שו"ת רבי עקיבא איגר/א/עה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר א עה

סימן עה

לידידי הרב רבי זיסקינד נ"י אב"ד דק"ק זלאטווע

ע"ד שאלת רו"מ בס"ת שנמצא בפסוק בריתי שלום הוי"ו קצר משארי הווי"ן, ומחדש בא לשם סופר סת"ם ושלח ידו בס"ת ועשה הוי"ו כזה (ו):

רואה אנכי שהסופר ההוא בדמיונו שהסופרים שכתבו הס"ת הנ"ל כעוללים לא ראו אור תורה, ולא עשה כהוגן בזה כי אף שבספר אור תורה שהמדפיס שהדפיס ו' זעירא ואמר עליו ו' זוטא חד מאותיות הקטנות טעות הוא בידו, ונוסף לזה נשא לבבו לקרוא מלא על רבינו בחיי שכתב בפ' פינחס וכן מצינו במסורה ו' דשלום זעירא, שנוסחא משובשת נזדמנה. וכמה רב גובריה לומר כן על רבינו בחיי, שזה כאומר עכ"פ שהבחיי לא הרגיש שזה טעות לדינא, ומי ישמע לו בזה אף אם הי' לו ראיות חזקות הי' מוטל עליו לטרוח ולמצוא ישוב לקיים דברי הקדוש רבינו בחיי, אף כי שראיותיו חלושות למאד כי מ"ש דוי"ו זעירא אינה משונה בצורתה אלא בשיעור גודלה אבל וי"ו קטיעא היפוך מזה שאין השינוי בשיעור גודלה רק בצורתה, אינו הכרח כלל, דקטוע שייך שפיר שהי' לו להיות גדול מזה השיעור כשארי הווי"ם אלא שנתקצר וכאלו נקטע, ואב לכולם הקיטע יוצא בקב שלו דעל שם שרגלו קצר מרגלו האחר מקרי קיטע, וכן בהרבה מקומות יולדת למקוטעים וכדומה, ובשו"ת מהר"ק (שורש ס"ט) איתא, ופשיטא שאין להכשיר ע"י קריאת התינוק שלא נאמרו דברים אלו אלא שנפסקה האות ובציר ליה שיעוריה, כגון ו' קטיעא שאנו מסופקים אם הגיע לאורך ו' או אם הוא כשיעור יו"ד וכו', הרי דמכנה ו' זעירא לו' קטיעא ולזה גם מה שכתב באור תורה מהרמ"ה ממ"ש הרמ"ה תואר וי"ו קטיעא כמאן דקטוע בפלגא מלבד די"ל דפלגא ממש דנשאר למעלה כשיטור וי"ו קטנה וי"ל דג"כ ס"ל כהמסורה הנ"ל וקטיעא בפלגא היינו שהי' לו להיות עוד אורך וכאלו נכרת ממנו ונשאר רק פלגא, וגם ממ"ש המהרש"א בחידושי אגדות וז"ל דהוי"ו היא קטיעא כיוד וקרי' שלים תרגומו שלם אין ראיה כלל דשפיר י"ל דדעתו ג"כ לו' זעירתא, אלא דבפשוטו אמרינן דזה מורה כיון דנכתב בשינוי שיהי' כאלו חסר הוי"ו כלל לקרותו שלם, כמו דמצינו בויקרא דהא' זעירא שכתב הבעל הטורים שמשה רבינו ברוב ענותנותו לא רצה לכתוב אלא ויקר ואמר לו הקב"ה לכתוב בא' זעירא, דנראה מכח השינוי זעירא כמו דלא נכתב כלל וכאלו כתב ויקר, ומהרש"א תירץ להסביר בפנים מסבירות דוי"ו זעירא דומה קצת ליו"ד כיון דזעיר משאר הווי"ן נקרא קצת שלים, ולזה דייק נכתב קטיעא ביו"ד ולא שהוא יו"ד אלא דדמי קצת ליו"ד, וכמו דנראה מדברי עשרה מאמרות מאמר אם כל חי (ח"ב סי' ל"ד) וז"ל כרעא דתלי בתוך הה' וקטע מעל הה' בשמה של שרה שיהי' יו"ד או וי"ו קטיעא, ר"ל קטיעא זה מרגלו האחד לא מופסק באמצע שהוא הפסד צורתו וקלקול הוראתו הפוסל בס"ת אלא וי"ו קטיעא כמין יו"ד וכו' וכוי"ו של בריתי שלום ע"כ, הרי להדיא שלא יהא בהפסק באמצעיתו, וע"כ קטיעא כמו יו"ד היינו שע"י זעירתא הוא כמו יו"ד ולא יו"ד ממש, דהרי כתב שיהי' יו"ד או וי"ו קטיעא, הרי הוי"ו קטיעא אינו יו"ד אלא כמו יו"ד, ואם כן זהו גם כן כוונת המהרש"א. ולזה לא מצינו מאן דיסבור שהוי"ו קטיעא היינו מופסק באמצע רק דהריטב"א כ"כ בחידושיו, אבל גם זה אינו מוכרח שהתמונה כדעת האור תורה שיהי' מה שלמעלה מהפסק יו"ד ממש אלא שכרותה בנתים היינו באמצע, ונשאר למעלה כשיעור וי"ו קטנה, ולזה אומר אני על אור תורה כבודו במקומו מונח וכאן אין דבריו מחוורים:

ואני אומר בהיפוך, דהעושה כדעת א"ת יש חשש פסול גדול, דהא אינו וי"ו כלל, דע"י צירוף לא מקרי וי"ו כפי הכלל שכל אות שהוא בגולם אחד, אם נחלקה פסול, וא"כ וי"ו שנחלקה עד שלמעלה הוא רק הוי פסול גמור והנה לכאורה הי' נראה לומר דקטיעא היינו כתמונת אור תורה, ולישנא דקטיעא יהי' מדוקדק, והיינו למ"ש הב"ח א"ח סי' ל"ב) בדעת המאירי שהביא הב"י דהאות שנפסק באמצע ויש אות בצירוף התחתון להעליון דכשר, דזהו רק בנכתב האות כדינו ואח"כ נפסק אבל בנכתב בתחילה בהפסק לא, וא"כ מש"ה נקיט קטיעא, והיינו שנכתב תחילה הוי"ו כדינו בגולם אחד, ואח"כ יבא עליו הכורת להפסיקו דבזה הוי צירוף מעליא, די"ל דאין חילוק בין נפסק בה מעצמו או שנגע ושלט בו יד אדם להפסיקו ואך מסתימת הפוסקים משמע דלא כהמאירי, ואם כן בודאי יש עירעור גדול על תמונת האור תורה דאין שם וי"ו עליו כלל וכאלו נכתב רק יו"ד:

ונהי דאם היינו יודעים דכוונת הש"ס דוי"ו קטיעא כן הוא, עלינו לקבל דברי רבותינו דהך וי"ו ראוי להיות כן, אבל כיון דאין הכרח לפירוש זה, ואם אין המכוון בש"ס לתמונה זו, בודאי תמונה זו מגרע גרע ופוסל להס"ת, אבל בהיפוך אין חשש דדלמא הפירוש כאור תורה ומי שאינו עושה כן הוא פסול, דזה אינו, דהרי באמת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם לא הביאו כלל להא מלתא דוי"ו זו קטיעא, ובודאי אינו בכלל דברי הרמב"ם (פ"י ה' ט"ו מהל' ס"ת) או נדמה לאות אחרת, ויהיה נכלל בזה אם לא כתב הוי"ו קטיעא דדומה לאות אחרת, היינו לוי"ו ממש דהא אדרבא אם נכתב וי"ו ממש הוא כדינו, כ"ז שלא השמיענו הרמב"ם דוי"ו זו צריכה להיות קטיעא ועיין בספר בתי כהונה (ח"ב בחלק ב"ד סי' כ"א) מרגניתא טבא שהביא בשם חכמי ווינעציעא לתרץ בדיקדוק לשון רש"י קדושין, ובעל מום דעבודתו פסולה מנ"ל וכו' דלא מכשרי מהאי קרא דוהיתה לו ולזרעו אחריו, דנראה דהקושיא רק לר"י א"ש, דהא דחלל עבודתו כשרה נפקא מקרא דוהיתה לו ולזרעו אחריו בין זרע כשר ובין זרע פסול, מזה הקושיא דנימא ג"כ בין זרע בע"מ, אבל לאבוה דשמואל דחלל דעבודתו כשירה נפקא מקרא דברך ד' חילו, אפילו חללים שבו תרצה, דזהו לימוד רק על חללים דלשון חילו משמע חלליו, אבל בבע"מ מה"ת להכשיר ולא אמרינן כלל לדרשא דוי"ו קטיעא, וכיון דהרמב"ם פסק כאבוה דשמואל כמבואר בפסקיו (פ"ו מהל' ביאת המקדש) ומשום דסתמא דגמרא במכות (דף י"א ובפסחים דף ע"ב) נקט כן לדרשה דברך ה' חילו משמע דהלכה כן, מש"ה לא קיי"ל כהך דהוא וי"ו קטיעא, והגאון בעל המחבר בתי כהונה הוסיף על דבריהם בטעם לשבח דבפשוטו הוא דחוק לומר דלאבוה דשמואל אין הוי"ו קטיעא דלפלגו במציאות איך הוי"ו כתיב, אלא די"ל כן, דלכ"ע הויו קטיעא אלא דחילוק כן למ"ש הרב ב"י (בתשו' סי' ק"א) וז"ל כל מלא וחסר ותלוי בו דין, כמו קרנת קרנות, בסוכות בסוכת אם שינה פסול דיעבד, אבל מה דלא נ"מ לדינא וכו' ולזה לשמואל דפסולי דבע"מ נפקא מוי"ו קטיעא, א"כ אם שינה ולא כתב הוי"ו קטיעא פסול, אבל לאבוה דשמואל דל"צ לזה הדרשה והוי"ו קטיעא לאיזה רמז ולא לענין דינא, בזה בדיעבד אם לא כתב הוי"ו קטיעא כשר, וא"כ י"ל דמש"ה לא הביא הרמב"ם דין דו"ו קטיעא דנכלל במה שכתב (פ"ז ה"ח) ויזהר באותיות קטנות וגדולות וכו' (ובהלכה י"ט) כל הדברים הללו לא נאמרו אלא למצוה וכו' ולא פרט בפרוטרוט מה הן אותיות קטנות וגדולות, וסמך שזהו ידוע להסופרים, וא"כ הוי"ו קטיעא בכלל הזה, והיינו דמפרש דויו קטיעא היינו ויו זעירתא והוא בכלל האותיות הקטנות, וכיון שכן אם כותבים ויו זעירתא אין חשש פסול, דאף אם המכוון בש"ס לתמונת האור תורה, מ"מ הרי לנו ידיעה מגדולי רבותינו, לאבוה דשמואל אין בזה פסול אם לא כתב הוי"ו קטיעא, א"כ י"ל דגם הריטב"א שכותב דין קטיעא איך יהיה, היינו דלדידן נ"מ לענין לכתוב כן לכתחילה, אבל אם כתב בלא קטיעא כלל רק כשארי ווי"ן י"ל דאינו פסול דיעבד לדידן דקיי"ל כאבוה דשמואל, ודברי הרמ"ה י"ל ג"כ הכל לענין לכתחילה, וא"כ אף אם כתב הוי"ו כמו בעלמא אינו פסול דיעבד ומש"ה כתב וי"ו זעירתא, אבל לכתוב כדעת אור תורה יש חשש גדול, דאם אין זה המכוון בש"ס יש כאן פסול גדול שאין כאן אות ויו כלל ואנכי כאשר זיכני ה' לכתיבת ס"ת צויתי להסופר שלא יכתב בצורת אור תורה וחושש אני לברכה לבטלה ח"ו רק לכתוב ויו זעירתא, והוספתי לצאת ג"כ לרווחא דמלתא לדעת הריטב"א שיכתוב וי"ו זעירתא ויניח מעט חלק ואח"כ יכתוב עוד קו קטן כזה שלום ע"כ. כנלענ"ד:

עקיבא

בשולי מכתב

ואגב אודיעו שבההיא דפסחים הנ"ל קשה לי דמה משני א"נ שאני תרומה דאקרי עבודה וכו' דמ"מ יקשה ממאי דאיתא במתני' דתרומות שם דקתני ברישא האשה שהיתה אוכלת בתרומה וכו' וא"ל מת בעלך וכו' וכן העבד וכו' וכזה דהם זרים גמורים פשיטא דעבודתם פסולה, וצלע"ג. וההכרח לדחוק דהך בבא בודאי צריך לאוקמי בע"פ דזמנו בהול, ומה דקאמר א"נ וכו' היינו לאורויי דהך בבא דבן גרושה מיירי אף בעלמא ומשום דנקרא בני עבירה, והמקשן דפריך מהך דבן גרושה ולא פריך מרישא דאשה ועבד, י"ל דהיה צריך להאריך להביא כל המשנה עד סיום ור"י מכשיר, לזה נקט הסיפא לחודא, ועדיין צ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף