שו"ת רבי עקיבא איגר החדשות/מח
|
< הקודם · הבא > |
בענין הנ"ל
לאחי הרב המאור הגאון מו"ה בונם נ"י אב"ד ק"ק ראגזני.
מה שרצה אחי נ"י לפקפק על מה שהוסכם אצל הגאון מוהר"ם נ"י הנ"ל ואצל דעתי הקלושה דמה שהרוויח החתן בוודאי אין צריך להחזיר, ואתה באת לספק די"ל דהוי אומדנא דנתנו ליד החתן לעסוק בשליחתו ולהעלות פירות בשליחתו בכדי שיהי' בשעת נשיאון נדן מרובה ואלו נאנס מיד החתן אם מתה הכלה לא הי' הב"ד יכולים להוציא מידו הוי רק כפקדון אצלו ע"כ דבריך. לא נראה לענ"ד דמה אומדנא היא זו, די"ל דכיון דהתחייב עצמו לתת לו סך נדן, מקדים לו הפרעון ובשביל זה נוטל החתן בפחות, כי נחשב בעיניו לטובה שמקדים לו מעותיו וכעין מרבין על השכר אבל מ"מ הוי סילוק ופרעון גמור והאחריות על החתן וגם הרי לא התנה עמו לכמה יעלו פירות ושיצטרך לעשות כתובה לבתו לפי שיעלה הסך בעת ההיא הרי דאינו מחשיב לו הפירות לסך הנדן וגם אם יאנסו ביד החתן קודם נשואין לא יהי' לו עוד תביעה לומר אני הייתי שלוחך וברשותך נאנסו ותן לי מחדש סך נדן, א"ו דזאת הנתינה הי' סילוק ופרעון אלא שהקדים לו מעותיו, זולת אפשר אם בתחילה הקפיד החתן על סך מסוי' יותר מזה ואבי הכלה העריך לו החשבון ע"י שיסלק לו עתה כך וכך ויעלה פירות כך וכך עד הנשואין וגם נתחייב לעשות כתובה כסך ההוא ע"י צירוף הפירות לקרן בזה יש לדון כדבריך. וגם זה צ"ע לדינא.
ומ"ש אחי נ"י בכוונת הש"ע בהג"ה סימן רצ"ב דבאומר לו הוצאת בעסק וכו' ומקורו במרדכי פ' הגוזל קמא דהטעם דהא דמבטל כיסו לא הוי כריבית אף שלוקח חייב באונסין משום דהמפקיד לא ניחא ליה בהמתנת מעות וטוען שנפסד מה שהי' מרוויח ואמרינן אלו תבעו שיקבל עליו אחריות הי' מקבל עליו, משא"כ כשלא רצה לקבל הוי בכלל ריבית, כיון דאם הי' מתעסק בעצמו אולי הי' מפסיד עכ"ד. לא נראה לי כלל דעיקר טעם דמבטל כיסו לא הוי ריבית זהו באמת כדבריך, כיון דלא ניחא לי' בהמתנת מעות אבל לא תליא באם הי' אפשר שמפסיד דאף אם בוודאי הי' מפסיד והי' רוצה להשליחו לים לית כאן דררא דריבית, דהתורה לא אסרה ריבית רק אם ברצונו ובהיתר יניח מעותיו בידו, בזה אינו רשאי לוקח שכר מעותיו, אבל אם צועק ככרוכיא ואינו רוצה כלל שיהי' מעותיו בידו לא שייך כלל שכר המתנת מעות דהוי רק כגוזל לחבירו דפשיטא שיכול ליתן לו יותר מדמי הגזילה אלא דבלא טענה דרוצה להרוויח בעצמו אף דלא הי' חשש ריבית, מ"מ במה נתחייב זה לשלם לו, משום הכי צריך לבוא בטענה שרוצה להרוויח והוי זה כגורם היזק ומדין מזיק, ואם נידון דאין ההיזק ברור דשמא הי' מפסיד, אם כן אף בלא אמר לו שיקבל עליו אחריות העסק יהא פטור דמה בכך שיאמר זה הייתי רוצה לקבל אחריות, סוף סוף לא הוי ברי הזיקא, דאם הי' מחזיר לו מעותיו והי' עוסק בעצמו שמא הי' נפסד, ומה שכתב דמבטל כיסו הוא רק כעין קנס ובענין זה לא קנסו אם אמר לו שיקבל עליו אחריות העסק גם זה רחוק ודחוק.
ומה דנ"ל בכוונת המרדכי כך הוא, למה דמבואר דעת הרמב"ם פ"ז מהלכות מכירה הי"ב בשליח שקנה עצמו במעות המשלח, אעפ"י שזקפן עליו במלוה המקח של משלח, ולמד זה מדברי הירושלמי פ' א"נ שהובא במרדכי שם הנותן מעות לחבירו ליקח לו פירות למחצית שכר ואמר לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומות, ואם ידוע שלקח הר"ז מוציא ממנו, וכמבואר בהה"מ שם הלכה יו"ד, אך כל זה בלא שינה משליחתו, אבל בשינה הוא לעצמו כמבואר בסוגיא דבב"ק פ"ט גבי ליקח לו חטין ולקח שעורין דלר"מ דהוי גזלן הותירו לעצמו וה"נ לדידן אם זקפן עליו במלוה ולקחם לעצמו, וכמ"ש להדיא הסמ"ע סימן קפ"ג סק"ו, וע"כ הסברא דמטעם לבטל כיסו לחוד אין צריך לשלם, דהרי בוודאי אם היו המעות בטילים אצלו ולא הרוויח לכ"ע פטור, דלא גרע מגזלן ממש דמשלם רק כשעת הגזילה, ולא מה שהי' יכול להרוויח, אלא דהיכא דהרוויח בהם בזה דנו חז"ל או מדינא או מקנסא היכי דיכולין לומר דבמעשה זו נעשה רצון הבעלים בלי שינוי הוי כאלו עסק לטובת בעלים וכיד בעלים דמי וכאלו לא יצאה המעות מעולם מרשותם, ומה דקנה בדידהו קנה ושלהם הרוויח כמו בשליח לקנות חיטים וקנה חטים לעצמו לדעת הרמב"ם אף דפשיטא דבשביל קבלת השליחות לחוד הי' בידו לחזור בו, דכל שליח יכול לחזור משליחתו: אלא ע"כ כיון דבאמת לא נשתנה דעת בעלים, וגם הם היו רוצים ליקח חטין לא יצא מעולם המעות מרשותם בקניית חטים זו אלא אם כן שינה וקנה בהם שעורים דאולי אין רצון בעלים בשעורים ול"ש לומר דנקנה להם השעורים, וה"נ י"ל סברת המרדכי בפקדון דעלמא, וא"ל תן פקדוני וארוויח בהם ולא אמר לרוויח בדבר ידוע אלא סתם להרוויח דכל מה שעסק זה במעות זהו בעצמו היו הבעלים גם כן רוצים בו וכאלו נעשה הדבר בשליחותם דמי, והותירו הותירו להם, וכן אמר תן לי פקדוני להלוות אותם, וזה הלוה אותן גם כן בענין שלא נשתנה רצון בעלים, בזה מחייב לתת בו מה שהרוויח, וא"כ כוונת המרדכי בוודאי אף באומר לו הוצאתים בעסק קבל עליך לשכר ולהפסד פשיטא דיכול לומר איני רוצה בזה, ויכול להכריחו לשלם לו, אלא דמ"מ אם אמר לו כן ולא רצה לקבל ההפסד אם עיכב אותם בחזקה אין צריך לשלם לו אח"כ מה שהרוויח כיון דאמר לו כן, וזה לא רצה בעסק זה הוי כשינה השליח שליחתו וכגזלן ממש ואין צריך לשלם לו לבטל כיסו, ובאמת אם אמר תן לי פקדוני שאני צריך ליקח חטים להרוויח בו, וזה עסק לעצמו בשעורים דא"צ לשלם לו.
ומה דכתב המרדכי שזה אמר אני רוצה להלוותן, וזה אומר הלוותיו או עכבת"י כדי להרוויח בו, י"ל דעכבת"י מיירי באומר סתם תן פקדוני להרוויח בו, דכל מה שעסק זה להרוויח, י"ל דהבעלים רוצים בזה ואין כאן שינה, או דמה שאומר אני רוצה להלוותן היינו בתורת עסקא. דג"כ רצוני רק לעסוק בשותפות לשכר ולשותפות. ובזה אם עיכב אותם אם הרוויח צריך לשלם לו חצי הריווח דאמרינן דנעשה שליחתו והוא בעצמו קיבל אותם בת"ע דאין חילוק לבעלים אם נותנם לאחרים בעסקא או שמעכב אותם הוא בעסקא. ואמרינן דאולי היה הבעלים רוצים לקבל ההפסד ולא נשתנה כלל רצון הבעלים.
ובזה נ"ל דמיושב מ"ש הרמ"א בהגהת ש"ע יו"ד סימן קס"ט סי"ג אבל אם נתן לו מעות להלוות לעכו"ם בריבית ואחר כך אמר הלוקח לא הלוותי לעכו"ם אלא לקחתי לצורך עצמי הלוקח נאמן, ולא כתב דאם הרוויח בהם דצריך לשלם לבעלים מדין מבטל כיסו וכדפסק בחוה"מ סימן רצ"ב, ולפי הנ"ל ניחא דדווקא בההיא דסימן רצ"ב דאמר סתם אני ארוויח בו, אבל ביו"ד דאמר להלוותן לעכו"ם, א"כ אין רצוני כלל בענין עסק בסחורה דיש בו יוקרא וזולא אלא בהלואה לעכו"ם, משום הכי אף שהרוויח בהם פטור דלא נעשה ענין רצון בעלים כנלע"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |