שו"ת רבי עקיבא איגר/א/מו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר א מו

סימן מו

לידידי החכמים המובהקים, רבי יקיר ב"ר אליהו, ורבי אברהם כילי בק"ק בורון על השאלה אודות הזקן החכם רבי מאיר סגן שנשבע ע"ד רבים שלא יהי' עוד ש"ץ ונאמן במקהלתו, וכעת דחיקא ליה שעתא טובא, ורוצה להיות נאמן הקהל לבד, למען החיות את נפשו:

אשריכם אשריכם שאתם יודעים בצערן של ת"ח ומשתדלים בתקנת הזקן, אלא שאין דברי מעלתכם מכוונים, כי רו"מ ר' יקיר כותב שלשון השבועה הי' שלא יהיה ש"ץ ונאמן ואולם החכם ר' אברהם כותב הלשון שלא ירד לפני התיבה ושלא יגבה מס הקהל ולדעתי העניה יתחלק הדין כפי חילוק הלשון ולאשר כבודכם אצים עלי להשיב ע"י הנוכחי העובר דרך פה, אשיב בקוצר לפי קוצר הזמן טרם חקור דבר איך הי' לשון השבועה, אשיב מה שנלענ"ד בכל לשון שנשבע אם כה ואם כה:

הנה בפלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן באביו ואמו קלל אם משמע שניהם כאחד או כל אחד בפני עצמו לא נפסק ההלכה כמאן, ולכאורה נראה להוכיח דקיי"ל כר' יאשי' דמשמע שניהם כאחד, מההיא דפרק ב' דיבמות (דף כ"ב) ורבנן אע"ג דכתיב אחותך אצטריך למכתב היא וכו' מלתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא, והרי אנן קיי"ל התם כרבנן א"כ אם איתא דהלכה כר' יונתן יקשה איך אפשר לומר דכתב אחותך משום מלתא דאתי' בקל וחומר וכו' מכל מקום אמאי כתב בת אביך או בת אמך וצריכין ללמוד בת אביו ובת אמו מקל וחומר וטרח וכתב לקרא אחותך, לכתוב בת אביו ובת אמו וממילא משמע בין תרווייהו יחד דהיינו שהיא בת אביו ובת אמו ובין כ"א בפני עצמו שהיא בת אביו או בת אמו, אלא על כרחך כר' יאשי' וצריך לכתוב או לחלק:

אמנם נראה דמהכא ליכא ראי' דפלוגתא דר"י ור"י הוא רק גבי אביו ואמו קילל אם משמע שניהם כאחד או כל אחד בפני עצמו, דאנן דנין אם בעי שיעשה ב' מעשים, יקלל אביו ואמו או יקלל אחד מהם, וכן כל כיוצא בזה, וכמו כן גבי בת אביו ובת אמו אם היינו מסופקים אי בעי שיבא על בת אביו ועל בת אמו או על אחת מהם, היינו מפרשים לר' יונתן דחייב גם על כל אחת בפני עצמו, אבל באמת אינו כן דאי כתיב בת אביו ובת אמו, אם הי' בא על בת אביו והי' בא גם על בת אמו לא היה חייב, דאחותו שהיא רק בת אביו לחוד או בת אמו לחוד לא היתה אסורה עליו כ"א דוקא באחותו שהיא אחות משני צדדים בת אביו ובת אמו, וזהו לא תליא כלל בפלוגתא דר"י ור"י כיון דאמרינן דלא אסרה תורה אלא באופן זה לא שייך לומר כל אחת בפני עצמו דהא לא מקרי אחותו כלל כל שאינה אחות משני צדדים ואם היא רק מהאב או רק מאם איננה חלק מהאיסור כלל. וכן הא דאמרינן בפ' שבועות שתים (דף כ"ג) ודלמא ע"י תערובות כו', היינו ג"כ אף לר' יונתן מ"מ אמרינן דלא אסר עליו רק פת שנעשה מתערובות חטין ושעורין וכוסמין, ואלו אוכל פת מחטין לחוד גם פת שעורין לחוד לא מחייב מש"ה לא אמרינן בי' כל אחד בפני עצמו, כיון דפת חטין לחוד אינו חלק מהאיסור כלל, דלא אסר עליו המין זה כלל אלא פת שיעורב משניהם, ונכון, וא"כ שפיר י"ל דהלכה כר' יונתן דמשמע כל אחד בפני עצמו וכמו שנסתפק מאור עינינו הרשב"א ז"ל הלכה כדברי מי:

אלא דיש לדון אם גם בלשון בני אדם הוא כן אם לא, ולכאורה נראה ראיה דלשון בני אדם שאני מפ"ק דתענית (דף ג' ע"ב) וכי מאחר דלא מעצר אלי' אשתבועי למה לי', וקשה אמאי פריך בלשון למה לי' לאשתבועי דמשמע דהוי רק יתור, ולא פריך יותר דהוי לי' שבועת שוא כיון דלא מעצר, ואולם אם נימא דבלשון ב"א שניהם כאחד משמע ניחא, כיון דנשבע שלא יהי' טל ומטר והיינו שניהם יחד זהו לא הוי שוא דהא אפשר שיהי' טל לחוד ולא מטר, מש"ה פריך דלמה ליה לאשתבועי על טל כיון דלא מעצר, ובודאי יהי' הכרח שיהי' טל ולא מטר, ה"ל לאשתבוטי רק על מטר לחוד:

מיהו אין מזה ראי' די"ל דבעי למפרך אליבא דכ"ע אף לר' יאשיה דמשמע שניהם כאחד, ולעולם לר' יונתן גם בלשון ב"א משמע כ"א בפני עצמו, גם י"ל דהתם שאני כיון דלא מעצר מוכח דשניהם כאחד קאמר, דאל"כ יהי' שבועתו לשוא, אבל בעלמא לא. וראיתי למהרשד"ם בתשובותיו בחלק אה"ע שכתב להוכיח דבלשון ב"א משמע שניהם כאחד וכדעת הרא"ם, מכתב לו עומקא ורומא, ובמחכ"ת אין בזה סרך ראי' דהרי מה דמשמע שניהם כאחד ומשמע כל אחד בפני עצמו אינו משום דמספקינן אם שניהם כאחד או כל אחד בפני עצמו, אלא דתרווייהו בכלל, [ומה"ט ליתא נמי לקושית הט"ז (יור"ד סי' רט"ז) דניחוש שמא שניהם ביחד ויהא אסור להלות כי אם ברשות ראובן ושמעון, דז"א, דלר"י אינו בגדר ספק כלל, אלא דכך משפט הלשון, ברשות שנים וברשות כל אחד בפני עצמו, וכן מצאתי לחכ"צ בתשובה סי' ד'] א"כ בעומקא ורומא כיון דגם שניהם במשמע ממילא זכה בכולם. ואחרי שאין לנו ראי' לדעת מהרא"ם נראה אף דהש"כ ז"ל הביאו אין לסמוך להקל אחרי דהרשב"א כתב להדיא לדמות לשון בני אדם וכתב בנשבע שלא ילוה כי אם ברשות ראובן ושמעון דתליא בפלוגתא דר"י ור"י, גם הריטב"א בחדושיו במסכת שבועות כ' דבנודר שלא יאכל תאנים וענבים תלוי בפלוגתא זו, ולר' יונתן אסור כל אחד בפני עצמו, ומי יכול להכניס ראשו לחלוק על אריות אלו ולפ"ז אתאן לדינא בנ"ד באם היה לשון השבועה שלא ירד לפני התיבה ושלא יהא נאמן הקהל אזי תליא בפלוגתא דר"י ור"י, וכיון דעל כל פנים אם עושה שניהם דביום אחד יורד לפני התיבה וביום אחד גובה מס הקהל עובר על השבועה ממילא לר' יונתן דאפשר דקיי"ל כוותי' עובר גם אם עושה רק אחד, אבל אם נשבע שלא יהא ש"ץ ונאמן הקהל דמשמע שלא אסר מעשה עבודת הש"ץ ומעשה הנאמן אלא שהוא לא יהא ש"ץ ונאמן, דהיינו שלא יהא הממונה לש"ץ ונאמן ובזה י"ל דאם בשנה אחד ממונה לש"ץ ובשנה אחד ממונה לנאמן דלא עבר על שבועה אף דעושה שניהם בעתים מחולפים מכל מקום כל אחד ואחד אין בו איסור כלל דסוף סוף אינו בשום פעם ממונה על שניהם ולא תליא כלל בפלוגתא דר"י ור"י משום דכל אחד בפני עצמו אינו חלק מהאיסור כלל וכיון דאינו חלק ל"ש ביה כלל לומר דאסור כל אחד וכמ"ש בהאי דבת אביו ובת אמו, כנלענ"ד והי' בזה שלום לכון ולכל תלמידיכון מאת ידידכם דורש שלומכם ושלום תורתכם עקיבא במ"ו הרב רבי משה גינז זצלח"ה מא"ש.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף