שו"ת רבי עקיבא איגר/א/קסב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר א קסב

סימן קסב

לידידי המופלג מו"ה משה כ"ץ נ"י בק"ק שאנלאנק:

מה דהקש' מעכ"ת על השמטת הרי"ף מימרא ערוכה הא דאמר רבא ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבון בודק סכין ונותן לו כיון דלא מצינו חולק על זה אלא במה דאמרינן אביי לא אמר כר"א לא ס"ל הא דרבא. וממילא קיימא הכלל דאביי ורבא הלכה כרבא:

ביותר הי' לו להקשות דהא כפי מה דמסקינן תיובתא דרב ענן, ממילא נשאר הסייעתא לרבא מברייתא ואפילו ישראל מומר, דלית לן אוקימתא אחרת רק לרבות מומר לאותו דבר, וראיה זו כתבוה כל הראשוני' א"כ תגדל התמיה על הרי"ף שלא הביא ההיא דרבא:

והנראה לענ"ד ליישב, ע"פ מה דהקשה הרשב"א אהאי דינא דבודק סכין, הא קיי"ל דהטבח צריך שיבדוק בסימנים אם שחט רובו. ואם לא בדק אסור, א"כ ניחוש דלמא לא נשחטו הסימנים, ותירץ דאמרינן דמסתמא בודק מיד, וכשרואה דלא נשחטו רובן גומר. השחיטה קודם שיעור שהייה עיי"ש, ובסוגי' דחולין (דף ט' ע"א) לא בדק מאי, ר"א בן אנטיגנוס משום ר"א בר' ינאי טריפה ואסורה באכילה, במתניתא תנא וכו' ובתוספות שם משום דרוב פעמים שוחט שפיר ושריא מדאורייתא לא החמירו לעשות נבילה, וכ"כ בחידושי הרשב"א שם, וז"ל דרוב פעמים רובן של סימנים נשחטו אבל באיסור דרובא דתלי במעשה ומיעוטא דלא תלי במעשה הוא, ובכי הא לא אזלינן בתר רובא כדאיתא בבכורות, מש"ה אוקמי רבנן בחזקת איסור הראשון, אבל בחזקת טומאה דלא הוי מעיקרא לא אוקמינן לה עיי"ש:

הרי דתוס' והרשב"א ס"ל דמדאורייתא אף בלא בדיקה שריא, א"כ י"ל הא דסומכין על סברא זו דמומר בודק תיכף וגומר הרוב קודם שעור שהייה, באמת אילו הי' מדאורייתא אסור בלא בדיקת סימניה לא היינו סומכים על זה, דאפשר דיש בו טורח ליזהר לבדוק תיכף ולגמור השחיטה, אלא כיון דמדאורייתא ממילא שריא כיון דרוב פעמים נשחטו רובן ולגבי דרבנן סמכינן ע"ז:

והנה אף דתוס' והרשב"א סוברים דהוי רק דרבנן, מ"מ מצינו דהרמב"ם כתב דהוי ספק נבילה דאורייתא, וי"ל הטעם דבאמת הוי רוב, אלא כיון דהוי רובא דתליא במעשה לא סמכינן עלה, אף דמלישנא דהרשב"א הנ"ל משמע דהך מלתא דרובא דתליא במעשה לא הוי רוב זהו גופא רק מדרבנן, מ"מ הרמב"ם לא יסבור כן, ומה דהוכיחו תוס' והרשב"א כן מהא דס"ל לר"א דאינו מטמא במשא, יש לומר דסבירא ליה להרמב"ם דבזה באמת פליגי ר"א והברייתא, אי הוי דאורייתא או דרבנן:

לפ"ז י"ל דס"ל להרי"ף דליכא סייעתא לרבא מברייתא די"ל דבאמת הברייתא דקתני ואפילו ישראל מומר. והיינו מומר לא"ד, ס"ל כר"א דבלא בדק הסימנים מדאורייתא שריא, מש"ה סמכינן דהמומר בדק הסימנים קודם שיעור שהייה, אבל לפ"מ דקיימא לן כהברייתא דמטמא במשא דהוא דאורייתא, לא סמכינן ע"ז, וכנזכר לעיל:

ויש להוסיף תבלין דהי' לרי"ף הוכחה לזה, דלכאורה קשה הא ר"א בר' ינאי הוא רק אמורא. ואמאי לא מותבינן תיובתא מברייתא דקתני ומטמא במשא, [ובתבואת שור (סי' כ"ה) כתב דהי' כח להמ"ד לחלוק על הברייתא, והוא דחוק] אע"כ דדינא דמומר תליא בזה וכנזכר לעיל, אם כן דלר"א ברבי ינאי יש לו תנא דמסייע, הך ברייתא דאפילו ישראל מומר, דמוכח דהוי רק דרבנן:

ובזה מיושב ג"כ הא דדחה הרי"ף מימרא ערוכה דרבא, דבאמת אין ראיה מרבא, דרבא לשיטתיה אזיל דס"ל בבכורות דאמרינן רובא דתליא במעשה הוי רק דרבנן, אבל למאי דקיי"ל התם כרבינא דרובא דתליא במעשה לא אמרינן, והוי דארייתא לא סמכינן ע"ז במומר, ודוק:

[ואף דעדיין נ"מ במלתא דרבא לענין אם תיכף אחר שחיטת מומר בדקנו הסימנים אחריו ונמצא רובן שחוטים, דסמכינן דודאי לא שהה ודרס דלא שביק היתירא, מ"מ כיון דלכתחילה א"א ליתן לו לשחוט, דדלמא משתלי לבדוק אחריו, א"כ דינא דרבא כצורתא אינו להלכה, אין כאן קושי' כלל אם לא הביא הרי"ף דברי רבא להוציא ממנו נפקותא וק"ל]:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף