שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/יד
|
< הקודם · הבא > |
לידידי הרב רבי עזרא נ"י בק"ק וואלטש.
ע"ד שאלתו בשם הקודש שכיקב הקלף סמוך להאות ממש, אם יש היתר לקדור השם:
מקור הדין בשו"ת הרא"ש (כלל סי' ז') וז"ל ולקדור האזכרות מוטב שיסלק היריעה ולכתוב אחרת במקומה עכ"ל:
וכן דעת בנו הרר"י הובא בש"ע (סי' רע"ו) וכן סתם להלכה בהגהות ש"ע (סי' ער"ה) ועיין ט"ז (סי' רע"ו סק"ו) דגם דעתו להחמיר היכי דאפשר ביריעה אחרת, ולענ"ד אין להקל נגד פסקי הרוו"א ולא ווצינו חולק מפורש לסתיר זולת הרשב"ץ שהביא הב"י בבד"ה (ססי' רע"ו), וכן ראיתי שכתב בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' פ"ח) וז"ל, וכן שטעתי מכמה גדולים רבנים מובהקים שיש לסלק היריעה, וכן נתפשט הוראת מו"ח הגאון, והביא שקצתם הורו דיש לקדור השם עם איזה תיבות אחרות דלא הוי בזיון כ"כ, ודחה זה בב' ידים עיי"ש, וראיתי בתשובת מעיל צדקה (סי' כ"ט) שכתב וז"ל שמות המיותרים נהגו במקומות אלו עפ"י פסק מורי הגאון לקדור אותן עם עוד איזה תיבות מהפסוק עונו הסמוך וכראה עמו, ומכשירין היריעה הנשארת, ונהרא נהרא ופשטיה, עכ"ל, ומ"מ במקום שאין מנהג ידוע לא מלאתי נפשי להורות להקל נגד הלכה ערוכה ברמ"א:
ולפום רהיטא הי' מקום לדון להקל, די"ל ע"כ לא אסר הרא"ש בקדירה אלא כעין שאלתו שרוצה לקדור כדי לתקן הטעות שבמקום אחר מש"ה כיון דהשם כתוב כתיקונו אסור לקדרו, אבל בנ"ד דאינו מוקף גויל, דנפסל השם מקדושתו כמו בכוגע כרעא דה' דהשם בגגו, דמבואר בהגהת ש"ע (סי' רע"ו סי"א) דמותר למחקו ולתקנו, ובש"ך שם כתב הטעם דהכל רואים שהוא ח' וליכא שם, עיי"ש, משמע בלא טעמא דהוי כמוחק ע"ו לתקנו מותר, כיון דנפסל אות מהשם, ועי' ב"י שם בלשון הר"י אלכסנדרי, ואין לזה תברא בצידה מהגהת ש"ע שם שכתב, אבל אם נוגע רק מעט יש לספק בדבר, והטעם דאין פסולו ניכר ונראה כונוחק השם, א"כ אפשר דכ"ד דומה לזה, א"א י"ל דזהו דוקא לגרור דהוא חששא דאורייתא, אבל בקדירה בכה"ג י"ל דמותר, ומה גם דבגרירה גופא כתב הרמ"א רק בדרך ספק, א"כ בקדירה דהרשב"ץ מתיר להדיא, י"ל בכה"ג יש להתיר:
אך כל זה יש לדון היכא דכרעא דה' נוגע בגגו, אף באינו ניכר להדיא, וכן בנכתב השם שלא לשוה, י"ל דלכ"ע מותר לקדרו, (עי' ט"ז סי' רע"ו ס"ב ובש"ך סי"א):
אמנם בנ"ד נ"ל דאינו ענין לזה, דאף אם אינו מוקף גויל אין זה פסול בגופו, דו"וו האותיות כתיקונן, אלא דבס"ת ותפילין ומזוזות בעינן ונוקף גויל, כדדרשו רז"ל (מנחות דף ל"ד) אבל מ"מ האותיות בעצמותן כתיקון בלאו הקפת גויל, דהרי בגט עפ"י הדין לא בעינן מוקף גויל, כע"ש תוס' גיטין (דף כ"ד) וכן מוכח וממה דקיי"ל בש"ע א"ח (סי' ל"ב סי"ח) נדבקה אות לאות אף שכגוורה מהני גרירה, ולא אקרי חק תוכות, וכן לא וקרי שלא כסדרן, ע"כ ושום דלא תליא בגוף הכתיבה, א"כ השם בכ"ד בקדושתו קאי ועומד באיסור הקדירה, ומתה קשה לי על הטור (סי' רפ"ו סי"א) דמתיר לגרור הדבק באותיות ד' הנדבקים דהוי ע"מ לתקנו, עיי"ש, ועי' במרדכי דמביא ראיה ווכפל דיו במסכת סופרים, וקשה לי, מנ"ל זה, דהא אף בלא הגרירה האותיות כתיקונן כנ"ל, א"כ מנ"ל דמקרי ע"מ לתקנו, כיון דהאותיות דהשם גופו לא בעי תיקון, וצ"ל דע"מ כיון דלא הוי דרך השחתה רק כדרך תיקון שיהי' אותיות השם כתיקונו להכשיר הס"ת מקרי דרך תיקון, אבל לענין לקדור השם דאינו דרך תיקון בגוף האות אסור, כיון דאותיות השם אין בהם פסול בגופו, וליכא היתר בנ"ד לקדרו:
ולזה הי' נראה בנ"ד דלכאורה יש היתר בדיבוק מטלית במקום הנקב, ויהי' זה להקפת גויל, אף דדעת הב"ח ביו"ד (סי' רפ"ו) דבעי' האות והקפתו הכל במקום אי, או הכל על היריעה או על הטלאי, בכדי שאם ינטל המטלית יעמוד בהכשרו עיי"ש, מוו כבר דחה הט"ז שם ראייתו על ככון, דאינו ראיה אמה שנחלק אות ע"י קריעה דלא והני לדבק טלאי מאחוריו לחבר האות, דשאני התם דבשעת כתיבתו פסול הי' בזה לא ווהני הטלאי שאח"כ, אבל בכותב לכתחילה חצי האות על היריעה וחצי על המטלית מהני, מכ"ש אם כל האות על היריעה והקפת גויל על המטלית עיי"ש, ואף דהמעיין בט"ז, דעתו דהכל תליא בשעת הכתיבה דגם לענין מוקף גויל לא והני הדביקות במטלית שלאחר הכתיבה ו"ו לענ"ד אינו מוכרח כלל, דכל שבאנו לומר בהדביק תחילה מהני, ה"נ בהדביק אח"כ, דדוקא לענין כקרע האות יש לחלק כיון דהאות נפסל, בזה לא מהני הטלת המטלית דכללא הוא דא"א להתכשר להאות ע"י דבר זולת כתיבה, דכמו דדרשינן וכתב ולא וחקק, ה"כ אוורינן וכתב ולא ידבק מטלית, אבל לענין הקפת גויל, דכבר בררנו דאין פסולו בגופו, ומהני גרירת הדיבוק שבין אות לאות אח"כ, וכן בנמשך אות עד סוף היריעה דעת המג"א דמהני גרירה, א"כ מה לי דמשוי גויל אחר הכתיבה ע"י גרירה או דמשוי גויל ע"י המטלית, וע"כ לא אמר הב"ח אלא דס"ל אף בהדביק ואח"כ כתב דלא מהני, דבעי' שיקיים הכשרו אף אם תנטל המטלית, אבל להט"ז דמכשיר י"ל דכשר אף בהדביק מטלית אח"כ, ודברי הט"ז צ"ע לדינא:
ואף דהש"ך בנקודת הכסף כתב על הט"ז דאין דבריו מוכרחים, משמע דהסכים להב"ח, י"ל דגם בהך סברא דלא מהני הכשרו דאות במקצת ע"י יריעה ומקצת במטלית, גם זה דוקא בגוף האות, אבל בהקפת גויל דאינו בגוף האות י"ל דמהני, כך הי' נראה, אבל וכי בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה נגד הט"ז והב"ח, גם הש"ך העתיק דבריו (בסי' ר"פ) ומדשתק אודויי אודי, ואיך יעלה בלב אנוש אנוש כמוני להרים ראש נגד האריות האלו:
אך בנ"ד יש עוד מקום להקל מאיזה סניפים עפ"י דעת הב"י בא"ח (סי' ל"ב פט"ז) אם הי' מוקף גויל בשעת הכתיבה תו לא מפסל אף בניקב בצידו, ועי' שם ט"ז (ס"ק י"ד) ולדבריו כשר בלא"ה בניקב א"כ בנ"ד דבתחילת הכתיבה הי' מוקף גויל ואח"כ ניקב לכ"ע כשר, גם למה דקיי"ל בנדבק אות לאות כיון שראוי לגררו אף אם לא גירר כשר, כיון דראוי לבילה, וכוותיה פסק ג"כ באבן עוזר שם, א"כ בנ"ד דהדבר ברור דמותר לגרור כדי לתקן, ופשוט דדינו ממש כגרירת דבק (בש"ע סי' ר"פ סי"א) וא"כ אף שכתב מעכ"ת דבנ"ד קשה לעשות כן, דא"כ ידובקו יחד היו"ד של הא' עם הויו של הא', מ"מ אם יהי' אומן גדול אפשר יגרור הדק היטב כחוט השערה, וממילא אף בלא גירור הוי ראוי לבילה, גם אם אפשר להוסיף דיו ביו"ד הא' לצד פנים וכן במ"ם לצד פנים, בודאי מהני תיקון זה, ואח"כ אפשר לגרור מלמעלה, מכל הלין הי' נראה להקל ע"י דיבוק מטלית במקום הנקב, ואף דבשו"ת מעיל צדקה כתב דמקצת השם על היריעה ומקצת על המטלית לכ"ע פסול עיי"ש, משמע דעתו אף להט"ז הנ"ל פסול, מ"מ י"ל דזהו דוקא בגוף האותיות השם, אבל בהקפת גויל דאינו נוגע לגופו, י"ל דכשר וכנ"ל, וכיון דיש פנים לומר דאף בנשאר נקב דכשר וכנ"ל, יש לסמוך על המטלית:
אחר זה ראיתי בשו"ת נודע ביהודא (סי' ע"ה) כמו נ"ד י' של אלקיכם דניקב בגגו, והעלה דכשר עפ"י דברי הב"י הנ"ל לב' התירוצים, או דניקב אינו מזיק כלל, או דאחר הכתיבה אינו מזיק הקפת גויל עיי"ש, עכ"פ בנ"ד אם יש עוד סניף דיש מקום לגרור קו דק דהוי ראוי לבילה נראה דכשר בלי פקפוק, דהוי ממש כמו אפסיק הוי"ו דויהרוג בנוקבא, בסוגיא דמנחות, דמכח הקושיא דלא הוי מוקף גויל, צ"ל או לא' מכל התירוצים דהב"י, או כמ"ש אבן העוזר הנ"ל דהתם היה ראוי לגרור מעט והוי ראוי לבילה, א"כ בנ"ד כולי למעליותא הדבר ברור להכשיר, ואף אם א"א לגררו, מ"מ נ"ל לסמוך על דיבוק מטלית, אחרי דפשטא דהש"ע (סי' ל"ב) להכשיר בנפסק אחר הכתיבה, וע"ז סמך הנב"י הנ"ל להלכה ולמעשה, ע"כ יש לסמוך על הקפת גויל של המטלית:
אמנם מה דנראה דעת הנב"י שם דהיכא דהוי ספיקא דדינא אם צריך גרירה, אסור לגרור בשם הקדוש מספק, א"כ לפ"ז אסתלק סניף שלנו דהוי ראוי לבילה, דהא לפי דברי הב"י א"צ לגרירה, וממילא אסור לגרור, ואין לדון בזה בדרך ממנ"פ, דאם כדברי הב"י כשר בלא גרירה, ואם כדברי האה"ע דההיתר רק משום דראוי לבילה, א"כ מותר לגרור ע"מ לתקן, דהא עיין בסוגיא דב"ב (דף פ"א ע"ב) יראה כיון דעכ"פ אנחנו מספיקא א"א לעשות מעשה מקרי אינו ראוי לבילה, ולא הוי ממנ"פ, אמנם נראה דאינם נוחים דברי הנב"י בזה, דאף דעושה כן מספיקא מקרי ע"מ לתקן לצאת בזה מספיקא, וראיה לזה דהא בסי' (רע"ו) נדבקה אות לחברתה באותיות השם יש לו לגררה, משמע אף בנדבק אח"כ, אף דלפי הש"ע (סי' ל"ב) משמע דס"ל לעיקר להך תירוצא דאחר הכתיבה אינו מזיק חסרון היקף גויל, ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא מכח ב' תירוצים דהב"י, אע"כ דמ"מ מקרי ע"מ לתקן, כן נראה לענ"ד:
ועל שאלת רומעכ"ת שיריעה אחת קיצר הכתב ב' שיטין בסוף העמוד מיריעות אחרות, הנה בשו"ת דבר שמואל (סי' ר"פ) כתב באם אירע כן בעמוד א' לפסול, דהוי כמו צורת פרשה או פתוחה להרמב"ם, או סתומה להרא"ש, אך בנ"ד דבאותו היריעה עצמה העמודים שוים, ואין בהפרש רק מיריעה ליריעה, ובזה כתב בשו"ת שב יעקב (סי' נ"ג) להכשיר, דלא מחזי כפתיחה, כיון דגם העמודים דבצידו נכתב כזה עיי"ש, וכ"כ בשו"ת פמ"א (ח"ב סי' קע"ט), ולא הביאו ראיה לזה, ע"כ היכי דאפשר לתקנו דאין נזכר בשיטה אחרונה שם הקדוש יש לתקנו, ואף אם יזדמן שם בשיטה אחרונה, נ"ל דיש לתקנו להאריך הרגל של הכ' פשוטה ונון פשוטה וצדיק פשוט עד למטה, ומהני בזה לבטלו מצורת פרשה, כן נראה לענ"ד:
ידידו עקיבא במ"ו הרב רבי משה זצללה"ה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |