שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/קד
|
< הקודם · הבא > |
לשארי הגאבדק"ק האלבערשטאדט הרב רבי עקיבא נ"י.
מה דנדחק מעכ"ת נ"י בדברי תוס' נדה (דף ע' ע"ב) ד"ה ואין נציב מלח, במ"ש וא"א לומר דהך סוגיא דכה"ג לא אתי' כר"ש וכן במ"ש וקאי ריבוי אכי ימות ולא אאדם:
האמת דגם בספר בני חייא בליקוטים נדחק בזה הרבה, אבל לענ"ד דבריהם פשוטים וברורים, דבתחילה כתבו והרב ר"מ וכו' אלמא קודם מתן תורה וכו' היינו דס"ל דלפני הדיבור היינו קודם מתן תורה, דעל אחר מ"ת ל"צ קרא, וא"כ קאי הריבוי על אדם, ר"ל דהו"א למעט אותם שלפני הדיבור מקרא דאדם אתם קראוים אדם ולא נכרים, ולזה אתיא קרא לרבויי דקודם מ"ת, וע"ז הקשו א"כ יהי' הסוגי' דפ' כ"ג רק לר"ש דהא לרבנן דנכרי מטמא באוהל ולא ממעטינן מאדם ל"צ קרא דקודם מ"ת לטמא, ותו הקשו, דהא גם לר"ש ממעטינן נכרי רק מאהל, וא"כ הקרא דאו בקבר דמיירי במגע לזה ל"צ לריבויי, ולזה כתבו ונראה לפרש, היינו דע"כ צריכים לפרש דהריבוי הוא לאפוקי דלא נימא מלישנא דכי ימות דמשמע רק להבא, וא"כ לפני הדיבור לאו קודם מ"ת, אלא אף לאחר מ"ת, קודם הדיבור כי ימות שנאמרה בהקמת המשכן צריכים לריבוי, וא"כ לא נשמע כלל מזה דנכרי דלפני מ"ת מטמאים, והיינו דסיימו דהריבוי קאי אכי ימות ולא אאדם, כן נרנאה לענ"ד ברור:
חולין (דף כ"ג ע"א) תוס' ד"ה תמות וזכרות וכו') וא"ת למ"ל קרא דאין תמות וכו', וקשה לי, הא אלו לא נאמר קרא לאסור ביחוד מחוסר אבר רק דהי' נשמע מכללא דבע"מ, ממילא לא הי' מחוסר אבר נאמרה ונשנית, דהא למלתייהו נשנית, לאסור בע"מ, והי' הדין דמחוסר אבר אינו נוהג בב"נ, מש"ה צריך קרא ביחוד לאסור מחוסר אבר דנאמרה ונישנית דאסר לב"נ וצע"ג:
ונראה לענ"ד דס"ל לתוס' דאין סברא דהתורה כתבה הדין לישראל היכי דא"צ לזה ורק כדי לידע האיסור לב"נ, דדוקא בעלמא בכל נאמרה ונשנית, אף דאלו לא נשנית הי' אסור לישראל, מ"מ כיון דלא ידעינן האיסור בישראל רק מכח הקרא דנאמרה לב"נ דפקע האיסור מהם והוטל על ישראל, בזה ניתן הציווי ביחוד לישראל, ומה שנאמרה לב"נ קיים להם, אבל הכא במחוסר אבר דהיינו יודעים בעצמותו בישראל דלא גרע מבע"מ ל"ש לומר דבא הצווי לישראל משום ב"נ, ונראה דהוכיחו תוס' דבר זה מהא דאמרינן בב"מ ר"פ א"נ, לאו בגזל למ"ל לילף מריבית והונאה, ובשאלתות דרב אחאי גאון הקשה הגאון מה"ו ישעי' פיק זצ"ל דהא גזל אסור לב"נ ואלו לא הי' נכתב גזל בישראל לא היה נישנית והי' הדין דב"נ אין מצוים על הגזל, ולפי הנ"ל ניחא כיון דבישראל ידעינן האיסור מכח ריבית והובאה בלאו הקרא דב"נ לא שייך לומר דכל הציווי דלישראל רק משום ב"נ, והגאון הנ"ל פ' וירא אות ט' כתב על קושייתו הנ"ל, ואלו ימהר הנבהל להשיב דעכ"פ מכח דילפינן גזל מריבית גבי ישראל מקרי כנאמרה ונישנית, אך טעות הוא, ודוגמתו בתוס' ע"ז (דף ה') וזבחים (דף ס"ח) ד"ה ושני שנית, דמקשו למ"ל מן העוף למעוטי מחוסר אבר לישראל תיפוק ליה דגם לב"נ נאסר, ותירצו דאי לא כתיב בסיני מן העוף הוא דעכשיו ב"נ מותרים כדאמרינן כל מצוה שנאמרה ולא נישנית בסיני:
ואני לא ידעתי מה מצא חידוש בדבריהם מכל מה דאמרי' בסוגיא דנאמרה ולא נישנית דלישראל נאמרה ולא לב"נ, דהא בדבריהם הקושיא דנדע מחוסר אבר מכח דנאמרה לב"נ, ועל זה תירצו בפשוטו דצריך שיהי' נאמרה ונישנית, והיינו כנ"ל, כיון דמחוסר אבר לא היינו יודעים בישראל רק מקרא דלב"נ בזה נאמרה הציווי ביחוד, בכדי שהציווי לב"נ יעמוד במקומו ולא להורות איסור לישראל, אבל בגזל דידעינן הצווי לישראל בעצמותו מכח ריבית והונאה, בזה אין סברא לומר דנכתב הציווי בשביל ב"נ, מש"ה הקשו תוס' שפיר כיון דידעינן מחוסר אבר דישראל בלאו קרא דלב"נ אלא מכח בע"מ, ל"ש לומר דנכתב רק משום דיאסר לב"נ, אולם עדיין קשה לי, דלפי האמת דמסקינן בב"מ דלא תגזול לכובש שכר שכיר ולעבור בב' לאוין, מנ"ל באמת דגזל אסור לב"נ, הא לא נישנית גזל בישראל, אלא דידעינן ממילא מכח ריבית והונאה, אם כן לא גרע מכל דלמלתייהו נישנית, דלא מקרי נישנית וצ"ע.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |