שו"ת רבי עקיבא איגר/א/קע

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר א קע

סימן קע

על קושיא הנ"ל תשובת בני הגנ"י

מתוך החומר שהחמיר אבא מארי נ"י בסוף דבריו על התוס' (די"ל דאצטריך קרא לבע"מ) הקלתי לי בתחלה ליישב בדרך פלפול קצת. ואומר דלא מצאו התוס' די ספק בזה משום דאכתי תיקשי למאן דאית ליה בכולל אחע"א. והוא דניקום ונדון כך. בהמה זו בעלת מום אסורה לגבוה משום מום שבה. עכשיו כשנתנבלה נאסרה לגבוה גם משום נבילה. דאין לומר בזה אין איסור חע"א. דהא נבילה מוסיף הוא דנאסר גם להדיוט. נחזור ונדון דגם החלב של בהמה זו אשר עליו לא נתוסף מאיסור נבילה כלום. דהא בל"ז אסור להדיוט. מ"מ גם עליו חל איסורו של נבילה לגבוה מטעם כולל דמגו דנאסר הבשר והאימורין לגבוה נאסר גם החלב. נשוב ונדון אחר דחל נבילה על החלב לגבוה חל עליו גם להדיוט מטעם מוסיף. דאתוסף לגבוה אתוסף גם להדיוט ואינני זז מפשטות הפשט. דקושיית התוס' למאן דאית ליה איסור מוסיף אלא דקושייתם דרך וכי תימא. וכ"ת דאצטריך קרא לבע"מ. מ"מ אחרי שיש כאן מוסיף תיקשי עכ"פ למאן דא"ל כולל. ואין תימא כ"כ אם קצרו בלשונם לדחות מה דהי' אפשרי לתרץ אחר שבל"ז שנו לנו רבותינו כאן בדרך קצרה. כי לא הגידו לנו איזה מוסיף יש כאן. ואי תיקשי א"כ הו"ל להקשות בפשוטו דנבילה הוי כולל ולמה שבקו להקשות מקרוב. ואתו ומקשו מגבוה ממרחק, י"ל כיון דחזו דסברת הש"ס פרק ד' אחין (דף ל"ג ע"ב) דגם מאן דא"ל כולל היינו רק באיסורים שוים לא בקל על חמור [כמבואר בתוס' שם ד"ה א"ר יוסי]. מש"ה לא הי' קשיא להו בפשוטו. משום די"ל דנבילה על חלב הוי קל על חמור דחלב בכרת. ע"כ הקשו ממוסיף דגם בקל ע"ח חל. מיהו אחר שנוסד היסוד שיש כאן מוסיף שפיר קשיא מהאי כולל דכתיבנא דלגבי גבוה אין כאן חומר דחלב, ומה שאנו דנין דיחול נבילה לגבוה על מום לגבוה שפיר חל בכולל דהא איסורין שוין הן וא"ת הא לקושיא זו מכולל י"ל שפיר כתירץ הוכי תימא שכתבו בתוס', דמה שדחו דחלב הותר מכללו. הלא רצונם דחלב לא הוי חמור דאוקי נגד החומרא דכרת הקולא דהותר מכללא. ואכתי מוסיף בקל ע"ח מנא לך למילף. וא"כ על כולל זה דכתיבנא דהאיסורים שוים שפיר י"ל דילפינן מיניה. והיינו מדחל נבילה לגבוה על מום לגבוה דהא גם לכשתרצה לומר דטעמא דקרא כפשטיה. דנבילה להדיוט חל בכולל מגו דחל על הבשר להדיוט. מ"מ איכא למילף מיני' דבאיסורי' שוים חל בכולל ותו דתיהדר הקושיא לדוכתה. דהו"ל להקשות בפשוטו דנבילה הוי כולל. ואי דהוי קל ע"ח. הא כפי מה שדחו האי וכ"ת לא מקרי חלב חמור והוי איסור שוה עם נבילה אומר דזה לא קשה ולא מידי. והוא דבאמת גם בנבילה איכא חומר ואיכא קל. החומר דמטמא והקל דהותר מכללו אצל כהנים במליקה, אך האי קולא וחומרא דנבילה לא מוכרע לן וכנראה מסוף דברי התוס' פרק ד' אחין שם דסברות אלו רפיא בידייהו ואם כן בידינו לנטות בהן הנה והנה. ויש לפנינו בזה שלשה דרכים. דרך אחד דנבילה אינו לא קל ולא חמור. דאוקי הקולא שבו נגד החומר שבו. וזהו הדרך שדרכו בו התוס' פד"א שם. דמש"ה הוי איסור שוה עם איסור חלב. דאוקי קולא דידיה בהדי קולא דחלב וחומר דידיה בהדי חומר דחלב, דמאן לימא לן דחלב חמור שהוא בכרת. דלמא נבילה חמורה דמטמא. דרך שני דנבילה מקרי קל לגבי חלב משום דטומאה גבי איסור לא חשבינן לחומר. וא"כ חלב אית ליה חומר נגד הקל שבו. ובנבילה ליכא חומר נגד הקל שבו ומקרי חלב חמור נגד נבילה. הדרך השלישי דלא חשבינן לקל מאי דהותרה נבילה במליקה. דכהנים משלחן גבוה קזכו. וא"כ חלב אית ליה קולא נגד החמור שבו. ונבילה חומרא אית לה וקולא לית לה ומקרי נבילה חמור לגבי חלב:

ולפ"ז אין במקרא זה לא מה שממנו. ולא מה שעליו, רצוני דאין להקשות עליו ואין ללמוד ממנו דאם נבוא להקשות בפשוטו קרא למה לי תיפוק ליה דנבילה הוי כולל. נשיב דנבילה הוי קל לגבי חלב. וכדרך השני, ואם נבא להקשות למה קל ע"ח אינו חל בכולל ואמאי נילף מנבילה דחל על חלב, נשיב. שאני נבילה דהוא איסור שוה עם חלב וכדרך ראשון. וכשנרצה ללמוד מיני' דבאיסורי' שוים חל בכולל. נשיב ונאמר שאני נבילה דהוי חמור על קל וכדרך השלישי ומעתה הרי זה נכון. דמש"ה לא הקשו התוס' בפשוטו דנבילה הוי כולל דהא י"ל דהוי קל ע"ח, וכשהקשו מכולל לגבוה נבילה על בעלת מום ליכא לתרוצי כהאי וכי תימא לומר דילפינן מיניה. דתיקשי מנא לך למילף מזה. כיון דחלב הותר מכללו ואית ביה קולא נגד חומר הכרת שבו. אם כן יש לומר דנבילה מקרי חמור גבי חלב. דחומר אית לה דמטמאה. וקולא לית לה דכהנים משולחן גבוה קזכו, ותילף מיניה כולל בחמור על קל. ועדיין כולל בשוים מנא לך:

אף כי רחוק שכוונו התוס' לכל זה. לא חדלתי מהעלות הדברים לפני כסא כבודו דמר אבא מ"ו ני' אולי עצם הדברים יכונו בעיניו. משום דנפל בלבי ספק לדינא. והוא. אי אמרינן תרי ותלתא מגו בדין איסור חע"א. ונ"מ לכאורה באם הי' לפניו תאנים וענבים שלו. ואמר קונם תאנים אלו עלי וענבים אלי עלי ועל פלוני. וחזר ואמר קונם ענבים אלו עלי ותאנים אלי עלי ועל פלוני דעל התאנים לכאור' וודאי חייב שתים משום דקונם שני הוי איסור מוסיף (דהא אף בכולל דקיל ממוסיף אילו אמר קונם תאנים עלי וחזר ואמר תאנים וענבים עלי חייב שתים על התאנים) מיהו יש לספק אם חייב גם על הענבים שתים. דבהו ליכא מוסיף בקונם ב' שאמר. אולי מ"מ חל בכולל, דאחר שחל הקונם ב' על התאנים מדין מוסיף נשוב ונאמר מגו דחל על התאנים חל נמי על הענבים מדין כולל. ואיני זוכר לפי שעה מקום לפשוט זה וספרים אין בידי פה מאדלין כי היא עיר נכרית. כ"א גמרא חולין אשר בתיק הטלית. ואולם אם יתכנו הדברים שאמרתי יש לפשוט כדי שלא תיקשי קושי' התוס' לומר דלא אמרי' תרי מגו באחע"א. עוד יראה לי ליישב כעין דרך זה ובאופן יותר קצר. והוא דלדעתי העניה. כל איסור מוסיף יש בו נמי חומר נגד האיסור שבא עליו לחול. דהאיסור ראשון לא אסרתה התורה אותו כ"א לגוף זה. וזה השני הבא עליו החמירה בו לאסרו לזה ועוד לגוף אחר. והרי זהו עצמו החומר (ולפנינו נדבר עוד בזה היסוד) גם זאת מסתבר דכל שאנו באים לדון במעלת החומר אין לנו לדון על חתיכה זו כ"א על האיסור בכלל. רצוני אף דבחתיכה זו שאנו דנין עליה לא יוסיף איסור השני מאום. מכל מקום כיון דבמקום דאיתא לאיסור השני שיש לו מקום לחול. הוא אסור לגוף שאין איסור הראשון אסור עליו. כבר נודע לנו שאיסור זה השני חמור להתורה. ומבואר מעתה דנבילה אית ביה חומר לגבי חלב דאסרתה התורה גם לגבוה. ואף אם הוא חלב של בעלת מום. מ"מ החומר שבנבילה להיכא אזיל:

וכיון שכן ניחא קושיית התוס' על דרך הנ"ל. דתחילת הקושיא ממאן דא"ל איסור מוסיף. ובדרך וכי תימא, וכ"ת דאצטריך קרא לבעלת מום. מ"מ [אחר ההקדמה דנבילה הוי מוסיף] תיקשי למאן דא"ל כולל. דנהי דבפשוטו ליכא קושיא מכולל. משום די"ל דנבילה הוי קל לגבי חלב. מ"מ תיקשי אחר שבעלמא יש תוספת איסור בנבילה מה שאינו בחלב. והיינו לגבוה. א"כ יש בו נמי חומר ושוה כמו חלב. דמאן לימא לן דחלב חמור וכו' וכ"ת דילפינן מיניה ז"א, דהא חלב הותר מכללו ויש בו קולא נגד החומרא שבו. וממילא הוי נבילה חמור מחלב ועדיין מנא לך כולל בשוים:

ואדברה קצת בפרט זה שהנחנו. דכל מוסיף יש בו נמי מעלת חומר. דיקשה עליו לכאורה מריש דברי התוס' פרק ד"א שהבאנו לעיל. דהם אחר שכתבו דגם מאן דא"ל איסור כולל. מ"מ בקל ע"ח אינו חל, כתבו, מיהו מוסיף בקל על חמור נמי חל. ולא נתנו טעם לדבר. ולפי היסוד זה. הול"ל מלתא בטעמא דבמוסיף אם דהוא איסור קל מ"מ איננו קל ע"ח. דהא איכא חומרא נגד החומרא. שהחמירה בו התורה לאסרו עוד לגוף אחר, אבל באמת לק"מ. דהא התוס' הביאו ראיה לדבריהם מאיסור אשת איש דחל לר' יוסי על חמותו. ושם ודאי לא שייך דיש חומר בא"א נגד חומר שבחמותו. דחמותו אסורה רק עליו. וא"א מוסיף הוא ואסורה לכל העולם. דז"א דמה דחמותו מותרת לעלמא לאו משום קלות איסורא הוא. אלא משום דאינה חמות להם, ואלו היה במציאות שתהיה חמות לכל הגופים אלו. אשר היא עליהן באיסור א"א, היתה משום איסור חמות נמי אסורה להן, והיינו נמי מאי דאיתא בפרק עשרה יוחסין (דף ע"ב) דכה"ג באחותו אלמנה קרי אלמנה קל לגבי אחותו, ולא תיקשי לפי יסוד הנ"ל יהיה שוה כמו אחותו, דהא איכא באלמנה חומר דאסורה גם למשוח מלחמה [עיי"ש בתוס'] דזה עצמו הדברים שדברנו, דאין זה משום חומר שבאלמנה מה דליתא באחותו, דמה דמשום איסור אחותו מותרת זו היא משום דלאו אחותו היא, ואין זה קלות האיסור, כי קאמינא אנא כנדון דידן. דחלב הוי חלב גם גבי גבוה. מ"מ התירתו התורה אליו מש"ה נקרא נבילה חמור. דאותו אסרה התורה לגבוה והחלב לא אסרה לו:

ובדברי תוס' חולין (דף ק"א ע"א) ד"ה מאן האי תנא וכו' יש לי דקדוק, דהא כל קושייתם לכאורה רק על לשון הש"ס דהול"ל מאן האי תנא דבאיסור מוסיף איסור חל ע"א לית ליה, דאלו על התנא עצמו אין קושיא כ"כ, די"ל דאין ה"נ דגם מוסיף לית ליה, ואף דמוסיף עדיף מכולל, והאי תנא הא אית ליה כולל בחמור, י"ל דבאמת כש"כ דאית ליה מוסיף בחמור, אבל מ"מ מוסיף בשוים לית ליה, די"ל דזהו גריע מכולל בחמור. וא"כ היה די לומר בתירוצם. דאפשר דסבר כמ"ד דגיד נמי אסור לגבוה. והיינו דאיכא למימר כן ומש"ה לא היה יכול לומר מאן האי תנא דמוסיף לית ליה. דמנא לן זה. אבל לא בלשון החלט. דבאמת סובר כן. ואולם לפי יסוד זה ניחא. דמוכרח דסובר כן. דאל"כ אלא דגיד שרי לגבוה א"כ אף דלית ליה להאי תנא איסור מוסיף. מ"מ הוי נבילה עכ"פ חמור לגבי גיד משום התוספת שבו שאסור גם לגבוה. ויחול עליו מטעם כולל בחמור. ובתוס' חולין (דף קי"ג ע"ב ד"ה ושאני הכא וכו') דשאני נבילה דמטמאה. ולכאורה קשה. הא גם בב"ח חמור דאסור בהנאה, ודברי רמב"ם בפירוש המשניות כריתות מ"ש בנקודה נפלאה מועילים דלא יקרא מוסיף עי"ז. אבל עדיין חמור הוא להתוס' חולין (דף ק"א ע"א ד"ה איסור כולל) ולדברי ניחא דגם בנבילה איכא חומרא דמוסיף כמו בב"ח מוסיף עוד שמטמאה:

ואולם מדברי תוס' פרק ד"א הנ"ל יש לי לדקדק היפוך זה. דשם אחר שהקדימו דכולל אינו חל בקל על חמור הקשו מנבילה דחל על גבוה, וטרחו למצוא חומר בנבילה נגד חומר שבחלב ולפי יסוד הנ"ל היה להו לומר בפשיטות דנבילה חמורה שהרי החמירה התורה בה לאסרה גם לגבוה. ונהי דהתוס' דהכא חולקים ע"כ על התוס' דזבחים. וסוברים דנבילה לא מקרי מוסיף. דאלו מקרי מוסיף לא היה התחלה לקושייתם, דהא מוסיף חל גם בקל על חמור] היינו משום דסוברים סתם שורים לאו לגבי מזבח קיימי ואין נבילה מוסיף בחתיכה זו, אבל מ"מ חמור מקרי כנ"ל, אבל לענ"ד מ"מ אין לזוז מזה היסוד. ויש לי ראיה, דהא לר' יהודה חשוב גיד איסור חמור משום דלבני יעקב נאסר, וכדאיתא ברש"י חולין (דף ק' ע"א ד"ה ומשני אע"ג) הרי דמשום התוס' לגוף מקרי חמור. וכש"כ הוא דהא התם חמור מקרי משום שהיה אסור באיזה זמן הקדום לגוף אחר, אף דעתה אינו אסור ולא יהיה אסור לו עוד בשום פעם, דהא לבני יעקב נאסר ולא לבני נח. מ"מ מקרי חמור [עיין תוס' חולין (דף ק"ב ע"א) ד"ה ור"י] כש"כ נבילה דעד היום אסור לגבוה. דיקרא חומר על ידי זה:

וסבור הייתי ליישב מה שהקשיתי על התוס' דפרק ד"א. די"ל דמש"ה לא כתבו דנבילה חמורה מחלב משום דאסור לגבוה, דסוברים דליכא למחשיב לקולא מה דחלב שרי לגבוה כיון דמצותו בכך. אבל זה א"א לאמרו, דא"כ גם הקולא שבנבילה דהותר מכללו אצל מליקה ראוי שלא לחשבו לקולא. דהא זהו נמי מצותו בכך ואם כן על קושייתם דנבילה מקרי קל משום דהותר מכללו אצל מליקה עולה נכון התירוץ, דלעומת זה יש קולא בחלב דשרי לגבוה עוד נ"ל ליישב תמיהת אבא מארי ני' באופן יותר קרוב קצת. דיהיה קושייתם רק ממאן דא"ל מוסיף לחוד. משום דסוברים דגם בבע"מ מקרי נבילה מוסיף, והוא דמדברי תוס' אלה למדנו דגם אם האיסור השני בהויתו, וכמו שהוא עכשיו לפנינו אין בו תוספת איסור אלא דע"י שינוי שאפשר שיפול בו בזמן העתיד יהיה אז מוסיף איסור, כבר נותנים לו מעתה דין מוסיף לחול על איסור שקדם לו, דמכדי קרא בבהמת חולין מיירי, ומה מוסיף לגבוה שייך בו עכשיו. אע"כ כיון דאפשר שיקדישנה ויהיה בה תוספת איסור על ידי נבליתה מקרי נבילה מעכשיו איסור מוסיף, ויותר מזה נשמע. דאף דגם עתה אסורה לאותו גוף מצד איסור אחר, מכל מקום כיון דאפשר על ידי מקרה שיקרה יהיה איסור של עכשיו הולך ממנה ותהיה אז אסורה לגוף זה מחמת איסור זה השני שבא עליה, מקרי ג"כ מוסיף, דאטו חלב זה עכשיו מותר לגבוה, והא אסור וקאי משום חולין בעזרה, אלא כיון דאם יקדישנה להבהמה ילך ממנה איסור של חולין, ויהיה אז החלב מותר לגבוה. לולי איסור נבילה. מקרי נבילה מוסיף משום זה, ואומר דלפ"ז גם בבהמה בע"מ הוי נבילה איסור מוסיף, דגם היא אפשר שלעתיד ילך ממנה איסור מום ותהיה מותרת לגבוה, ורק איסור נבילה יאסרה אז לגבוה. והיינו דאפשר שיערב חלב זה בחלב בהמה תמימה, ואז ילך ממנה איסור מום. דהא לא אסרה התורה מום כי אם בעינו לא כשנתערב, דאיברי תמימים שנתערבו באיברי בע"מ יקרבו, כדאיתא פרק שני שעירים (דף ס"ד ע"א) והתוס' לשיטתייהו זבחים (דף ע"ז ע"ב) דמדאורייתא גם לרבנן דר"א יקרבו] מיהו מחמת איסור נבילה היה גם אז אסור לגבוה, דכל איסורי מזבח גם בתערובות אסור דמודה ר"א ברובע ונרבע, ושפיר הוי נבילה מוסיף, ואף דבל"ז אסור חלב זה עכשיו משום מום, הא גם בתמימה אסור עכשיו משום חולין בעזרה. ומ"מ מקרי נבילה מוסיף משום זמן העתיד שילך האיסור של עכשיו, וה"ז נכון:

הן דברי תוס' מתמיהים אותי, דלא אדע מאין פשיטא להו סברא זו דנותנים להחתי' דין מוסיף מעכשיו משום התוספת שאפשרי לו לבא בעתיד, ואף דמצאנו כעין זה חולין (דף צ' ע"א) דאמרינן אימר דשמעת לי' לר"י וכו' קדשים דאיסור כרת מי שמעת לי', וכרת דבקדשים אינו עכשיו ולא ודאי שיבא בעתיד, אלא אפשרי שיבא אם יהיה פגול או נותר, [עי' רש"י שם] הרי דנותנים לו עתה דין חומר בשביל האפשר בעתיד, י"ל דהתם לאו משום דאזלינן בתר העתיד. אלא דכבר עכשיו הוא חמור במה דזהו אפשרי לו לבא לידי מדה זו, והאיסור השני א"א לו לבא לידי כך, אבל שיקרא מעתה נוסף בשביל זמן העתיד מנא לן, ואולי זהו טעם סברת התוס' פרק ד"א, דלא מחשבי איסור נבילה מוסיף, וחולקים על סברת התוס' זבחים עוד רגע אדבר, דעדיין אין לבי מתישבת בהישובים הנ"ל על תמיהת אאמ"ו ני', משום דקשיא לי אחריתא, דודאי גם לסברת התוס' דאזלינן בתר העתיד מ"מ זה אינו אלא אם החתי' עלולה ועומדת לכך, וע"כ חולקים התוס' דזבחים על תוס' דפרק ד"א, דסוברים דסתם בהמה לגבי מזבח קיימי, וא"כ בבהמה בע"מ לית כאן מוסיף כלל, דבע"מ הא ודאי לא קיימי לגבי מזבח, וע"כ נסתר בעיני ישוב הראשון גם השלישי, אך ישוב האמצעי שכתבתי יוכל להיות בר קיימא, דאין אנו צריכים לבא למוסיף אלא לחומר ובבעלת מום נמי איכא חומר בנבילה, דלענין חומר אין אנו צריכים לדון על החתיכה כ"א על האיסור כאמור לעיל:

והנני חוזר על מבוקשתי מאז, שאל יטריח אאמ"ו גופו הטהור להשיב על דברי באורך, ודי לפני כי יאמר האדון, דבר זה נכון בעיני, וזה אינו נכון, וברמז מעט, על מה, יאמין לי האדון אמ"ו ני' שלבעבור זאת אשר משיב לי בארוכה אני נסוג אחור מהציע ספיקותי לפניו, כ"א למעט, וזמנים רחוקים מאד, כי יודע אני את חולשת גופו הטהור, ובפרטות הכאב אשר בידיו (מהרה ישלח ד' עזרו מקודש), ואת רוב עבודה אשר עליו ואני חושש שאיני יוצא יד"ש לגרום לו עוד רבוי כתיבה, בנו עבדו ותלמידו דו"ש:

הק' שלמה איגר

בשולי המכתב

קשה לי על הרמב"ם (פר"י הט"ז מה"א) אם ילדה אשתך נקבה תהיה מקודשת לי דמהני בהוכר עוברה. הא לפי פסקא דהרמב"ם (בהל' עדים) דבאת שפחה וולדך ב"ח דלא מהני דהוי כמשחרר חצי עבדו ה"נ להוי כמקדש חצי אשה:

ונראה לי כיון דא"י לקדש ביות' ולא שייר בקנינ' לשיטתי' דהרמב"ם דמקדש חציה שפחה וחציה בת חורין מקודשת ניחא הכא ומ"ש הרמב"ם דצריך לחזור ולקדשה שיהיה קדושין שאין בהם דופי, ר"ל כיון דבחציו שפחה לא חייבה התורה כ"א אשם אלמא כל שלא קידש כולה לאו קדושין גמורים ננהו בנו הנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף