שו"ת רבי עקיבא איגר החדשות/לב
|
< הקודם · הבא > |
לכבוד ידידי הרב המאה"ג אב"ד ור"מ מו"ה יאקב נ"י
ע"ד שאלת ידידי רומעכ"ת בראובן שירד למקום חמיו בבית הכנסת בתורת משכנתא בנכייתא על סך שלשים ר"ט לשלם לו אחר ג' שנים, ולאחר שנים הרבה מת חמיו, וראובן עודנו יושב ומחזיק במקום ההוא ושטר משכנתא אינו בידו וגם מודה שכבר נפרע לו החוב ההוא, אך טוען שזה חמשה שנים הלוה הוא לחמיו סך חמישים ר"ט והשכין לו השטר מכירה שלו על המקום הנ"ל כאשר הראה ראובן בפני הב"ד השטר מכירה בידו וטוען דברשותו להחזיק במקום עד שיופרע לו סך חמישים ר"ט.
לכאורה פשוט אף שכפי טענתו יש לו זכות להחזיק במקום ההוא עד שיופרע, ועדיף מההיא אתתא דאפקידו גבה מלוגמא דשטרא והביאה עדים דתפסה מחיים דמ"מ יכולה לתפסה ולעכבם בידה עד שתתפרע אבל לא לגבותם, וכקיי"ל בש"ע חוה"מ סימן ס"ד, דהתם במה זכתה לגבותם, הא שטרות אין נקנים אלא בכתיבה ומסירה, משא"כ הכא כפי טענתו בשעת הלואה, נשתעבד לו המקום להחזיק בו עד שיופרע וזכה בו בקנין כסף וחזקה, אך כל זה אם בירר דבריו בעדים, אבל בלא עדים אף לשיטת תוס' והרא"ש והרא"ה בדעת הרי"ף דבלא עדי ראה נאמנת דתפסינהו מחיים במגו דהחזרתי, מ"מ זהו בוודאי רק לתפיסות השטרות בתורת משכון שלא למסרם ליד הבעלים עד שיפרעו לו, אבל להחזיק במקום לענין זה אין לו מגו, ואף לדעת הרא"ש שם דבלא עידי פקדון יכולה לומר בתורת משכון בא לידי והוא טענה מעליא בעצמותו בלא מגו דתפסינהו מוכחת עליו, מ"מ נראה לי דדווקא בההיא דכתובות דמיירי ע"כ דידוע כמה חייב לה [דהא באמת הי' עידי פקדון וראה ומה מהני תפיסה מחיים, היכי דלית לה עדים שחייב לה כך וכך], בזה אמרינן כיון דתפיסה מוכחת עליו שבא לידה בתורת משכון מסתמא הושכן בידה על כל החוב, משא"כ בנידון דידן דאינו יודע כמה חייב לה בוודאי אינה מוכחת רק על הפחות כמו שוה פרוטה, דהרי אפילו ידוע בעדים שמושכן לה למשכון אין המלוה נאמן שמגיע לו כך וכך לדעת הרמב"ן בהגהת ש"ע חוה"מ סי' ע"ב סי"ח, ואף לדעת הרשב"א שם דהמלוה נאמן, וא"כ י"ל דהכי נמי אם נתפוס כדעת התפיסה המוכחת כעדים דמי ונאמן המלוה בלי שיעור החוב, מ"מ י"ל בנדון דידן אין התפיסה מוכחת רק על השטר, אבל תפיסת המקום אינה מוכחת דהא ירד בתורת משכונה, וא"כ אין נאמן רק על חוב כשיעור שיווי השטר ואם כן אם הבעלים רוצים להניח לו השטר בידו במה נאמינהו לכמה הושכן לו, ואף לשיטת הפוסקים שהביא בתומים סי' ס"ו סי"ד דגם בשטרי ראי' נקנים בכתיבה ומסירה, מ"מ הא כבר הכריע הרמ"א לעיקר להלכה שם סי"א דגם לגבי המלוה אינו נאמן לומר שטר הי' לי ואבד וביותר נראה לי דאף לשיטת הרמב"ם דנאמן לגבי המלוה לומר שטר הי' לי ואבד מ"מ נראה לי דווקא בשטר חוב דכמה שגובה מן הלוה אינו כמוציא ממש מן המלוה, אבל הכא לזכות בקרקע הי' שקנוי לזה מכבר י"ל כי היכי דבשטר חוב אינו נאמן לגבי הלוה שטר הי' לי ואבד ה"נ בשטר מכר אין נאמן לגבי בעל השטר כנלע"ד.
אולם ידידי חביבי הגאב"ד ק"ק ווילעהן נ"י יצא לדון בדבר חדש דלפום שיטות הפוסקים דבשטרי ראי' נקנים בכתיבה ומסירה כיון דכותבין עתה ולכל הבאים מכחו נקנים במסירה לחוד בלא כתיבה עכ"ד, כוונת הרב נ"י דמשום הכי ממילא נאמן לומר שטר הי' לי ואבד, כמו למ"ד אותיות נקנית במסירה דקיי"ל כרבא דאין צריך להביא ראי' וממילא בנ"ד נאמן לו שהלוה לו חמשים במגו דקנה ממנו השטר מכירה שבידו על המקום שמוחזק בו. אולם לענ"ד הי' נראה דדווקא בכותב לו משעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך, דבזה הוא עצמו שעבד נפשי' לכל באי כחו של המלוה והם גובים השעבוד מיד הלוה ולא מן המלוה, והכא נמי אם הי' כותב לו שמוכר הקרקע לו ולכל באי כחו, מה שא"כ כפי נוסחתינו הכהוג שכותבין רק בתחלה וכתבו בכל לשון של זכות, ואף חתמו ותנו ליד פלוני להיות בידו וביד י"א ולכל הבאים מכחו לעדות ולזכות, וגם בסופו כותבין ומעתה הבית הנ"ל עם כל זכיותיו יהי' לפלוני ולב"כ לצ"ע וכו' אבל כשכותבין איך אמת שמכרנו לפלוני, לא כותבין ולכל ב"כ, אם כן מבואר שהמכירה הי' רק לו לבדו, ומה שכותבין בתחלה ואף חתמו היינו שיהי' הכתיבה לזכות לו וכן לי"א וכן להבאים מכחו ר"ל הקונים ממנו כדין מכירות שטרות בכתיבה ומסירה או לאינך פוסקים דאין שטרי ראי' נקנים בכתיבה ומסירה, מ"מ אם קונים הקרקע גופא כדינו יהי' לכולם ראיית הזכות שפלוני קנה הקרקע וממילא זכו מכחו יורשיו ובאי' מכחו, ואף דפשיטא דזכותו קיים גם להם, מ"מ הוא שופרא דשטרא כמו שכותבין וליורשיו אחריו דפשיטא דיורשיו יורשין כל זכות וכותבין מילתא יתירא ליפוי השטר, וכן מה שכותבין בסוף ומעתה הבית הנ"ל יהי' לפלוני ולב"כ היינו ג"כ דהבית הוא לפלוני לכל עניינים להורישו ולמכרו כחפצו, אבל לא שהמכירה הי' מיד המוכר הראשון לב"כ של הלוקח דבמה שכותבין הבית יהיה לפלוני אין לשון מכירה אלא דת"ל אחרי שנמכר הבית לפלוני כדינו הבית יהי' לפלוני ולי"א ולב"כ היינו שהוא שלו לכל עניינים לזכות מכחו לי"א ולב"כ, ואם כן הבאי כחו זוכים רק מכח הקונה הראשון ובעי כתיבה ומסירה, כך הי' נראה לענ"ד.
גם מ"ש חביבי הרב נ"י דעיקרא דדינא אם בא לידו בתורת משכונה והחזיק ג"ש אח"ז הפרעון וטוען שעדיין לא נפרע לו חובו ואבד השטר משכונא דמהני החזקה ולומר שלא נפרע אם החוב ידוע בעדים דכיון דלא מיחה בסתמא עדיין לא נפרע דלולי כן למה לא לא סילק אותו מקרקעו עכ"ל, ולענ"ד מדין חזקה לא מצינו רק בתורת מקח, אבל לא בתורת שעבוד דלא שייך בזה תלת שני מזדהר, דהא מ"מ צריך לזהיר בשטרו לברר כמה הלוה לו, וגם לא שייך לומר מדלא מיחה דדלמא פרע לו זה חצי שנה ושוב החזיק רק חצי שנה בלא מחאה.
ואולם באמת לא ידענא למאי צריך הרב נ"י מדין חזקה הא בפשוטו בכל משכנתא אף בלא שטר נאמן בשבועה שלא נפרע כיון דהשכין לו על החוב הו"ל כהתפיסו עד שיפרענו, וכל זמן שהמשכון תפיס בידו נאמן לומר שלא נפרע, ועיין בהריב"ש סי' ע"ח שכתב במשכנתא גובה אפי' מיתמי בלא שבועה כמו ביחד לו ארעא וכו' אף דהרמב"ם פי"ג מהלכות מלוה כתב מפני שנפרע לו ממה שתחת ידו והי' יכול לומר לקוח הוא בידי דזהו שייך רק במטלטלים, וזהו לפי שלא ידענו בכמה ממושכן לו, אבל בנדון זה שיש בידו שטר משכנתא לעולם נאמן בלא שבועה עכ"ל, משמע דהשטר בעינן רק לראיה כמה מגיע לו אבל אם ידוע כן בעדים גובה בלא"ה בלא שבועה מהמשכנתא שבידו, ובש"ך סימן ק"ח סקכ"ה חולק ודעתו שצריך שבועה, אבל עכ"פ משמע דבשבועה גובה בלא שטר וכיון שכן לכאורה בנ"ד הי' נאמן לשבע שעדיין לא נפרע דמי המשכנתא הראשונה, וממילא נאמן לומר שממושכן לו על השנויי' במגו שהי' אומר שלא נפרע לו דמי המשכנתא הראשונה ונאמן רק לגבות שלשים ר"ט כשיעור משכנתא הראשון אם יש לו עדים על דמי משכנתא הראשונה, אולם לפום רהיטא נבוך אנכי דאולי דווקא אם המשכנתא נעשה בלא שטר, אבל כל שהי' לו שטר הוי ריעותא ואינו נאמן כמו דאינו נאמן לענין ת"ז, גם אם הקול דנפרע שטר המשכנתא של שלשלים ר"ט הוא קלא ממש לא הוי מגו כדאמרינן גבי רבה בר שרשום, כן נלע"ד בעזה"י:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |