שו"ת רדב"ז/א'ס
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ושישים - חלק ג סימן תרלה]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית מול דף הדפוס המקורי
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה המלוה את חברו מעות אם מותר הלוה לפרוע חובו של מלוה אי הוי רבית או לא ואת"ל שהוא רבית אם היא של תורה או של דבריהם ונפקא מינה אם יוצא בדיינין:
תשובה הדבר ברור דאין כאן רבית דאורייתא דהא קייל"ן דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מיד הלוה ליד המלוה וזו אינה באה ליד המלוה ולכאורה היה נראה לומר דאפי' איסורא דרבנן ליכא דתנן המודר הנאה מחברו שוקל את שקלו ופורע את חובו ומחזיר לו אבדתו ופריך בשלמא שוקל את שקלו דתנן תורמין על האבוד ועל הגבוי ועל העתיד לגבות מחזיר את אבדתו נמי מצוה קעביד אלא פורע את חובו הא קא משתרשי ליה א"ל ר' הושעי' מני חנן הוא דאמר הניח מעותיו על קרן הצבי וקייל"ן כחנן ואמרו בירושלמי דאפילו מלוה על המשכון ופרע את חובו ונטל את המשכון מחזיר את המשכון לבעליו דאמר הוה מפייסנא ליה ומהדר לי משכוני משמע מה דפורע חובו של חבירו לא מהני ליה ולא מידי דלא הוי אלא כמבריח ארי מנכסיו הכא נמי לגבי רבית לאו מידי יהיב ליה. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דלאו הכי הוא דבשלמא גבי מודר הנאה לא נאסרה הערמה דקייל"ן המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל נותן לאחר לשום מתנה והוא נותן לו ואם אין עמו אחר מניח על הסלע אבל ברבית נאסרה הערמה ולפיכך אסור משום הערמת רבית שהרי הדברים המותרים ממש אסור משום הערמת רבית תדע דהרמב"ן והרשב"א ז"ל כתבו עלה דהא דאמרינן ומותר לאדם ליתן לחבירו דינר כדי שילוה לפ' מאה דינרין שאפי' פייס אותו הלוה מותר כל זמן שאינו משלם לו משלו אבל שיאמר הלוה כל הנותן לפלוני אינו מפסיד כלומר שהוא ישלם אסור ע"כ הא למדת כי דברים המותרים במודר הנאה אסורים ברבית שהרי האומר כל התורם או כל הזן אינו מפסיד ואפילו אמר כל הרוצה לתרום יתרום דמשמע לישנא דשליחות טפי אינו אסור במודר והכי אסיקנא בפ' אין בין המודר ואלו גבי רבית כל חד מהני לישני אסור הילכך אין ללמוד איסור רבית ממודר הנאה וטעמא רבה איכא המודר הנאה הוא איסור הבא מעצמו מצד כבודו הילכך אין לנו לעשות הרחקות וסייגים אבל רבית אסרה אותו תורה. ותו דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ולא הוי פריעת חוב הנאה בלשון בני אדם אלא מניעת היזק אבל רבית כל הנאה הבאה לו אסרה תורה והא קא משתרשי ליה. ותו דהא קייל"ן המודר הנאה מחבירו מלמדו מקרא במקום שנוטלין עליה שכר. ואלו גבי רבית קייל"ן המלוה את חבירו אסור ללמדו מקרא או תלמוד כל זמן שמעותיו בידו אם לא היה רגיל בזה קודם שנאמר נשך כל דבר אשר ישך וכן אסור לקלסו בדברים או להשכים לפתחו או להקדים לו שלום אם לא היה רגיל. ומעתה אתה דן ק"ו אם דברים שדרך כל אדם לעשות לחבירו אוסרו ברבית כיון שלא היה רגיל דברים שאין דרך בני אדם לפרוע חובו של חבירו ולא יחזור ויגבה אותו לא כ"ש שהוא אסור. הילכך הדבר ברור אצלי שהוא אסור משום אבק ריבית ואם עבר ופרע חובו של מלוה אין הלוה יכול לעכב אצלו ולנכות ממעות המלוה כשיעור מה שפרע לחובו של מלוה אע"ג דקייל"ן דאבק רבית אין מוציאין מלוה למלוה ולא ממלוה ללוה דמצי אמר ליה הוה מפייסנא לבעל חובי ומחיל לי והרי זה חוטא נפסד תדע שאם באנו לדמות רבית למודר הנאה יהיה מותר לזון את אשתו ואת בניו כדתנן לגבי מודר הנאה וזה ודאי לא מסתבר כלל שילוה מעות ויזון לוה אשתו ובניו של מלוה דא"כ אין לך הערמת רבית גדולה מזו. והנראה לע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |