שו"ת רבי עקיבא איגר/א/מ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר א מ

סימן מ

לכבוד ש"ב ידידי הגרב"ד דק"ק ברלין הרב רבי מאיר ווייל נ"י על מבוקש ש"ב רומעכ"ת להודיע דעתי הקלושה בהא שנשאל, שרוצים לעשות מקוה לטבילת נשים על פני מי הנהר לעשות תיבה נקובה בשוליה כשפופרת הנוד, והתיבה צפה על פני המים, ומקודם פוקקים הנקב לשפוך בתוכה חמים, וכשיורדה לטבול מסירים הפקק. הנה בפשוטו דמי ממש לההיא (דפ"ו מ"ה דמקואות) השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהם אא"כ הי' כשפופרת הנוד, ומשמע דאף בנקב מן הצד דהמים שבו כשאובים מ"מ מהני, וכמבואר בהרא"ש שם, דמחלק בין ההיא דשידה והתיבה ובין ההיא דמעיין שהעבירו ע"ג השוקת, דבשידה ותיבה המים מקיפים אותו מכל צד אבל בשוקת דאין המים מקיפין מכל צד חיישינן דפסק החבור, משמע דבשוקת אלו היו המים מקיפין מכל צד הי' מותר, אף דהשוקת הוא כלי שלם לגמרי והמים שבו שאובים מ"מ כשר על ידי חבור כשפה"נ, וממילא אין חילוק בין נעשו עתה שאובים, או שהי' בו מקודם שאובין ונתחברו לנהר כשפה"נ, וכ"כ להדיא הרמב"ן והריטב"א (הובא בבית יוסף סי' ר"א בבד"ה עי"ש), וא"כ בנ"ד אף אם פוקקים הנקב בשעה שמטיל בו חמים כיון דמסירים הפקק בשעת הטבילה ומחובר כשפה"נ שרי. אולם לדעת הר"ש דמחלק בין כלים תלושים לקבועים, דנראה דהחילוק דבתלושים שהוא דרך עראי לפי שעה לא חיישינן שיזדמן שיניחנו במקום שאין מוציא המים כשפה"נ, אבל בקבועים חיישינן לכך, והכא נמי בנ"ד דמלתא דקביעא, י"ל כיון דבשעת סתימת הנקב נעשו תלושים לא מהני אח"כ חיבור כשפופרת הנוד אולם יש תקנה לנקוב הפקק או שולי התיבה אף שאין בנקב כשפה"נ, הא מדברי הר"ש (פ"ד מ"ה) מבואר דנקב כ"ש בשוליו מבטלו מתורת כלי ואף דדעת הרמב"ם כפי מה שביאר הכ"מ (בפ"ו דמקואות ובב"י סי' ר"א) דאפילו נקב המטהרו לא מהני לבטלו מתורת שאובין וק"ו לטבול בו, אא"כ סתמו בסיד ובבנין דהוי מעשה בנין או שקבעו בארץ, ומה דקתני בתוספתא סתמו בסיד וגפסית פסול, לא משום דהוי סתימה אלא דלא הוי מעשה בנין ונשאר בפסולו עד שיקבענו בארץ עיי"ש, והובא כן להלכה בש"ע (סעיף ז') אלא דבסעיף מ' הביא ג"כ פירוש הרא"ש והר"ש דמהני אפי' נקב כ"ש ולא קבעו בארץ, אלא דסתמו בסיד וגפת גרע דהוי סתימה מעליא עיי"ש, והש"כ (ס"ק כ"ה) כתב אבל הרא"ש והר"ש יש להם שיטה אחרת בפירושא דסיד וגפת, וכתבו הטור והמחבר ס"מ עכ"ל:

ואני לא ידעתי, דזהו שייך אם אפשרי לקיים שתי הפירושים ולא סתרי לדינא, אבל בזה הא פליגי ביסוד הדין דלהרמב"ם בעי נקב המטהרו וגם קבעו בארץ, ולהר"ש והרא"ש סגי בנקב כ"ש ולא קבעו, והש"כ (ס"ק כ"ג) הקשה הסתירות בשיעור הנקב, ונדחק משום דינא דלכתחילה כתב כן, אבל לא עמד על הסתירה אם בעי ג"כ קבעו בארץ, ובזה לא יספיק תירוצו דהש"ך דמשום דינא דלכתחילה הוא, דהא בסעיף מ' כתב דאין להקל בנקב כזו לכתחילה דהיינו בנקב כ"ש, אבל בנקב כשפה"נ מהני אפילו לכתחילה, כמ"ש שם דאפי' מהצד מהני אם הוא סמוך לשוליו, ואלו לשיטת הרמב"ם נ"ל דאפי' נקב כשפה"נ בעי קבעו בארץ, דמתניתן (דפ"ד מ"ה) כמה יהא בנקב כשפה"נ קאי אשוקת בסלע דקבוע בארץ, אבל בנקב לחוד לא מצינו דמהני כשפה"נ, ומההיא דשידה ותיבה אין ראיה דהתם מחובר לנהר כשפה"נ, דגם בכלי שלם מהני כמו דטובלים כלי בתוך כלי:

ודברי הב"י (סי' ר"א דף קפ"א בסופו) תמוהים לי, במה דמקשה להרמב"ם בשידה ותיבה מה מהני כשפוה"נ, הא בכלי עץ נקב המטהרו הוא כמוצא רמון, ותירץ דמ"מ לענין מקוה ראו חז"ל דכשפה"נ מבטלו מתורת כלי אף דאינו מטהרו ע"ש, והא בפשוטו ניחא דמחמת חיבור לנהר אתינן עלה דמהני אף שאינו בטל מתורת כלי, אלא דבעי' כשפה"נ דבבציר מהכי לא הוי חבור, וא"כ נראה דגם כשפה"נ לא מהני בלא קבעו בארץ, דלא מצינו ברמב"ם חילוק בזה, והכי משמע מדברי הגהת ש"ע(סעי' ז') דהכניס בדברי המחבר וי"א דבעי' נקב כשה"נ משמע דגם בזה שייך סיום דברי המחבר וקבעו בארץ, א"כ גדלה הפליאה בסתירת דברי הש"ע:

ובהכרח לומר דהמחבר הכריע להלכה דלענין לפסול המים היוצאים מהכלי להמקוה מדין שאובים, כיון דלהרבה פוסקים שאובים דרבנן, בזה סמכינן על שיטת הר"ש והרא"ש דמהני נקב כ"ש אפילו לא קבעו, אבל לטבול בו דהוא דאורייתא חשש לדעת הרמב"ם דבעי נקב המטהרו וקבעו בארץ [אולם עדיין תמוה, הא משיטת הר"ש והרא"ש יוצא חומרא, דלדידהו סתימת גפת וסיד הוי סתימה מעליא וממילא לא מהני בזה קבעו בארץ, דהוו כמו קבעו לחודא בלא נקב, וא"כ איך פסק בס"ו דבסתמו בסיד וקבעו כשר וצ"ל כיון דהב"י הביא בשם הרשב"א בתוהה"א דדוקא בסיד וגפת יחד הוי סתימה אבל בחד מנהון לא, א"כ בס"ז דנקיט סיד או גפת, בזה כשר, דלהרא"ש כשר דאינו סתימה, ולהר"ש כיון דקבעו ג"כ, אבל בסתמו בסיד וגפת יחד באמת לא מהני קבעו בארץ, ובסעי' מ' נקט בדיוק בסיד וגפת דהיינו ביחד] ננקוט מזה, דלטבול בו פסקינן כהרמב"ם דבעי ג"כ קבעו בארץ, וא"כ בנ"ד לטבול בו הדרינן לחוש לשיטת הר"ש דבמלתא דקביעא לא מהני כשפופרת הנוד. אמנם נראה לענ"ד כי היכי דלענין שאובים. אף דלהרבה פוסקים שאובים דאורייתא, מ"מ כיון דלאו ודאי הכי הוא סמכינן על הר"ש והרא"ש, מכ"ש בחיבור לנהר כשפה"נ דהוא ודאי רק מדרבנן מטעם גזירה, סמכינן על הר"ש והרא"ש דאפי' נקב כ"ש ולא קבעו בארץ כשר ואף די"ל דהחילוק בין לפסול בין לטבול בתוכו לאו משום קולא דשאובים דרבנן, אלא דלענין שאובים כיון דאין הכלי מחזיק להמים שבתוכו לא מיקרי שאובים דהוי כמו זקפן לידות [בסעיף ל"ה, וכ"כ בתפארת למשה בד"ה בב"י דרל"ו ליישב בזה קושיית ב"י על הראב"ד שם] מ"מ נלע"ד כיון דלהר"ש דס"ל לאסור בכלים קבועים, איהו סבר דמהני נקב כ"ש ולא קבעו, ומשמע בפשוטו אף לטבול בו דלא מצינו שמחלק בזה, ועיין בב"י והרמב"ם דס"ל דבעי נקב המטהרו וקבעו, סבירא להו כהרא"ש דמים מקיפו מהני, כדמוכח ממ"ש דע"ג כ"ח או דלאסור לטבול משום בעתותיה ואלו בפ"ט כתב מעיין שמימיו נמשכים וכו', והב"י (סי' קצ"ח) עמד בזה, והקשה כזה על הטור שם שכתב וא"א הרא"ש לא מחלק בזה, דמשמע דאפילו ע"ג כ"ע שרי, והרי הרא"ש אוסר במעיין שהעבירו ע"ג כלי תלוש והאריך בזה:

ולא זכיתי להבין הא בפשוטו ניחא, כיון דהכלי עומד בתוך המים, והמים מקיפו מהני להרא"ש, וא"כ בדברי הרמב"ם ג"כ לא קשה מידי, דס"ל כהרא"ש דמים מקיפו מהני וכיון דבין להר"ש ובין להרמב"ם המקוה כשר, אף דאינן מטעם אחד י"ל דלא תפסינן ב' החומרות בהדדי, ומוכח כן דלפי מה שביארנו בדעת הרמב"ם דאפי' בנקב כשפה"נ בעי קבעו דוקא, א"כ בלא סתמו כלל וניקב כשפה"נ בשוליו לא יהא מהני לחוש לדעת הר"ש לגזור בקבועים שמא יקבענו במקום שאין מוצא המים כשפה"נ, והרי בש"כ (ס"ק כ"ו) הביא בשם הב"ח דבנקב כשפה"נ מהני, והש"כ כתב עלה דפשוט הוא, ואף דהם הקילו רק בניקב כשפה"נ, כיון דלכמה פוסקים אף בלאו שיטת הרמב"ם הנ"ל ס"ל דבעי דוקא כשפה"נ ממתני' דכמה יהא בנקב כשפה"נ, מ"מ י"ל דזהו במעיין שהעביר ע"ג שוקת דפסול בודאי, דהיא משנה ערוכה, ואף בהעבירו ע"ג כלי תלוש כדמשמע בלשון הש"ע, מעיין שמקלח בתוך הכלי דלהר"ש כשר, מ"מ כיון דלהרא"ש פסול באינו מקיפו מכל צד והרא"ש הוא דאוסר בתשובה בלא נקיבת כשפה"נ לטבול בו, משום הכי חיישינן לשיטת הרא"ש, אבל במקיפו דהר"ש הוא האוסר ואיהו סבירא לי דנקב כל שהו מהני, ולא מצינו דאוסר לטבול בו, יש לומר דסמכינן על זה להקל בנקב כל שהו. ובאמת לדינא י"ל בחד צד במים מקיפו והכלי קבוע דלהר"ש מהני, דיש לצרף לזה שיטת הפוסקים דנקב כל שהו מהני אפי' לטבול בו, דכיון דלכולהו הן להרא"ש הן להר"ש הוי רק דרבנן משום חששא, י"ל דמצרפים שיטה דמקילים בנקב כ"ש. ואך אף על פי כן כיון דיש לפקפק בזה, נראה לפי ענ"ד שטוב יותר לעשות מכסה (טעלליר) לא בהידוק אלא בריפוי ולנקוב ג"כ שולי התיבה בנקב כ"ש דבזה יש לסמוך לענ"ד להקל אולם העומד לנגדי, כיון דמיוחד לעמוד בו ולטבול הוי מיוחד למדרס ופסול להראב"ד משום גזירת מרחצאות, וגרע מנסרים שבמרחץ דכתבו האחרונים להקל כיון דנעשו לחברם בקרקע גם המים צפין עליו אין בו דין מדרס, מה שאין כן בנ"ד דלא מחברו לקרקע:

אך יש לי צידוד להקל, דיש לומר דוקא בקבוע על גבי קרקע דומה למרחצאות, אבל בנ"ד דאינו קבוע עג"ק אלא דתלוי ע"פ המים, יש לומר דאין זה דומה למרחצאות עיין ב"י (דף קפ"ב) ד"ה הא דתנן וכו' שהביא דברי הרשב"א וסיים היה קבוע בקרקע בין כך ובין כך אין טובלים בו, גזירה שמא יבא לטבול במרחצאות, וכיון דהרבה פוסקים לא סבירא להו לההיא דהראב"ד, ויש לומר דבכה"ג גם להראב"ד שריא, יש לסמוך בזה להקל, ובאופן אם כבודו הרמה יסכים לזה, ידידו ש"ב קשור באהבתו.

עקיבא

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף