שו"ת רבי עקיבא איגר/א/מג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר א מג

סימן מג

לכבוד ידידי הרב רבי מיכל נ"י אב"ד דק"ק ליפנא ע"ד שאלת רומ"פ בקונה כלי חרס מעכו"ם שהם ישנים יותר מי"ב חודש, ויש הפסד מרובה אם יצטרך למכרם לנכרי, וצידד מעלתו להקל ע"פ יסודו דשו"ת חכם צבי (סי' ע"ה) דאחר י"ב חודש כלה כל הבלוע ומדמה זה לישון קנקנים יב"ח ביי"נ. לענ"ד אין בזה היתר, דהחכ"צ בעצמו כ' שם דלא מצינו מי שמיקל בשאר אסורים לבשל לכתחילה בכלים שעברו עליהם יב"ח, וכ' לחלק דביי"נ דתוך יב"ח אפילו בדיעבד אסור מוכחא מלתא טובא מש"ה מותר לכתחילה אחר יב"ח, אבל בשאר אסורים דכל שאינו ב"י מותר בדיעבד, נקל לטעות אם נתיר אחר יב"ח לכתחילה דיתירו גם תוך יב"ח לכתחילה, והוליד מזה דלענין כלי חמץ לפי מה דאנן פסקינן דבחמץ נטל"פ אסור ותוך יב"ח אפילו דיעבד אסור, ממילא יצא מזה קולא דאחר י"ב חודש לכתחילה שרי כמו ביי"נ:

והגאון הנ"ל (סי' פ') הוסיף לבאר דלא תיקשה להקדמה זו, דתפשוט דרב ס"ל נטל"פ מותר מדאמר קדירות בפסח ישברו ולא מתיר בישון יב"ח כמו ביי"נ ע"כ משום דנטל"פ מותר ודיעבד שרי תוך יב"ח, ותירץ דאם נטל"פ אסור מדינא, א"כ תוך יב"ח אסור מדאורייתא בדיעבד, לא סמכינן על היתר זו ואסרינן אחר יב"ח אטו תוך יב"ח עכ"ד. ועדיין דבריו צריכים ביאור, דלכאורה קשה בהיפוך להפוסקים דגם לדידן דנטל"פ מותר מ"מ בחמץ אסור א"כ יקשה דיפשוט דרב ס"ל נטל"פ אסור והוי תוך יב"ח איסור דאורייתא, דאל"כ אלא נטל"פ מותר ממילא תוך יב"ח מדאורייתא שרי ומדרבנן אסור דיעבד דבחמץ נטל"פ אסור, והו"ל להתיר בישון יב"ח כמו ביי"נ:

אמנם באמת נ"ל דלא קשיא מידי דלהנך פוסקים דס"ל נטל"פ אסור היינו דס"ל דנטל"פ משהו מיהו הוי, א"כ לרב דמב"מ במשהו תוך יב"ח אסור במינו מדאורייתא מש"ה אסור אחר יב"ח אטו תוך יב"ח דאתיא למעבד במינו, ונכון:

ולכאורה יפלא על פסקי מרן הב"י, דביו"ד (סי' ק"ג) פסק כרשב"א דבנטל"פ בעי מ"מ רוב היתר משום דנטל"פ ג"כ בעי ביטול, א"כ איך פסק בא"ח (סי' תמ"ז) דנטל"פ בפסח מותר הא בחמץ ל"ש ביטול, וצ"ל כיון דמהני רוב בנטל"פ דטעם פגום לא חשוב טעם והוי כמו יבש ביבש וכיון דביבש ביבש הביא המחבר ב' דיעות אם בטל בחמץ, מש"ה סמך להקל בנטל"פ בצירוף סברת הפוסקים דנטל"פ א"צ ביטול וטעם הפוסקים דיבש ביבש בטל:

עכ"פ הא דעת החכ"צ בעצמו דבשאר אסורים אסור אחר יב"ח גם בכלי חמץ לא הכריע להקל רק לענין אם כבר בישל בהם עיי"ש:

וגם בזה לבי נוקפי כי בתשובת הרשב"א (סי' תקע"ה) כתב דלא סגי ישון אלא בכלי יין דביין דוקא כלה הלחלוחות גם הר"ן בחולין (דף צ"ז) כתב וז"ל והכשירו של יין נסך משונה משאר איסורים דלא מצינו הכשר עירוי וניגוב ולא ישון יב"ח אלא ביין נסך לבד עכ"ל, ומי ירים ראש להקל בפרט במקום דליכא חולק במפורש.

והנה לכאורה יש צד להקל ע"פ מה שכתב המנחת יעקב (כלל פ"ה סי' קס"ד) בהפ"מ יש להתיר בכ"ח להשתמש בו אחר מעל"ע דהוי כדיעבד כיון שהוא הפסד מרובה כמ"ש הר"ן פ' כ"ש ושכן דעת מהרלב"ח (סי' קכ"א) עכ"ד.

אמנם נראה דג"ז אינו, דהנה מהרלב"ח שם הוציא דבריו דלכאורה דברי הר"ן סותרים אהדדי דבפסחים פרק כל שעה גבי תנור יוצן כתב אף דזוז"ג לכתחילה אסור מ"מ כיון דתנור אין לו תקנה אלא בנתיצה הוי כדיעבד, ואלו בחולין כתב הר"ן בההיא פינכא דתברא ולא אשהיי מעל"ע דנטל"פ לכתחילה אסור הרי דאף בכ"ח דאין לו תקנה אלא שבירה לא הוי כדיעבד, והוכיח מזה דיש חילוק בין תנור דהפסידו מרובה ובין פינכא דהוי הפסד מועט והכי דייק' לישנא דהר"ן פרק כ"ש גבי קדירות בפסח, שכתב אע"ג דלרב א"א שלא לשבור הקדירה אפ"ה לא הוי כדיעבד וראיה לדבר מדאמרינן גבי פינכא וכו', א"ו דפינכא וקדירה אע"ג דצריך לשוברן לאו כדיעבד דמי עכ"ל, מדדייק א"ו פנכא וקדירה משמע דר"ל דהנך משום דאין הפסידן מרובה לאו כדיעבד דמי עיי"ש [ועיין בחידושי אנשי שם תמה ג"כ על הר"ן מההיא דתנור יוצן) והרי בודאי לא ניתן לשמוע דקדירות בפסח מיירי דוקא ביש לו רק מעט קדירות ולא הרבה דפשטא דמלתא כל קדירות של כל ימות השנה יש בהם הפ"מ א"ו דמ"מ כל קדירה בפ"ע לא הוי הפ"מ ולא מהני הפ"מ ע"י צרופן, ורק בתנור דהכלי בעצמו הוי הפ"מ [וכמו כן אני מסופק בכמה ענינים דמקילים בהפ"מ כמו ב' בועי דסמיכי במים זכים אם הטבח שחט ב' או ג' בהמות והיה בכולם ב' בועי דסמיכי במ"ז ובענין דחדא בהמה לא הוי הפ"מ רק ב' וג' הוי הפס"מ אם זהו מיקרי הפ"מ כיון דכל אחד בעצמו לא הוי הפ"מ, ואפילו אם נידון דהתם מקרי הפ"מ, מ"מ יש לחלק דוקא התם דהוי ספיקא דדינא אם הוא כשר או טריפה וסמכינן בהפ"מ אמכשירין, מש"ה השתא דאירע כן בב' וג' דאו כלהו כשרים או דכולן טריפות סמכו בהפ"מ על המכשירים, אבל הכא לענין אב"י דאין זה מכח ספק אלא כך הוא מדין חז"ל דאסרו כלי שאב"י לכתחילה והתירו בדיעבד, ובכלל הזה בדיעבד בכלי שאין לו תקנה אלא בשבירה והוא הפ"מ י"ל דדנין על כל כלי בפ"ע דמ"מ הך כלי עומד באיסורו דהוי לכתחילה], א"כ בנ"ד דהוי הפ"מ רק מכח שיש לו הרבה כלים לא מקרי דיעבד דהוי ממש כמו קדירות בפסח.

ואף דלהסוברים דנטל"פ משהו מיהא הוי אין ראיה מקדירות בפסח דהתם גזר רב דלמא אתא למיעבד במינו וליכא ראיה לאסור בכ"ח רק מפינכא וי"ל דבכ"ח הרבה מקרי דיעבד מ"מ כיון דלהר"ן דס"ל נטל"פ לא בעי ביטול, וס"ל דבקדירות מטעם דלכתחילה אתינן עלה, מוכח דאף בהרבה קדירות לא מקרי דיעבד, ובזה לא מצינו חולק לכן אין דעתי להקל בנ"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף