שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/צא
|
< הקודם · הבא > |
לכבוד ידידי הרב רבי יעקב אבדק"ק ווילעהן.
ע"ד הענין אלמנה נתנה נכסים לבניה במתנת בריא מעכשיו ושיירה לה כח לדור בביתה כל ימי חייה ועתה באה להנשא ולדור עם בעלה, ובניה מוחים, דאין לה זכות לדור רק לבדה ולא עם בעלה, וידידי רומעכ"ת רצונו לדמות לדינא דהרמ"א סי' רנ"ז ס"ו:
הנה לפי מה דפסק הרמ"א שם דיכול לדור בהם עם אשתו ושמשים הצריכים אליו, משמע תרתי איתנוהו, ולו זכות לדור עם אשתו, גם שמשים הצריכים אליו, דאמדינן דעתו דלא עלה על דעתו לישב בלי אשה ובלי שמשים, א"כ ה"נ בהיפוך לא עלתה על דעתה למיתב ארמלתא, אבל באמת דברי הרמ"א תמוהים לי, דבמקור הדין בשו"ת הרשב"א שהובא בד"מ בב"י מבואר בזה"ל מסתברים לי דאף לאשתו שייר דלא עלה על דעתו שלא יהי' לו שמש לשמשו ויצטרך לאפות ולבשל בעצמו, ולא גרע אשתו משמש, משמע דאשתו רק משום שמש שרינן, ולא שרינן ליה תרתי אשתו ושמש, אלא הא או הא וכדכתב הרשב"א אח"כ אבל זה משייר דירה לעצמו שייר לאשתו או לשמש לשמשו, משמע דלא שרי אלא בחדא, א"כ בהיפוך באשה שבאה לשנשא י"ל דלא, דל"ש בי' דצריכים לה לשמשה באפיה ובישול:
אמנם הי' נ"ל מה דהוצרך הרשב"א לסברא, ובאומדנא, היינו כפי מה דמבואר שם הנוסח בשאלה ושייר לעצמו בלבד, דנראה דבלשון בלבד בא למעט שלא יהי' לו זכות דירה רק לעצמו בלבד, ומש"ה דן הרשב"א דלא מיעט רק בניו הנטפלים עמו, אבל לא אשה או שמש, וכדדייק הרשב"א שם בשו"ת, וז"ל, והא דקאמר לעצמו לבד, לומר שלא ידורו עמו בניו הקטנים הנטפלים עמו עכ"ל, אבל לא אמרי' דמיעט אשה דלא גרע משמש, אבל בלא"ה שייר סתם לדור בהם ולא דקדק בלשון לעצמו לבד, נ"ל דגם בניו הנטפלים עמו שריין, דהא במשכיר בית לחבירו בסי' קנ"ד ס"ב דא"י להרבות דיורים ואכסנאים, אבל סמוכים על שולחנו א"י לעכב, א"כ ה"נ י"ל בשייר דירה לעצמו דבמה דמשייר לעצמו משייר בהם בעין יפה יותר, וכמ"ש הסמ"ע (סי' שט"ז ס"ה) יכול נמי להחזיק אצלו בניו הנטפלים, כיון דסמוכים על שלחנו, וממילא מה"ט יכול לישא אשה וליקח לו שמש, וא"צ לבא בזה מכח אומדנא דמוכח, א"כ ממילא גם בהיפוך כמו בנ"ד י"ל במה שנשאת לאיש לא מקרי מרבה דיורים ואכסנאים דהיא ובעלה כחד נחשבים דסמוכים על שלחן אחד ולא הוי הוספת דיורים, כך הי' נ"ל אבל מדשינה הרמ"א מלשון הרשב"א וכתב הכותב נכסיו לבנו והתנה לדור בהם כל ימי חייו, משמע דבלשון הזה צריכים ג"כ לטעמא דהרשב"א הנ"ל, וממילא בכה"ג א"י להחזיק אצלו בניו הקטנים הנטפלים עמי, ועדיין צ"ע:
ומ"ש ידידי רומעכ"ת לדינא לענין פרנסת הבת מנכסי אביה אחר שמתה אמם קודם שהגבו לה כתובתה אחר שנשבעה, דיש לדמות למ"ש הב"ש אה"ע סי' ק"ה דמקרי נכסי אב לענין בכור:
נ"ל הא מסקנת דברי הב"ש הם פשוטים ונכוחים דמ"מ יבואו הפשוטים לתבוע הכתובה של אמם, וצריך הבכור לשלם ב' חלקים, וה"נ ממילא יאמרו הבנים לפרוע כתובת אמם הקודמת לפרנסת ומזונות הבת, ואדרבא הכא עדיפא דאפילו בלא נשבעה האם, יאמרו הבנים להתפרע תחילה כתובת אמם, כיון דשבועת אמנו לטובתינו נתקן, דהבא לפרוע מנכסי יתומים ואי אפשי בתקנת חכמים, וכמ"ש הב"ש בשם ש"י דהם קודמים לפרוע כתובת אמם נגד בע"ח אחר, אף דלא נשבעה אמם, או מטעמא דדינא דאין אדם מוריש שבועה לבניו אמרינן הבו דלא לוסיף ולא נאמר רק לגבי יורשים ולא לגבי בע"ח אחר דכלקוחות דמו, וכמ"ש התומים סי' ק"ח וה"נ לגבי פרנסת הבת, משא"כ לגבי בכור, דגם הוא מקרי יורש לגבי חלק בכורתו, ואמרינן לגביה אין אדם מוריש שבועה לבניו. כן נראה לענ"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |