שו"ת רבי עקיבא איגר החדשות/סו
|
< הקודם · הבא > |
בש"ע חוה"מ סימן ל' סי"א העיד עד אחד בבית דין והעיד הב' בבית דין ובואו בית דין אצל בית דין ויצטרפו עדותן, מזה נראה לענ"ד דאם העיד עד אחד בבית דין של ג' ואחר כך נסתלק אחד מהבית דין ונצטרף עמהם אחר והעיד העד בפניהם דאה חזר ונצטרף עמהם אותו הדיין שנסתלק מתחילה דיכולים יחד לדון על פי עדות ההוא דאף בפניו לא נתקבל רק עד אחד וכן בפני הדיין הנצטרף אח"כ לא נתקבל רק עד אחד מ"מ כמו דפסקינן שיבואו בית דין אצל ב"ד ויצרפו עדותן אף דבפני כל אחד לא נתקבל רק עד אחד, מ"מ בצירוף יכולים לדון, ה"נ כין דהב' דיינים הנשארים כשמצטרפים עם הדיינין שנסתלק הוי בית דין מעליא לגבי עדות האחד, וכן כשמצרפין עם הדיין השלישי שנצטרף אחר כך הוי בית דין מעליא לגבי עדות הב' א"כ יכולים לדון ביחד על העדות ההוא, ודמי ממש לדינא דש"ע הנ"ל, ואף דלענ"ד אין צורך ראיה דנראה דאין שום סברא לחלק בין נדון דש"ע לנדון זה, מ"מ לרווחא דמלתא נראה ראיה ברורה לזה מדברי הר"ן פ"ב דכתובות דעד נעשה דיין דכתב שם בשם הרשב"א בהא דאמרינן שם ב' דיינים מכירים חתימת עדים ואחד אינו מכיר עד שלא חתמו מעידים לפניו וחותם אף דבעי ג׳ לקבלת עדות כיון דקיום שטרות דרבנן אפילו השנים בשעה שמעידים נעשים דיינים ומצטרפין עם הג' לקבל עדות עצמן ואחר כך כתב דפירכת הש"ס גבי קידוש החדש ליתבו בדוכתייהו ולקדשי וז"ל לאו למימרא שלא יצטרכו לצרף עמהם אחר דע"כ צריכי להכי דלא צריכי לדון על פי עדותן שקבלו בלילה, ואי אפשר אלא הכי מוכחה דא"א ליקום חד ויושיבו אחד מחבריהם אצל הב' ויעיד אחד בפניהם ואחר כך ישב זה ויקום חבירו ויעיד כן והכי אמרינן בירושלמי לותיב חד ולוקים חד עכ"ל. ודברי הר"ן אלו סתומין וחתומים וצריכים ביאור, דאף דזה אמת דע"כ אין פירכת הש"ס דליתבו בדוכתייהו ולקדשי על פי ראייתן בלא הגדה אבל מ"מ למאי צריך לצרף עמהם אחר הא אפשר שיעידו ב' בפני הג' דהוי הגדה מעליא אף דלכ"ע בעינן ג' הא בשעה שמעידים הם עצמון נעשו דיינים, וכדכתב הר"ן בעצמו בשם הרשב"א גבי קיום שטרות. ודוחק לומר דאף אם עד נעשה דיין מ"מ הך מלתא דבשעה שמעיד נעשה עד ודיין בבת אחת, זהו הוי קולא גדולה, והוא בודאי רק בקיום שטרות דרבנן, אבל בדאורייתא ליכא ס"ד למימר הכי, הא בוודאי דחיקא טובא, הא כיון דלס"ד דמי קיום שטרות לעדות דעלמא, משמע דלכל מילי דמי ליה ומה דכתב הרשב"א בלישנא כיון דקיום שטרות דרבנן נקט האמת דהא דעד נעשה דיין הוא רק בקיום שטרות דרבנן, וכוונת הרשב"א רק כיון דמכח קיום שטרות דרבנן הדין דעד נעשה דיין ממילא בשעה שמעיד הוי עד ודיין בבת אחת. אבל באמת לס"ד דהש"ס גם בקידוש החדש כן וכמו שמצאתי לקושטא דמילתא שכך כתב הרשב"א במיוחסת להרמב"ן סי' קי"ב דליתיב בדוכתייהו ולקדש, היינו בלא צירוף רק דליקום חד ויעיד בפני ב' האחרים וליתיב ויעיד הב' ושזה גם כן פירוש הירושלמי ע"ש.
ונלע"ד כוונת הר"ן דהא דאמרינן דבשעה שמעיד הוי עד ודיין בבת אחת היינו לענין זה שיהיה קבועת עדות בשלשה ומקיימין עדותן בפני דיין השלישי לדון על פיהם דמקרי עדות בפני ב"ד, אבל מ"מ שיהיה עדים עצמם דיינים אח"כ לדון ע"פ הגדת עצמן זהו לא מסתבר שיהיה מקרי עדות לגבי נפשיה וכל שא"י לדון על ידיעתו בלא הגדתו ג"כ אינו יכול לדון בשביל מה שהגיד ג"כ הדבר בפיו, דמה יוסיף תת כחו לגבי עצעו במה דהשמיע לאזניו מה שמוציא מפיו הלא כבר ראה וידע זה קודם שהגיד בפיו ולא שייך למקרי לגבי נפשיה שהעיד לפני עצמו לדון עליו, ומה דמעידים בפניו וחותם היינו דהוא חותם על ידי קבלת עדות שלהם בב"ד של שלשה והם חותמים מכח הכרתם לחתימת העדים. וסברא זו מוכרחת לכאורה להדיא בסוגיא במה דאמרינן ודלמא לעולם אימא לך דיינים המכירים חתימת העדים צריכים להעיד, ושאני הכי דמקיימי הגדה בחד לכאורה יפלה דלמה לו דמקיימי הגדה בחד דמשמע דבהגדה כל דהוא הקילו, וגם מה התחלת ראיה יש להוכיח דדיינים המכירים אין צריך להעיד הא כיון דעד נעשה דיין, א"כ במה שמעידים לפני הג' נעשו אז עדים ודיינים כסברת הרשב"א והוי הגדה בפני כולהו אע"כ מוכח כנ"ל דמה דהם חתומים לא הוי דיינים על פי הגדתן דלגבי עצמו לא מקרי הגדתו עדות לדון עליו אלא שמקיימין מכח הכרתם ומשום הכי אמר ש"מ דדיינים המכירים אין צריך להעיד, והש"ס דחי דלמא בעי' דלקיים עכ"פ הגדה בפני חד ואזי יכולים האחרים לחתום עפ"י הכרתן. ועיין ברמב"ן במלחמות דכתב באמת הא דאמרינן דמקיימא הגדה בחד, היינו דמכח זה הוי הגדה לפני כולם כיון דגם הב' שמעו דברי עצמם עיין שם, מ"מ כיון דאתקפתא דר"א הוי רק דרך דיחוי אבל קיי"ל לעיקר כמו הש"מ דדיינים המכירים א"צ להעיד ומוכח ע"כ הא דבאמת הוי הוכחה ולא אמרינן כדדחי ר"א היינו דלא מקרי הגדה לגבי עצמן במה ששמעו דברי עצמן. וא"כ נכונים דברי הר"ן דגבי קידוש בלא צירוף אחר, אף דכל אחד מעיד בפני ג' והוי הגדה מעליא לגבי הג׳, אבל מ"מ במה דהם נעשים אח"כ דיינים לקידוש החדש יצטרכו לדון על פי ראייתם בלילה דלגבי נפשן לא מקרי הגדתן עדות לדון עליו כנלע"ד בכוונת הר"ן בעהי"ת.
והא דלא כ' הר"ן דפירכת הש"ס דליתיב בדוכתייהו ולקדשי היינו דלא צריך כלל לצרף להושיב הם אחר אלא דהנך תלתא יעידו כל אחד ואחד בפני ב' חביריו יהי' הגדה בפני כל אחד ואחד על פי שנים שהעידו לפניו, היינו דהא דאמרינן דעד נעשה דיין דבשעה שמעיד הוא עד ודיין לקבל העדות היינו היכי דשם דיין על כולם לדון על אותו דבר כההיא דקיום שטרות דכשמעידים בפניו ומקרי הגדה לפני הג' ממילא הם ג' לדון על הקיום דהא הב' שהעידו הם דיינים משום הכרתם אבל הכא בקדוש החדש דבשעה שמעיד הא' הוא בעצמו עדיין אינו דיין לדון על קידוש החדש דהא עדיין לא היה הגדה בפניו דעל ידיעתו אינו יכול לדון כי דראה בלילה משו"ה לא מקרי קבלת עדות דג' כיון דהג' אין כולם דיינים בדבר לדון על זה וכיון דלגבי מקצת לא מקרי עדיין הגדה אין חשובים ב"ד לקבלת העדות משום הכי כתב הר"ן דיושיבו א' מעלמא ויעיד אחד מהם בפני ג' וכן יעיד אח"כ הב' ודוק.
אולם יש לעיין מה הועיל הר"ן לתירוצו דמצטרפינן עמהם אחר מ"מ מאותן ב' המעידים כ"א מהם כשהעיד בפני ג' לא מקרי עדות לגבי נפשיה ומה שדן אח"כ הוי רק דן עפ"י ע"א במה שהעיד חברו לפניו או על פי ראייתו בלילה וזה אי אפשר, וזהו בלאו הכי קשה יהי' הפירוש בהר"ן איך שיהי' אם כדברינו הנ"ל או מטעם דבעינן קביעות עדות בפני ג' ולגבי דאורייתא בוודאי לא אמרינן דהוי עד ודיין בבת אחת, עכ"פ כיון דבשעה שמעיד לא היה דיין ממילא אינו יכול לדון על עדות דידיה אם כן מה בכך דמצטרפינן עמהם אחר מ"מ הא בפניו לא נתקבל רק עדות חברו והוי דן על פי עד אחד, אע"כ מוכח כדברינו דבכה"ג יכולים לצרף הארבעה דיינים ביחד לדון על פי עדות זה דהב' דיינים עם זה הוי בית דין מעליא לענין עדות של זה וכן הוויין ב"ד עם זה ע"פ עדותו עד זה ודוק היטב
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |