שו"ת רבי עקיבא איגר החדשות/פ
|
< הקודם · הבא > |
שלום וברכה וכ"ט לכבוד ידידי ש"ב הרב הגאון הגדול האמיתי נ"י פ"ה ע"ה המפורסים מו"ה מאיר נ"י.
תמול הגיעני מכתב קדשו ע"י בנו הרבני מו"ה ח"פ נ"י בעצמו. מצוה רבה עשה בזה להשיב רוחי מגודל דאגתי ועצבוני שהי' לי על שלילות מכתבו ממנו זה כמה, ישלם ה' פעלו ומשכורתו יהיה שלימה משמים.
מ"ש ידידי נ"י על דברי תוס' קדושין ל"ד דדווקא במצות עשה דקום ועשה נשים פטורות כמו בתפלין אבל במצות דשב ואל תעשה דהיינו עשה דשבתון. הדבר יקר ומסתבר ואך עומד לנגדי ההיא דסוכה כ"ח ל"נ אלא לתוספת עיני סד"א הואיל ומיעט רחמנא מעונש ואזהרה וכו' ובפשיטו אינו מובן דמה בכך וכי בשביל זה יפטרו נשים והסברתי לי תמיד כיון דהוי רק עשה סד"א דלפטירי כמו כל מצות עשה שהזמן גרמא (והאריכות לשון הואיל ומיעט רחמנא היינו דלא נימא כיון דהוא הוספה ביום הכפורים וכיון דמצות עינוי ביוה"כ יתחייב ג"כ בהוספה, לז"א כיון דנשתנה דיני מעונש ואזהרה, הוא כמו ענין בפני עצמו וכשאר עשה שהזמן גרמא). אם כן חזינן דאפי' בעשה דשב ואל תעשה פטירי זולת דנימא אפשר דמסברא אין חילוק רק דבתר דגלי קרא דהאזרח לא אמרינן דגזה"כ הוא אלא דהקרא אורי לן דעשה כה"ג דהוא בשב ואל תעשה חייבין. וחידש בעיני על הגאון פרי מגדים דבספר משבצות זהב סי' תר"ח סק"א הקשו דלפטרו נשים מתוס' יוה"כ דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ונדחק בזה, ולא זכר את סוגיא ערוכה הנ"ל. ומ"ש כבודו נ"י להוכיח דאל"כ לא יהיה נשים מצויים בשביתת בהמה ויקשה מסוגיא דע"ז משום שאלה ושכירות. ולענ"ד הא בר"ן שבת פרק כל כתבי דמ"ז סוף ע"ב שבכל מעשה שבת איש ואשה שוים כדילפינן מזכור ושמור וכל חיובי דשבת בכללי, והובא בקיצור במג"א סימן רצ"א.
מ"ש ידידי נ"י בשם הגאון נודע ביהוד' בסוף ספרו בישוב דברי הריב"א, אם כי שדבריו נכונים, אבל עמדתי במה דמספק שם אם הוא מה"ת שיהא בשב ואל תעשה, ומה ספק בזה הא פרכינן בסוף חולין מאי אולמא האי עשה, ואם מה"ת רשאי לבחור באיזה שירצה צריך קרא דשלח תשלח שצריך דווקא לשלח ולא לקיים עשה דטהרות מצורע. ובאמת בלאו הכי גם אם נידון דסברא דאורייתא הוא עדיין אינו מובן לי היטב פירכת הש"ס הנ"ל דהא ב' עשייה הוי בשב ואל תעשה דבמה שנוטל האם לטהרת מצורע הנטילא גופא ליכא איסור היכא דליכא לאו דלא תיקח כגון בנטילה ע"מ לשלחו אלא דבמה שלוקחים לטהרת מצורע אינו מקיים מצות שלוח ואם מקיים מצות שלוח אינו מקיים טהרת מצורע ושניהם בשוא"ת ובידו לבחור איזה שירצה ואצטריך קרא דשלח תשלח שמחוייב בדוקא לשלח וצ"ע.
ואולם לענ"ד קשה על הגאון נ"ב וביאור דבריו שם הא דבאלמנה מן הנשואין אף אם בעלו ל"ק הא מדאורייתא הוי יבום דהעשה דוחה לא תעשה ולגבי העשה כיון דקיים העשה האחרת ואפשר דלכתחילה מותר מה"ת אם נימא דאף בעשה לעבור בקום ועשה לא אמרינן מאי אולמא היינו דילפינן מקרא דיבמתו ע"ש. א"כ קשה בהא דפרכי' בב"מ ל"ב ע"א הא לאו הכי הו"א ציית ליה הא אין עשה דוחה ל"ת ועשה הא מה"ת דחי לעשה ול"ת דהעשה דוחה ל"ת ולגבי העשה הברירה בידו, בלא זה לא קשה להריב"א דמאי פריך הש"ס הא איצטריך קרא בעבר לוקה דבכה"ג אמרה תורה שתתעלם ואזדה העשה לגמרי, אבל בלאו הכי לא הי' לוקה על הלאו, בזה י"ל דהפירכא בההיא דאל תחזיר דבלא"ה לא לקי דהוי לאו שאין בו מעשה וגם אם הפירכא על הטמא, מ"מ י"ל דהוא גופא קשיא אמאי נקט הברייתא לדרשא דקרא בכה"ג לאמור לו אביו לעבור על עשה ול"ת דהנ"מ לענין דיעבד ללקות, לנקוט בפשוטו שאמר לו אביו לעבור על לאו גרידא דס"ד דלכתחלה ישמע א"ו דגם באמר לו הטמא ס"ד דלכתחילה ישמע לו וכלשון הברייתא יכול ישמע לו, גם י"ל לפי מה שהקשה בהגהת מיי' פ"ו מהלכות ממרים דלמ"ל קרא הא כיון דאביו ציוה לעבוד מה"ת הוי אביו רשע וליכא עשה דכיבוד אב, ותירוצו סתום, ולענ"ד הי' נראה דאם מדינא עשה דכ"א דוחה ומה שעושה עושה בהיתר, א"כ ציוה לו אביו דבר המותר דזהו מעיקרה הדין דכיבוד דוחה ללא תעשה, ולזה פריך הא הוי עשה ולא תעשה ויש בזה דבר עברה והוי אביו רשע וממילא בדעבד לוקה דלא נדחה הלאו כלל, אבל לשיטת הגאון נ"ב יקשה דהא ס"ד דהברירה בידו ומותר לעשות כן, ומ"ה מוכח לענ"ד דנדחו בזה דברי הגאון וק"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |