שו"ת רבי עקיבא איגר/א/יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר א יט

סימן יט

לידידי הרב רבי ראובן נ"י ע"ד שאלתו בנידון שבא לפניו בפסח העבר דנמצא חטה בקועה בתרנגולת מבושלת, ואסר מעכ"ת כל התבשיל, לשרוף התרנגולת ולשבור הכלי חרס בחוה"מ, וחלוקים עליו חבריו כבוד הרב דשלאנק והרב דפילא:

הנה באמת החמיר מעלתו ללא צורך במה שצוה לשבור הכלים, דמה דהחמירו בחמץ דאוסר במשהו מסתברא דזהו רק לענין אכילה אהונה, אבל לא לענין איסור בל יראה, לא מבעיא להסוברים דטעמא דחמץ במשהו משום דבמינו מדינא לא בטל דהוי דבר שיל"מ ומשום חומרא דחמץ גזרו אינו מינו אטו מינו, א"כ זהו רק ע"י דהדין דלענין איסור חמץ בב"י בטלה ומותר להשהותו עד אחר הפסח וממילא יהיה חוזר להתירו בלא בטלו, מש"ה לגבי אכילה והנאה הוי דשיל"מ, ומה דפלפל הר"ן אי הוי דשיל"מ, כיון דגם אחר פסח אסור מדרבנן בעיניה או כיון דמדאורייתא יהיה מותר אפילו בעין הוי יל"מ, היינו הכל היכי דעכ"פ יגיע שעת ההיתר דהיינו ע"י שישהה אותו עד אחר פסח משא"כ לענין איסור בל יראה ל"ש לומר דלא בטל ויש בו לאו דב"י דא"כ ממילא מחוייב לבערו ואין לו מתירים, [ומזה הבאתי ראיה בתשובתי לדעת הצ"צ בשו"ת בביצת טריפה דנולדה ביו"ט אף דלענין איסור טריפה בטל מ"מ לגבי איסור יו"ט מקרי יל"מ ולא בטל, דהא גבי חמץ דג"כ צריכים לדין ביטול עכ"פ לענין לאו דב"י ואעפ"כ לענין אכילה והנאה מקרי ישל"מ] אלא אפילו להסוברים דלא בטל משום חומרא דחמץ דיש בו כרת ולא בדילי מיניה, מ"מ י"ל דלא גזרו אלא באכילה דהוי בכרת וגזרו ג"כ בהנאה ולא חלקו בין אכילה והנאה דהכל מחד קרא נפקא, אבל איסור ב"י היא מלתא אחריתא וכיון דלית ביה כרת גם אינו עובר במעשה י"ל דקיל מהנאה ואוקמי אדינא דבטל בס':

וראיה לדבר ממ"ש המחבר (סי' תס"ז) בחטה הנמצאת בתרנגולת דמותר למכור התרנגולת לנכרי, דהוי כמוכר חוץ מדמי איסור הנאה שבו, והשתא אם איתא דגם לענין ב"י לא בטל ממילא היה מוטל עליו חיוב השבתה על בליעה זו שבתרנגולת ואיך הותר למוכרו לנכרי, אלא ע"כ לענין ב"י אוקמוהו אדינא דבטל בששים, והשתא כיון דע"כ מדינא היה מותר ג"כ להשהות התרנגולת עד אחר פסח ולאכלה ע"כ מה דצריך למוכרו הוא משום דגזרו שמא יבא לאכלו וכמו דגזרו חמץ בעין ע"י ביטול משום דלמא אתי למיכל מיניה, ה"נ בתערובות חמץ כיון דאסור במשהו ולא בטל, א"כ ממילא בכלים מותר להשהות דגבי איסור ב"י הא יבטל בס' ולגבי דלמא אתי למיכל היינו שמא יבשל בהם ויאכל מיניה הא לא גזרו כן בכלים, דהרי כלים שבשלו בהם בע"פ קודם זמן איסורו חמץ הרבה מותר להשהותם ולא חיישי' דאתא לבשל בהם ולמיכל מנייהו בליל א' דפסח דהוי בן יומו הרי בדכלים לא גזרו כולי האי א"כ גם בבלעו בפסח ליכא למגזר. ואפילו לדעת הרמ"א דנוהגים לשרוף הכל י"ל דס"ל ג"כ דלענין איסור דב"י בטל בס' ומה דאסור למכור לנכרי, לא משום חיוב השבתה אלא כיון דנוטל דמים בעד התרנגולת דבלוע בה חמץ הוי כנהנה מהחמץ, אף דאינו נותן דמים בשביל הבלוע והוי חוץ מדמי איסור הנאה שבו מ"מ הא ביי"נ קיי"ל דלח בלח אסור למכור חוץ מדמי איסור הנאה שבו, ואף דבסתם יינם שרי וכן בשאר איסורי הנאה דאורייתא, מ"מ הא הר"ן למד להקל בשאר א"ה דאורייתא דלא חמיר כ"כ כסתם יינם, דהרי סתם יינם מין במינו במשהו ושארי א"ה דאורייתא אינם במשהו ע"ש, א"כ בחמץ דג"כ במשהו אין ללמוד מסתם יינם ויש לדמותו ליי"נ גמור, וגם חזינן דחמיר מיי"נ גמור דהא י"נ בטל באינו מינו בס' וחמץ אף באינו מינו במשהו, א"כ דמה"ט הוא דאסור למוכרו ממילא עכ"פ הוי מותר להשהותו, וע"כ האיסור משום דלמא אתי למיכל מניה, והדרינן לסברא הנ"ל דגבי כלים דלא גזרינן מותר להשהותם ואף אם נאמר דכוונת הרמ"א דגם לענין ב"י חמץ במשהו וכנראה מדעת המג"א (סי' תמ"ו ס"ק ב') דאם נמצא חטה בתבשיל של פסח ביו"ט א' מותר להשהותו עד חוה"מ ולשרפו בחוה"מ, אבל ביום ז' לא משום דאם יהיה משהה יחזיר להיתרו ולא יקיים מצות השבתה עיי"ש והיינו ע"כ משום דגם לענין איסור ב"י לא בטל ובי"ט א' מותר להשהותו דליכא בל יראה כיון דיקיים תשביתו בחוה"מ והוי ניתק לעשה משא"כ בז' [ומ"מ דברי המג"א תמוהים במה דסיים וכן משמע בסי' תס"ז נמצאת וכו' והא זהו מדברי המחבר שם, ובדעת המחבר בודאי א"א לומר כן מדשרי למוכרו וכנ"ל], וא"כ י"ל דגם הבלוע בכלים מחוייב בהשבתה דהיינו לשוברם, מ"מ הא נראה דעת המג"א (סי' תמ"ז ס"ב), דבבלעו חמץ בפסח אף בבשלו בהם חמץ ממש דמותר להשהותם, וע"כ דס"ל דלא עבר בב"י, ואף דכבר עבר על חמץ זה בב"י מקודם (דהרי מיירי סתם אף בנתחמץ בפסח ולא היה בכלל ביטול ומחוייב בתיקון עשה דהשבתה] צ"ל דכיון דנבלע בכלי ואינו נראה ומצוי הוי כמושבת מן העולם, או דכמו דליכא לאו דב"י על בלוע דכלי כיון דאינו נראה ומצוי, ה"נ ליכא עלה עשה דתשביתו, א"כ אף אם משביתו. לא מקיים העשה ולא נעשה תיקון להלאו:

גם אף אם נידון להחמיר דלא כמג"א ולדון כיון דכבר עבר בבל יראה צריך להשביתו כדי לתקן הלאו, מ"מ בנ"ד בבלע משהו דמדינא בטל בס' אינו מקיים עשה דהשבתה, דהוי כמשבית דבר המותר וסבר' זו צ"ע טובא, דלפ"ז יקשה לכאורה בהאי דפרק אלו הן הלוקין (דף ט"ז) דמשכחת עוד בטלו בידים לענין חמצו דהלאו ניתק לעשה ובטלו בידים ברוב היתר, דבודאי לא מקיים בזה עשה דהשבתה דהא אינו מושבת מהעולם, וא"א לו עוד לקיים העשה, דאף אם ישבית אותו הא משבית דבר המותר וביטל העשה בידים, אולם בלא"ה תמוה לי לשיטת רש"י ותוס' דפסקו להלכה כר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה. תיקשי מימרא דר"י במכות הנ"ל, הא משכחת בחמץ ביטלו בידים בהשליכו לנהר, וצ"ע, גם לשיטת התוס' בפרק כל שעה (דף כ"ח ע"ב) דהשבתה לאו כדרך אכילה הוא, א"כ גם לרבנן דר"י משכחת בטלו ולא בטלו שאכל החמץ דביטל העשה בידים, וצ"ע], א"כ אם נדון דלא לבטל דחמץ במשהו כדי שיהיה שייך בו השבתה ויחוייב לבערו, בזה י"ל דלא מצינו דאמרו חז"ל דחמץ במשהו רק לענין איסור דאכילה והנאה וכן לענין איסור דבל יראה דהיינו בתרנגולת, אבל לא לענין התחייבות עשה, וכיון דבבלוע בכלים אינו עובר עתה בב"י אין הדין דיהיה במשהו לענין חיוב השבתה לחוד, ובלא"ה דעת החכ"צ בשו"ת דלא אמרינן לענין איסור בב"י דחמץ במשהו, א"כ מדינא מותר להשהות הכלים והלכה כחכמים החולקים על רומע"ל, כנלענ"ד עקיבא גינז מא"ש

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף