ביום הפורים משום מקרא מגילה ופרסומי נסא דבעינן עשרה ואין ראוי לסמוך על דבריו. אבל מה שראוי לסמוך עליו הוא דאנן קי"ל דאין מעבירין על המצות ואין חולק בזה כלל הלכך המצוה הראשונה שתבא לידו שאי אפשר לעשותה והוא חבוש בבית האסורים קודמת ואין משגיחין אם המצוה שפגעה בו תחלה היא קלה או חמורה שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות וזה פשוט מאד אצלי[1]. דוד בן שלמה ן' אבי זמרא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ בשו"ת חכם צבי (סימן קו) תמה על פסקו של הרדב"ז מספק הגמרא במסכת מנחות (מט.): ציבור שאין להם תמידין ומוספין, איזה מהן קודם. ומבררת הגמרא שהספק הוא במוספין של עכשיו ותמידים של מחר, האם 'תדיר' עדיף או 'מקודש' עדיף. ולכאורה לפי הוראת הרדב"ז אין כאן כלל מקום לשאלה, שהרי אין מעבירין על המצות, וודאי עליהם להקריב את המוספין של עכשיו. אלא ודאי, מסיים החכם צבי את השגתו, לא אמרינן אין מעבירין על המצוות אלא בשתיהן שוות, אבל לא בדחד מינייהו עדיף. כראיה לדבריו מוסיף ומביא החכם צבי את פסקו של התרומת הדשן (ח"א סימן לה) שהורה שיש להמתין מלברך ברכת הלבנה עד מוצאי שבת. אמנם מדברי הגמרא במועד קטן (ט.) מוכיח החכם צבי כדעת הרדב"ז, שכך נאמר שם: רבי יונתן בן עסמאי ורבי יודא בן גרים קא רמו קראי אהדדי, כתיב (משלי ד כו) "פלס מעגל רגליך" [- כלומר, שקול המצוות ועיין בהם איזה גדולה, ועשה הגדולה. רש"י], וכתיב (משלי ה ו) "אורח חיים פן תפלס" [- דמשמע כל מצוה שתבוא לידך עשה אותה, בין גדולה בין קטנה, ואל תניח קטנה מפני הגדולה]. ומיישבת הגמרא: לא קשיא, כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, כאן במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים [- מצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, עשה אתה הגדולה וחביריך יעשו הקטנה. מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, אל תפלס, אלא מצוה שבאה לידך בין גדולה בין קטנה עשה], ע"כ. מעתה כיון שהרדב"ז מן הסתם עוסק במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, אם כן הוראת הגמרא היא לא לפלס אלא מצוה שבאה לידך בין גדולה בין קטנה עשה - כהוראת הרדב"ז. ובביאור פסקו של התרומת הדשן להמתין עד מוצאי שבת עם ברכת הלבנה, אף שלכאורה המצוה לפניו ו'אל תפלס'. ביאר החכם צבי: דהתם המצווה ההיא נעשית באופן יותר משובח, לכן יש להמתין כדי לקיימה על צד היותר טוב. אבל במצוות שונות אין מעבירין קלה מפני החמורה. אבל במצוה אחת שאפשר לעשות היום שלא מן המובחר ולמחר מן המובחר, טוב להמתין למחר ואין בזה משום מעבירין על המצוות. והוסיף שגם תמידין ומוספין יש לומר שחשובים כמצוה אחת כיון ששניהם עבודת הקרבנות ובאותה בהמה, ולכן הסתפקה הגמרא אם תדיר או מקודש עדיף ולא דנה משום 'אין מעבירין על המצות'.