שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/כט
|
< הקודם · הבא > |
לכבוד ידידי הרב ר' מיכל נ"י אב"ד בק"ק ליפנא.
ע"ד הסופר שכתב ב' שמות ד' אלקים בתיבה אחת בלי הפסק חוט השערה, וניכר ממש לתיבה אחת, והסופר רוצה לתקן ע"י גרירת קצת מרגל הא' נראה דיש לצדד להקל דהנה יש לספק באיסור מחיקה בגורר מקצת האות בענין דלא נפסד צורת האות, ועדיין שמו עליו אי מקרי מחיקה או לא, ולא מצאתי מזה מפורש, ולכאורה יש לדייק להקל מדברי הב"י (סי' רע"ו) דכתב בשם הר"י אלכסנדרי ברם אכתי איכא למבעי' וכו') למדנו שהמוחק מקצת אות עד שהוציא מתמונתה הראשונה ועשאה אות אחר, כאלו מחק כל האות, וה"ה למוחק רגל הה' עד ששבה להיות ד' וכו' ולא דמי לטיפת דיו שנפלה על השם וכו', אבל הכא כל העולם קוראים אותה ה' וכו' מבואר דבנדבקה ממש וניכר לכל שהוא ח' מותר לגרור הרגל דהוי כמו נפל טיפת דיו, אבל בנדבק מעט אין לו תקנה, דגרירה מעט לא מהני דהוי חק תוכות דבאמת הוא נגיעה ונפסלה הה' וצריך לגרור הרגל דהוי כמוחק, וכיון דלא ניכר לכל שהוא ח' מחזי כמוחק השם, ומשמע דאלו הי' מהני גרירה מעט, וכן אפילו בגורר כל הרגל אם לא הי' מוציא האות מתמונתה עד שנעשה אות אחרת לא מקרי מוחק, ודוחק לומר כיון דבאמת נפסלה האות ומדינא שרי למחוק אלא משום דמחזי כמוחק, בזה לא חיישינן אלא במוחק גמור דמוציא האות מתמונתה, דסוף כל סוף אם גם מחיקה במקצת מקרי מחיקה, יש לאסור ג"כ משום דנראה כמוחק, והכי משמע לכאורה מדברי תשובת הרא"ש (כלל ז' סי"א) דדן דבשם מותר הגרירות דביקות, וא"צ להעביר הקולמוס לקדשו, מבואר דעיקר חידושו דבא לדון דמהני הגרירה, ולא כתב לדון בטעמא דהיתר דמחיקת השם דהוא דרך תיקון וללמדו מנפלה דיו, וההיא דהמרדכי פרק הקומץ שכתב דאור"י דאם הדביק אות השם דיכול למחוק דדרך תיקון הוא, י"ל דמיירי בהדביק אות השם רגל הה' לגגו דצריך למחוק כל הרגל ויצא האות מתמונתו, או דס"ל כדעת הסמ"ק דבנגיעה אות לאות בתחילת הכתיבה אין לו תקנה בגרירה דמקרי ח' וצריך למחוק כל האות, וכן מ"ש המרדכי בסוף ההלכות הובא בב"י שם, דבשם אם דיבק האותיות מסלק אותה יריעה וכו' ודלא כהר"י שמתיר וכו' צ"ל ג"כ דס"ל כהסמ"ק הנ"ל, אולם לפ"ז יקשה על מה שכתב הב"י אחרי דברי הרא"ש בתשובה הנ"ל ודברי המרדכי הנ"ל, דכדאי הם הר"י והרא"ש לסמוך עלייהו, הא לפי פסקי דהב"י בא"ח (סי' ל"ב) דלא כהסמ"ק דבנגיעת אות לאות מהני גרירת הדיבוק לחוד ממילא אין כאן מחיקה ובודאי שרי ואי דבא לומר אף להסוברים כהסמ"ק יכול לסמוך על זה תקשי בהיפוך דאין כאן סייעתא מהרא"ש, דהא הרא"ש ס"ל באותה תשובה דסגי בגרירה הדיבוק, א"כ י"ל מש"ה היקל דאין כאן מחיקה, אבל להסמ"ק דצריך לגרור כל האות י"ל דאסור ואין כאן סייעתא מהרא"ש, ולזה נ"ל דהב"י אזיל כפי פסקו דמהני גרירת הדיבוק, ואך דהי' מקום לחוש לאסור, והיינו דאף דמדברי הר"י אלכסנדרי הנ"ל מבואר דבמחיקת קצת בענין דנשאר צורת האות לא מקרי מחיקה, אולי מלשון המרדכי דלא כהר"י שמתיר כמו כן להפריד אותיות וכו', מלשון זה שכתב להפריד ולא כתב למחוק משמע דס"ל להר"י דסגי בהפרדה בעלמא, ואעפ"כ הוצרך הר"י להיתרא מדין תיקון, והמרדכי חולק עליו בזה דבאמת אסור משום מחיקה, לזה כתב הב"י, דמ"מ כדאי הם הרא"ש והר"י לסמוך עלייהו, ויהי' טעם הרא"ש מאיזה טעם שיהי', אי משום דהוי דרך תיקון, ואי מטעם דגרירה במקצת לא שמיה מחיקה, עכ"פ יש לנו דעת הרא"ש להתיר לגרור דביקת האותיות, א"כ בנ"ד אף דלדון דהוא דרך תיקון אינו ברור להתיר, די"ל דוקא היכי דגופי האותיות צריכים תיקון, אבל בנ"ד דהאותיות בעצמם כתיקונם, רק דמחזי כתיבה אחת והס"ת פסול, י"ל דלא מקרי דרך תיקון, והכי יש לדייק מדברי פסקי מהרא"י (סי' ע"ב) דהביא הב"י שם דכתב לדון בנדבק רגל הה' לגגו, די"ל דאסור לתקנו, דלא דמי לטיפת דיו דנטשטש כל האות, משא"כ הכא דאינו מחוסר רק דקדוק אחד, או דנימא איפכא דעדיף דא"צ למחיקה רק הרגל שנכתב בטעות ובגוף האות שנכתב כדין א"צ ליגע וסמך בזה להקל עיי"ש, ממילא בנ"ד דתרוייהו ליתנהו דלא נטשטש האות והוא גורר מגוף האות שנכתב כדין, י"ל דאסור, מ"מ כיון דדברי הר"י אלכסנדרי מבוארים דגרירה במקצת לא שמיה מחיקה, ודברי הרא"ש בשו"ת מורים ג"כ הכי כנ"ל ולא מצינו חולק במפורש רק מדקדוק לישנא דהמרדכי בשם הר"י דמותר להפריד וכו', וכיון דמ"מ גם בנ"ד הוי דרך תיקון יש לסמוך לכאורה להקל ע"ז ולגרור מקצת האות, כן נראה לענ"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |