שו"ת רבי עקיבא איגר/א/נח
|
< הקודם · הבא > |
סימן נח
הערה ראיתי מכמה אנשים עושים שלא כדין דנוהגים בצאתם מפתח ביתם להניח ידם על המזוזה ואינם מחלקים אם המזוזה בתוך תיק או לא, ולהדיא כתבו התוס' פ"ק דשבת (דף י"ד ע"א) ד"ה האוחז דלאו דוקא ספר תורה דהא כל כתבי הקודש תנן במסכת ידים דמטמאין ידים עיין שם, הרי דסבירא להו דכל כתבי הקודש דמטמאין ידים הטעם משום דר' פרנך דאסור ליגע בידו ערום, ופשיטא דגם מזוזה בכלל כתבי הקודש כמו תפילין דחשיב במסכת ידים דמטמא ידים, ועיין בהר"ש סוף פ"ג דידים שהביא תוספתא דהכותב שמע והלל לתינוק להתלמד בה אף על פי שאין רשאי לעשות כן מטמא ידים, וכל שכן במזוזה.
ואף דבחגיגה (דף כ"ד) דעת תוס' דר' פרנך ליתא אלא בספר תורה והא דכל כתבי הקודש מטמאין הידים היינו רק לקודם מטעם דכל הפוסל את התורמה מטמא הידים להיות שניות וכן דעת הר"ש שם בידים, מכל מקום הרי בשבת כתבו התוס' לאיסור, גם ברמב"ם פסק להדיא דכל כתבי הקודש מטמאין ידים להיות שניות אף לתרומה אם כן ממילא משמע דבכולהו שייך דר' פרנך, [וברמב"ם השמיט לטעמא דר' פרנך וכתב טעם אחר דמטמא את הידים כיון דגזרו לפסול את התרומה גזרו גם שיפסול הידים דאי לא הא לא קיימא הא, וצ"ע] גם בשולחן ערוך אורח חיים (סימן קמ"ז) כ' בהגה"ה דטוב להחמיר בכל כתבי הקודש שלא לאחוז ערום, ומה דאין אנו נזהרין בתפילין לאחזם ערום היינו דמצותו בכך ואי אפשר בענין אחר, אם כן ממילא אין נכון ליגע במזוזה בידים ערומים אם אינו מכוסה, ולפעמים הידים מטונפות.
והך מלתא גופא להניח ידו על המזוזה אין לו מקור בש"ס רק בשולחן ערוך (סי' רפ"ה) בהג"ה בשם מהרי"ל אם כן פשיטא שלא לעשות כן אם יש בו חשש איסור שמקורו בהש"ס דהיינו דר' פרנך והוי מצוה הבאה בעבירה, ולזה אם רצונו להניח ידו על המזוזה טוב להוריד מלבושו אשר על אצילי ידיו, להניח על המזוזה. כן נראה לעניות דעתי.