שו"ת רבי עקיבא איגר/א/קסח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר א קסח

סימן קסח

לידידי הרב רבי נתן נ"י האב"ד דק"ק שובין

מה דהקשה רמפכ"ת לר"ל דס"ל פ"ג דשבועות דבאיסור הבא ע"י עצמו לא אמרינן איסור כולל, יקשה ממתני' סוף נדרים, ונטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא נטולה מן היהודים, הא לא חל האיסור על האחרים, דאין איסור חל על איסור, ותוס' הקשו ממה דאתי כר' יוסי דלית ליה כולל, וזה יש לדחות דס"ל רק כר' יוסי לענין עינוי נפש, אבל לא לענין איסור חל ע"א, אבל לר"ל יקשה כנ"ל, ומ"ש התוי"ע על קושיית תוס' הנ"ל דהו"ל איסור מוסיף, זה אינו, דהא ע"כ מיירי דאסרה התשמיש עליה, דאי דאסרה תשמישה על היהודים אינו חל כלל להבעל דמשעבדא ליה, ואף דקונמת מפקיע הא אלמוה לשעבודא דבעל, אף דבהקדש לא אמרינן אלמוה, היינו רק בהקדש דממילא חל על הכל, משא"כ בקונם אין חילוק בין קונם על הבעל לחוד ובין על כל העולם, עכ"ד:

מה דפשיטא לרומ"פ דבקונם אין חילוק, מלבד דאף דמסברא אין חילוק, מ"מ י"ל דל"ש בזה אלמוה דליכא חשש שלעולם תעשה כן להפקיע שעבודו כיון דאוסרת עצמה לכל העולם, גם אשתמיטתיה דברי הגהת ש"ע חוה"מ (סי' קי"ז) דבקדושת הגוף א"י לאסרה על המלוה אא"כ אסרן על כל העולם, והוא מהמרדכי פ' המדיר דאלמוה רבנן גם לשעבודא דמלוה, ואם אמר קונם נכסי עליו לא חל אא"כ אסרם לכל העולם, הרי דבקונם כללי לא אלמוה אך מ"מ קושייתו דמר מסתבר לדעת הב"י יו"ד דהקשה על הטור שכתב דבאמרה קונם תשמישי על כל העולם יפר חלקו, הא בזה לא חל על הבעל דמשעבדא ליה, ומתני' ע"כ מיירי באסרה התשמיש עליה ובזה יקשה קושיית מעכ"ח דלר"ל לא לחול כלל איסור תשמיש דאחרים עליו, וכן אף להטור דמתני' מיירי באסרה תשמישה על העולם לפי תירוצו דהב"ח על קושיית ב"י הנ"ל דחל על הבעל בכולל, דמגו דחל על אחרים, א"כ לר"ל דלא ס"ל כולל באיסור הבא על ידי עצמו גם בכה"ג לא חייל, אבל באמת א"צ לדברי הב"j דבלא"ה ניחא, דדעת הטור דבקונם כללי לא אלמוה ואוקמי אדינא דקונמת מפקיע מידי שעבוד [ובלא"ה דברי הב"ח תמוהים, דאיך שייך דחל על הבעל בכולל דאחרים, הא בהיפוך על אחרים לא מצי חייל דאין איסור חל על איסור אלא מוסיף דנאסרה על הבעל, א"כ בתחילה צריכים לדין דנאסרה על הבעל, ומכח זה חל גם על האחרים] ומה"ט קשה לי ג"כ על הב"י איך פסיקא ליה להקשות על הטור, הא כיון דמצינו להדיא דעת המרדכי הנ"ל דבקונם כללי לא אמרינן אלמוה אמאי לא נימא בפשוטו דגם הטור ס"ל הכי, אח"ז ראיתי דגם בקצות החשן עמד בזה, עכ"פ יהיה איך שיהיה לדעת הב"י שכתב דמתני' דנדרים ע"כ מיירי באסרה תשמישן עליה, והוי רק כולל ולא מוסיף, בזה ישאר קושיית רומעכ"ת דיקשה מזה לר"ל:

והנה על שיטת הב"י הנ"ל אי בעינא מצינא לתרוצי דס"ל להב"י דא"צ כלל מדין כולל אלא דהוי כמו בכ"מ דאין איסור חע"א דמתלי תלי. דאי פקע ראשון חל שני. ה"נ הכא דכי פקע איסור א"א חל איסור קונם. ותוס' דהקשו דהא ר"י לית ליה כולל. צ"ל דס"ל דנדר ושבועה שאני. דצריך שיחול מיד וכמ"ש הש"ך יו"ד (סי' רצ"ח ס"ק כ"ו) בשם ת' מהר"ם מינץ. אבל אין מוכרח דהב"י יסבור כן. אלא דשנויא דחיקא לא משנינן ליה לעשות פלוגתא חדשה בזה היסוד:

אבל הנלענ"ד בדרך מרווח. דהנה ביסוד הנ"ל דנדר ושבועה צריך שיחול מיד. צ"ל הא דמהני שבועה שלא יעשה כן אחר ל' יום. היינו דזה מקרי חל מיד. דחל האיסור מיד על אותו הזמן שפירש משא"כ בסתם דמעכשיו משמע. בזה אם אינו חל מעכשיו לא חל כלל. ומצינו כפי יסוד הזה בר"ן נדרים (דף פ"ה ע"ב) במה דפרכינן שם וכי אמרה הכי קדשי. הא משעבדא ידיה לבעל. כתב הר"ן עלה דאפילו למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל פריך דאפילו איהו לא קאמר אלא באומר בפירוש שיחול הדבר באותו זמן שיש לו לחול. כההיא דתנן לאחר שאתגייר וכו'. אמנם סתמא ודאי מהשתא משמע [ואפילו אחר הגירושין לא חל] ומשנינן דאמרה לכי מגרשא. ועלה פרכינן דמכל מקום למאן דאמר אין אדם מקנה דבר שלב"ל לא לחול אחר כך עיין שם היטב. והיינו כסברתינו הנזכר לעיל:

והנה לכאורה בההיא דהר"ן הנ"ל תמוה. דאמאי פריך הש"ס זה דוקא לבתר דמשני דאמרה יקדשו ידי. הא זה בלא"ה אף מקמי דמשנינן כן דאמרה יקדשו ידי. יקשה הכי דאף למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל הא בסתמא מעכשיו משמע. ואמרתי דלמ"ד לאחר שאתגייר מהני. לא דבעינן דוקא במפרש לאחר שאתגייר. אלא דגם באומר לאחר ל' יום, ומקודם ל' יום נתגייר דמהני הקדושין. כיון דפירש זמן קדושין לאחר ל' ובאותו שעה הא נתגייר ומצאו מקום לחול:

ולפ"ז למ"ד דאמרה קונם שאני עושה, דממילא פירושו כל פעם שאעשה יהיה אז המעשה קונם. וממילא לגבי עשייתה אחר שנה הוי כפורש אחר שנה. דהא לשון שאני עושה היינו מה שאעשה יהיה אז קונם. וממילא מה שעושית אחר הגירושין חל קונם. דהא חלות הקונמת על המעשה ההוא. באותו מעשה שעושית ואז הוא אחר גירושין וחל שפיר. אבל לבתר דמשני דיקדשו ידי בזה שפיר פריך. דהא ההקדש על הידים מעכשיו משמע. והוא ברור ונכון מאד בעזה"י:

ולפ"ז י"ל דבאמת אילו אסרה עליה היהודים עצמן לתשמיש דמעכשיו נאסרו הגופים עליה. לדבר זה היינו צריכין לדין כולל. דהא עכשיו א"י לחול. דאין איסור חל על איסור. אבל י"ל דמתני' מיירי דאסרה תשמיש של כל העולם עליה. דבזה האיסור תמיד על כל תשמיש ותשמיש שיחול הקונם אז על התשמיש עצמו כמ"ש הרשב"א בחידושיו ספ"ק דנדרים. דאף דבאוסר על עצמו שינה ודיבור דהוי דבר שאין בו ממש דיאסור מדרבנן. היינו דאוסר על עצמו אבל לא על אחרים. דהשינה והדיבור עדיין אינו בעולם. וא"י לאסור דבר שלב"ל על חבירו עיי"ש [ומה"ט כתבתי בגליון ש"ע יו"ד סי' רי"ג ס"א על דברי הש"ע ומיהו מדרבנן אסור. דזהו דוקא באוסר על עצמו אבל לא על חבירו מדברי הרשב"א הנ"ל ושכן מדוקדק לישנא דהרמב"ם (פ"ב ה"ג מהל' שבועות) הנודר מן הדברים וכו' הואיל ואסר על עצמו] והוי ממש כמו שאני עושה. ובזה כיון דחלות הנדר זמנו בכל תשמיש ותשמיש מש"ה חל האיסור אחר הגירושין כיון דבשעה שיחול האיסור מצי חייל. ולא צריך כלל לדין כולל. דלא שייך לומר דאאחע"א. דכיון דבזמן הגבלת האיסור ובתשמיש שלאחר הגירושין הוי הגבלה על זמן ההוא. שפיר מצי חייל והוא נכון מאד בעזה"י:

ואולם עכ"ז יקשה קושייתו על תוס' דלא נחתי לדרך זה ונקטו קושייתם דהא ר"י לא סבירא ליה כולל. אמאי לא הקשו דאיך יתרץ ר"ל למתני'. דהא ס"ל דבאיסור הבא על עצמו לא אמרינן כולל:

ונלענ"ד ליישב בהקדם דברי תוס' שבועות (דף כ"ד ע"ב ד"ה שלא וכו') ותימא אמאי לא פריך נמי לר"י מהכא וי"ל דדלמא קסבר ר"י דיש שום תנא דסבר א"כ בבא מאליו ולא בבא מחמת עצמו עיי"ש. וזה דחוק קצת. דהיכן מצינו תנא חולק בזה ואי ממתני' דהתם שבועה שלא אוכל ואכל נבילות. הא י"ל דמתני' מיירי במפרש ח"ש. כדאמרינן שם ר"י מ"ט לא אמר כר"ל דמוקי לה כד"ה. אבל פשיטא דאין לעשות מזה הכרח דמתני' פליג בזה על מתני' דכריתות וגם הא עדיין ליתא למתני' כד"ה. דהא לתנא דכריתות ל"א כולל בזה. אבל על ר"ל שפיר י"ל ברחבה כסגנון הזה דמה דאמרינן ר"ל מ"ט לא אמר כר"י כי אמרינן א"כ באיסור הבא מאליו באיסור הבא ע"י עצמו ל"א כולל היינו לא דר"ל ס"ל דכ"ע סברי כן. אלא דהוכיח ממתני' דכריתות מדלא חשיב עוד שבועה שלא אוכל תמרים וחלב. מוכח דהך תנא סבר דלא אמרינן כולל בבא על ידי עצמו. א"כ ממילא לא יהיה מתני' ככ"ע. מש"ה מרווח יותר לאוקמי בחצי שיעור. אבל מתני' דנטולה אני מן היהודים ס"ל לר"ל ג"כ. דהך מתני' דאמרינן א"כ אף בבא ע"י עצמו:

אולם בעיקר קושייתו. אישתמיטתיה דברי התוספות במקומם בשבועות. דחילקו דדוקא באיסור ע"י עצמו על עצמו לא הוי כולל. אבל בהקדש דאוסר על כל העולם גם לר"ל אמרינן כולל. וא"כ י"ל דה"נ בקונם כללי. ואם דעת מעכ"ת לחלק דבהקדש ממילא חייל על כל העולם דא"א לחלקו. הוי שפיר כולל גמור. משא"כ בקונם כללי כיון דאפשר היה לומר קונם על הבעל לחוד. אלא דהיא כללה גם לאחרים עמו בכה"ג ל"א כולל לר"ל זה אינו. דאין זה כוונת התוס'. דא"כ בפשוטו הו"ל לחלק. דנשבע שלא יאכל נבילות ושחוטות דהיה יכול לאסור השחוטות לבד ואינו מוכרח לכלול הנבילות. משא"כ בהקדש דא"א לחלק החלב מעל הבשר. ולא הוי להו להזכיר ולחלק בין אם אוסר על כל העולם אם לא. ע"כ דכוונתם בפשוטו דהחילוק רק בין אוסר על עצמו לאוסר על כל העולם. או דבשבועה דהאיסור בל יחל דברו. היינו האיסור שאסר עליו בדבורו. זהו מקרי איסור ע"י עצמו. אבל הקדש דהאיסור הוא המעילה. אף שבא מכח הקדישו. הוא כמו איסור אחר. בין כך ובין כך גם בקונם כללי הכי הוא דאוסר על כל העולם, וא"כ י"ל דיש מעילה בקונמת וא"כ מעיקרא ליכ' לקושיית רו"מ ודו"ק. ואף דהכא אסרה התשמיש על עצמה ולא על העולם מכל מקום י"ל דאיסור מוסיף לא מקרי איסור הבא ע"י עצמו ידידו.

עקיבא במ"ו הרב רבי משה זצללה"ה

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף