שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/נט
|
< הקודם · הבא > |
להבד"צ המופלגים בק"ק שטראלזון.
ע"ד שאלתכם, באשה שנפטרה תוך שנה שניה לנשואיה בלי ז"ק, והגבאים לקחו לרשותם כל הבגדים והתכשיטים שלה שהכניסה מבית אביה, עד שישמעו שורת הדין בענין ירושת הבעל, והממון שהכניסה לנדן נפסד הכל, והוא עני ואביון גברא ארטילאי, והודעתי לכם שורת הדין שהבעל יחזור החצי ליורשיה שהוא אביה, וחזרתם לשאול אותי איך יהיה בהוצאת צרכי קבורה אם החיוב על אביה או שינוכה מחלק הבעל:
הנה דבר זה מחלוקת אחרונים, דעת החלקת מחוקק אה"ע ססי' נ"ה דהוצאת קבורה על שניהם כיון דמחזיר החצי, ודעת הב"ש שם דהחיוב כולו על הבעל ובנחלת שבעה בהל' תנאים אחרונים סי' ט' אות ד' נראה דעתו ג"כ כהב"ש] והביא ראיה משומרת יבם סי' ק"ס, ונראה לענ"ד דלא דמי די"ל דכך היתה תקנת חז"ל, דנגד זכות שנתנו להבעל עדיפות מהאב שיהי' הוא יורשה ולא האב אף אם אינו יורש הכל, מ"מ אם במין אחד מהנכסים זוכה בהם הבעל לבדו חלה חיוב קבורה על אותן הנכסים שזוכה בהם הבעל לבדו, מש"ה בשומרת יבם, לא מבעי' לדעת תוס' דהיבם יורש כל הנכסי צ"ב, א"כ בנכסי צ"ב הפקיעו ירושת האב מהם, מש"ה חלה חיוב קבורה על נצ"ב, אלא אף לאינך שיטות, וכדקיי"ל דבנצ"ב יחלוקו, מ"מ כיון דלגבי יבם גם המנה ומאתים הן מדין ירושה כאלו הכניסה לו וכמ"ש תוס' כתובות (דף פ"ב ד"ה יורשי הבעל) הדרינן לסברא הנ"ל כיון דלגבי עיקר כתובה הבעל לבדו הוא שם יורש ולא יורשי האב שייך תקנת חז"ל שהחיוב קבורה חל על אלו הנכסים דהבעל לבדו יורשה, משא"כ בתקנת שום בשנה שניה, דמצד מנה ומאתים לא מקרי יורש דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים, ולגבי אינך נכסים כל אימת דהבעל יורש גם יורשי האב יורשים ואין בנמצא שום מין נכסים שיהי' הבעל לבדו שם יורש עליהם, וא"כ מכל הנכסים שבשבילם חיוב הקבורה, כמו כן חל החיוב ג"כ על האב, ובזה נסתר ראיית הב"ש והנ"ש ממהרי"ל. והיינו ממה שהוכיח המהרי"ל דתקנת שו"ם הי' ג"כ על נכסי מלוג ממה דהדין דבשנה הראשונה פטור מלקברה, לפי הנ"ל אין מזה ראיה, דקושייתו ג"כ כנ"ל, דאם איתא דנ"מ אינו מחזיר, א"כ על הנ"מ הבעל לבדו שם יורש עליו, מ"מ החיוב קבורה עליו מכח אלו נכסים דהיינו הנ"מ, כן נ"ל נכון בסברא:
גם נראה לענ"ד לדון דדברי הב"ש המה רק אם יש להבעל ממון לעצמו, אבל בנ"ד דהבעל ארטילאי וצריך לחסר צרכי קבורה מהנכסים שלה י"ל דהוי כחסר דמחזיר החצי מהנשאר בעין דלא נעשה בע"ח וא"צ להשלימם מחלקו, הגם דזה צריך ראיה גדולה, דבפשוטו י"ל דלא מקרי חסר רק מה שהוציא בחייה [דבכה"ג אף בבזבז פטור כדמשמע בהגהת ש"ע סי' נ"ב] דהתקנה לא הי' רק במה שבא לירש בשעת מיתתה, אבל במה שמוציא לצרכי קבורה, י"ל דמיד בשעת מיתתה זכה האב בחלקו, וההיא דתשובת מיימוני סדר נשים סי' ל"ה דמנכה צרכי קבורה, היינו מטעם המבואר שם, כיון דלא ירית אין מחוייב כלל בקבורתה, א"כ י"ל דלא מקרי חסר ממילא הדין דמחלק הבעל ינוכה כל צרכי קבורה לדעת הב"ש ונ"ש הנ"ל, מ"מ כיון דמ"מ יש לצדד דצרכי קבורה בכלל חסר, דזהו שייך ג"כ לעסק דידה, [דהרי יתר מזה כתבו האחרונים בשם המרדכי דהבעל ניזון ל' יום מהנדן אחר מיתתה] וכאן דבלא"ה קיימנו לנכון דברי הח"מ, נראה לענ"ד דעכ"פ בזה שהוא גברא ארטילאי יש לסמוך למעשה דהדין דצרכי קבורה מאמצע:
והנה לכאורה הי' נ"ל להביא ראיה לזה דצ"ק מקרי חסר, דלכאורה קשה מה דהובא בהגהת ש"ע סי' קי"ח דעת הרא"ש בשו"ת דלא תקנו תקנת שו"ם בנ"מ, ואיך סתם הרמ"א בפשיטות סי' נ"ב דצ"ק ינוכה, ואמאי אין הבעל חייב בקבורתה לשיטה זו וכקושיית המהרי"ל, וצ"ל דהטעם דהוי חסר, ומיירי באין להבעל ממון בפ"ע, ומשו"ת מיי' הנ"ל אין ראי' בהיפוך, די"ל דבא ליתן טעם אף היכי דאית ליה ממון בפ"ע, אך נ"ל דאין זה הכרח, דלפום רהיטא הי' נראה דקושי' מהרי"ל מעיקרא ליתא, למ"ש תוס' כתובות (דף פ' ע"ב ד"ה או דלמא) וי"ל דלאו דוקא וכו', וא"כ י"ל דזהו רק לס"ד, אבל למה דפשטיה מבריית' דיורשיה יורשי כתובתה חייבים בקבורת' י"ל הטעם דתקני קבורתה רק תחת נדוניא, ולא תחת נ"מ, וכדמשמע להדיא כן בתוס' כתובות (דף נ"ב ע"א ד"ה רצה פודה) דכתבו דפירות ופרקונה אין מצויים כמו כתובה וקבורה, הרי דעיקר תקנת קבורה הי' נגד נדוניא דהוא מצוי דהפוחת לא יפחות מחמישים, וא"כ ממילא מיושב קושיית המהרי"ל, דמשום ירושת נ"מ לא תקנו כלל:
אמנם נראה דאין זה מספיק רק ליישב קושיית מהרי"ל על הרא"ש לשיטתיה דאזיל בשיטת תוס' דהיבם יורש כל נצ"ב, א"כ י"ל דזהו גופא הטעם דהקבורה על היבם, דלא תקנו רק משום נצ"ב, אבל מ"מ למה דפסקינן כשיטת רש"י דבנצ"ב יחלוקו ע"כ הטעם דהיבם חייב בכל הקבורה, דכל שהבעל יורש מקצת רמו חיוב קבורה עליו, א"כ כיון דלס"ד דהש"ס דקאמר א"ד יורשי האב חייבים דירתי נכסים הנכנסים והיוצאים עמה, מוכח הסברא דתקנו ג"כ משום נ"מ, מה"ת לן לומר דלמסקנא נדחה זה, כיון דבלא"ה ע"כ הטעם משום דיורש מקצת רמו חיוב קבורה עליו, א"כ קושיית מהרי"ל במקומו, אמנם י"ל דמ"מ יש ליישב, והיינו די"ל דגם לס"ד עיקרי התקנה שחייבו לבעל לקבור ואף בליתא נכסים משום לא פלוג, היינו נגד כתובתה דהוא נצ"ב, דהוא מצוי ועפ"י הרוב יש נכסים להיורש, מש"ה אף אם לפעמים ליכא לירש חייב משום לא פלוג, ומ"מ זהו דוקא אם כח ירושתו בכולה, מש"ה ס"ל להס"ד דאפשר היכי דמגרעים כחו מירושה בנכסים נ"מ אף דלא תקנו משום נ"מ, מ"מ לא תקנו אלא היכי דהוא יורש בכולה ולא בגרע זכותו בשום דבר, וא"כ מיושב קושיית מהרי"ל דמשום נ"מ לחוד לא אמרינן לגבי' ל"פ, כיון דאינו מלתא דפסיקא, דלאו לכל הנשים יש להם נ"מ, ואפשר גם באיכא נ"מ, מ"מ לגבייהו לא חלקו חיוב קבורה, באופן דליכא ראיה להסברא דקבורה מקרי חסר, אך מ"מ נ"ל עיקר כהח"מ דהקבורה מאמצע, כן נראה לענ"ד לדינא:
אח"ז מצאתי בשו"ת הרדב"ז סי' קכ"ד כתב להדיא דהוצאת קבורה על שניהן וכן העלה להלכה בשו"ת שב יעקב אה"ע כט|סי' כ"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |