שו"ת רבי עקיבא איגר/א/קיד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר א קיד

סימן קיא

לידידי הרב ר' אריה ליב נ"י אב"ד דק"ק מעזריטש

מכתב רומפ"כ הגיעני תמול, והענין קשה מאד, כי הדברים מראין ששקר בימינה דאשה המבוהלת ממים תלך לבדה בנהר בתחילת הלילה, ואפשר שיבורר שקרה. כי החפיפה וחימום המים לכך אינו בקל להיות מבלי ידיעת בני בית ושכניו, ולזה אף באם יבורר שחפפה עדיין אין ראיה דהאמת אתה, די"ל דערומי קמערמת לעשות חפיפה, אבל אולי לא עשתה חפיפה ויתברר כזבותה. גם אם נניח כדבריה, הא מ"מ הרעה לעשות שלא לקחה אשה אחרת עמה:

ומ"ש מעכ"ת דזה לא מקרי עוברת ע"ד דזהו רק לכתחלה אבל דיעבד עלתה הטבילה. אעתיק מה שכתבתי בגליון הש"ע יו"ד (סי' קצ"ח ס"מ) וז"ל בטור כתב ואם כרכה שער ראשה וכו' וטבלה בינה לב"ע עלתה לה טבילה עכ"ל, וכ"כ הרשב"א בתהה"ק סוף שער הטבילה, מזה נשמע דבלא תיקון זה וטבלה בינה לב"ע לא עלתה הטבילה, אח"ז מצאתי כדברים האלו ממש בתפארת שמואל למהורש"ק בחי' על הרא"ש סוף הלכות נדה, ועיין בב"ח דמשמע להדיא כן, עד כאן לשוני, ובהכשילתו גם באיסור דרבנן מקרי עוברת על דת, כמו בכתם וכן בטבל בזמן הזה:

א"כ לכאורה הדין דיכול לגרשה בע"כ כמ"ש הרמ"א (סי' קט"ו ס"ד). ולענ"ד אין דברי הרמ"א סובבים בדוקא על סיום דברי המחבר, דמיירי באתרו בה אלא דהוא מלתא באפי נפשה דלענין גרושין לא תליא בהתראה דהנה בתשו' הרא"ש בדין נכפית כתב באמצע דבריו, וכי סבור אתה שר"ג עשה תקנה בעע"ד, ובשו"ת הרשב"א (סי' תקנ"ד) כתב וז"ל איברא כה"ג ח"ו שלא יתקן הרב ז"ל שלא יגרשנה בע"כ וכו' ואפילו את"ל דהוא רק מדת חסידות וכו' ואיך יתקן הרב שלא יתנהג במדת חסידות עכ"ל, א"כ ממילא בעוברת ע"ד דאיבעי' דלא אפשטא אם רצה לקיימה אם רשאי ופסקו הפוסקי' להקל אבל מ"מ כתבו רוב הפוסקי' דמצוה לגרשה ומשמע ודאי דהאיבעי' אף בלא התראה, דלענין איסור לא תליא בהתראה דהרי רצו לפשוט בסוגיא מהא דב"ד מקנין וכו' ועבדי ב"ד מידי דדלמא לא ניחא ליה לבעל, הרי דההוכחה דאף בלא קינוי א"י לקיימה ולא מחייבין אותו בקנויי' מידי (מזה תמוה לי על תוס' יבמות (דף ל"ת ע"ב) בתירוצם הא' ורש"י ותוס' ר"פ ארוסה דאל"כ לפ"מ דבעי לאכוחי דאין יכול הבעל לקיימה למאי ב"ד מקנין לה, הא בלא קינוי גם כן תיאסר וממילא תפסיד כתובתה, כיון דגרמה בסתירתה לאסרה עליו, ולתירוצם ב' ביבמות שם ניחא, דבארוסה מדין עוברת ע"ד אתינן עלה, כיון דלא יהא בידה לברר, א"כ י"ל דב"ד מקנין לפסלה מכתובתה דעוברת ע"ד אין מפסדת כתובתה אלא בהתרו, ומה דדחינן לעיל על האיבעי' דהתראה דארוסה מקנא לה לאוסרה, היינו לפי הצד דיכול לקיימה וצריך עיון] א"כ ממילא בלא התראה הוי ג"כ מצוה:

והרמב"ם (פ"י מהל' גירושין) כתב שאינה צנועה כבנות ישראל מצוה לגרשה, א"כ נראה דבעוברת ע"ד בלא התראה יכול לגרשה בע"כ, ועיין תשו' מהר"ם הובא במרדכי ובהגהת אשר"י פ' המדיר וז"ל משמשתו נדה או בשביל דבר א' דמקרי עוברת ע"ד יכול לגרשה בע"כ גם כתובתה הפסידה אם התרה בה עכ"ל, מדלא כתב בקיצור יכול לגרשה בע"כ בלא כתובה, מחמת דבתחילה אמר יכול לגרשה בע"כ וזהו בכל ענין ואח"כ אמר גם כתובתה מפסדת, דהיינו באם התרה בה, ובתה"ד (סי' רע"ב) כתב להדיא כיון דנחשבת עע"ד ומצוה לגרשה פשיטא דלא תיקן בזה רגמ"ה אלא דלענין הפסד כתובה בעי התראה עכ"ל, וכ"כ בשו"ת הר"מ פאדווע (סי' י"ג) וז"ל. ואל יטעה שום אדם לומר הלא בעע"ד צריכה התראה דזהו דוקא ברוצה להפסיד כתובתה וכו' אבל פשיטא דמצוה לגרשה, אף בלא התראה ויתן לה כתובה וסברא נכונה היא, עכ"ל:

מכל הלין נראה כמו שכתבתי דדינא דהרמ"א הוא מלתא באפי נפשה ואף בלא התראה והאחרונים קצרו בדבר במקום שהי' להם להאריך:

אולם לענין הכתובה נראה דא"י להפסידה כיון דלא הי' התראה, ומ"ש מעכ"ת דבלא התראה תליא במחלוקת הראב"ד אם נאמנת ע"י עצמה שעע"ד, או דאמרינן אין אדם משים עצמו רשע, מלבד דאנן דקיי"ל דנאמנת, וכמ"ש הב"ש (סי' ק"ג) גם בנ"ד ל"ש כן דאין א"צ לדון על הודאתה שטבלה בלי עומדת ע"ג, כי זה ידוע בלא"ה אחרי שכל נשי העיר מעידות בכך, והיא לא הי' בכחה להעיד ולהכחיש דבר המפורסם, גם אף במכחישה ואומרת שבפני פלונית טבלה, מ"מ כיון דצריכין לעדות של פלונית שלא יצא שערה לחוץ א"כ באה מכח פלונית ובזה כתב הרמב"ן דהראשון נאמן להכחיש אף להפסיד' כתובתה, והב"ש (סק"ד) כ' דמהרמב"ם וסמ"ג משמע דס"ל כרמב"ן א"כ יכול לומר ק"ל ודברי הרמב"ן אינו בדוקא באשה מפי איש דנראה דג"כ באשה מפי אשה הכי הוא. (עי' ח"מ סימן י"ז) ובשארית יוסף הובא בק"ע (אות ש"ה) דכשר מפי פסול יש להאמין יותר לכשר, אבל בשניהם שוים הראשון נאמן ולהרמב"ן הכי הוא ג"כ לענין כתובה אמנם צריכי' לדון ממה דכתב הב"ש (סי' קי"ז) ומדברי רש"י בסוטה משמע דבעוברת על דת משה אין צריך התראה כיון דהכשילתו, וזהו ממש בנ"ד. ועיין בספר כתובה שסתר לדברי הב"ש דהא רש"י סבירא ליה דיחוד הוי דאורייתא, א"כ הוי עעד"מ ואעפ"כ פשטיה מהסי' דב"ד מפקינן לה לפוסלה מכתובה הרי דביחוד ג"כ בעי התרא' אע"כ דרש"י לאו בדוקא נקט דת יהודית, ולענ"ד הא הב"ש לא אתי עלה מצד דעעד"מ עברה עבירה חמורה יותר אלא מטעם הכשילתו וזהו בעעד"מ דמשמשתו נדה וכדומה, אבל ביחוד דלא הכשילתו באמת בעי התראה, והא דנקט רש"י דת יהודית, היינו דזהו מלתא דפסיקא אבל עוברת על דת משה לא הוי מלתא דפסיקא דהא נכלל בזה גם כן משמשתו נדה וכדומה דבזה אין צריך התראה:

אך מכל מקום הא הב"ש בעצמו כתב דמשמעות כל הפוסקים אינו כן, אם כן לכאורה בנידון דידן יכול לגרשה בעל כרחה וניתן לה כתובה מ"ש מעכ"ת להקשות על הראב"ד, דס"ל דעע"ד מפי עצמה א"נ להפסיד כתובתה דא"א משים עצמו רשע, מסוגיא דנדרים גבי טמאה אני לך, דאמרינן באשת ישראל אי ברצון כלום יש לה כתובה, ולהראב"ד נימא אא"מ ע"ר. נפלאתי, הא מעכ"ת בעצמו הביא דברי הפ"י גבי משמשתו נדה די"ל דעושית כן להציל ממכשול לעתיד, אלא דדן שם דיכולה לומר דמשמשת בשוגג, א"כ הכא באשת ישראל דשוגג מותרת לבעלה א"א לה להציל ממכשול היא ובעלה לדור עמו אלא על ידי דברצון נבעלה ואף דגם באומרת מותר אסורה לבעלה כדאיתא בש"ע (סימן קע"ח בהג"ה) מכל מקום גם בזה אין לה כתובה כדמוכחא ממה דלא מוקמי מתני' טא"ל באשת ישראל וכה"ג, אם כן זהו ודאי מאמינים לה שנבעלה דע"ז ל"ש א"א מע"ר דההודאה שנבעלה צריכה לאפרושי מאיסורא אלא דאמירתה במזיד ממש באיסור זה למותר, דהיתה יכולה להשכיל דבריה לומר דהיתה אומרת מותר, על כל פנים לו יהא דאין מאמינים לה את זאת ודנין באמת כך שהיתה אומרת מותר, מ"מ הפסידה כתובתה:

אולם עדיין יקשה מהא דאמרינן שם בנדרים ואלא באשת כהן אי ברצון כלום יש לה כתובה וכו' הא בזה נימא דא"א מע"ר לומר דהיה ברצון אלא באונס דהא גם ע"י אונס תהיה אסורה לבעלה, ואין באמירתה מזיד ענין לאפרושי מאיסורא, ואולי יש לומר דמכל מקום כל שאנו דנין שנבעלה נהי דבאומרת נאנסתי יש לה כתובה מכל מקו' כיון דסתם אונס יש לה קול, כל שלא טענה כן אין אנו טוענין לה, ובפרט שהודית בהיפוך. כעת ראיתי בס' סדרי טהרה הקושיא והתירוץ הנ"ל (בסימן קפ"ה ס"ק ב') וראיתי שכתבתי שם בגליון, וזה לשוני, וכ"כ בשער המלך (פ"ט מהל' אישות), ולענ"ד יש לתרץ עוד דלו יהא דלא זינתה, מ"מ כיון דע"י דבורה אנו אוסרין אותה לבעלה מדין שויה אנפשה חד"א, מזה עצמו אין לה כתובה, וכמ"ש רש"י ותוס' ר"פ ארוסה, ובתוס' יבמות (דף ל"ח) בתירוצם הא', כיון דע"י סתירה אוסרת עצמה על בעלה הפסידה כתובתה אף אם באמת לא זינתה ה"נ יש לומר כיון דע"י דיבורה אוסרת עצמה על בעלה הפסידה כתובתה, עד כאן לשוני שם, ידידו:

עקיבא במ"ו הרב רבי משה

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף