שו"ת מנחת אברהם/א/לז
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה ד' לסדר ברך אברכך תרצ"א לפ"ק קראקא יצ"ו.
חיים ושלום וכט"ס אל כבוד ידידי ויד"נ הרב הה"ג החריף ובקי צמ"ס החסיד ועניו מהור"ר חיים בארנשטיין שליט"א אבד"ק צענזימין יצ"ו.
אחדשה״ט מכתבו הגיעני במועדו ושמחתי בו.
א) וע"ד השאלה באשה שבדקה עצמה וראתה על העד מראה ומסופקת אם המראה נוטה לאדמומית וזאת ברור לה שלא הי׳ אדום ממש ונאבד העד. והנה בתשובת מהרש"ם ח״ג סימן רי״ד מתיר בזה משום דהוי ספיקא דרבנן דבנוטה לאדום ל״ה רק חומרת גאונים יעו"ש ויש עוד לצדד בזה להתיר משום ספק ספיקא שמא לא הי' נוטה לאדמומית כלל ואת"ל נטה לאדמומית הא אפילו בנטה לאדמומית ג"כ ל"ה רק ספק שמא הוא אדום ממש (דמה"ד אין טמא רק באדום ממש כדם רק הוא חומרת הפוסקים להחמיר בנטה לאדמומית שמא הוא אדום ממש) ואף די"ל דהוי ספק ספיקא משם אחד מ"מ הא דעת הבינת אדם בשער הקבוע דבספק שמא אין בו ריעותא כלל מהני ס"ס אף משם אחד וכ"כ החו"ד בסימן ק"י וכתב שם דאף לפמ"ש הש"ך בסימן הנ"ל בדיני ספק ספיקא ס"ק ל"ו דאין לנו לבדות ס"ס מעצמנו מ"מ בספק מריעותא ובלי הריעותא אין שום חשש נוכל להתיר מעצמנו יעו"ש וא"כ ה"נ כיון דיש בו ספק שמא לא הי' נוטה כלל לאודפ א"כ ל"ה ריעותא כלל ואת"ל שהי' בו ריעותא דנטה לאדום שמא אין זה מראיתדם ממש יש לומר דחשיב ס"ס וגם לפמ"ש הפלתי בקונטרס הספקות דכונת התוספת בכתובות שתירצו דלא חשיב ס"ס שמא באונס שמא ברצון ואת"ל ברצון שמא בקטנותה ופיתוי קטנה אונס הוא משום דהוי משם אחד ומשם הביא הש"ך דס"ס משם אחד לא מהני וכתב הוא דכונת התוספת דאף אם נתפוס הספק מתחילה שמא בקטנותה ואת"ל בגדולתה שמא באונס ל"ש תו לומר ואת"ל ברצון שמא בקטנותה דבקטנותה ל"ה רצון ול"ה לרצון שום צד להיתר ול"ח ס"ס מתהפך וא"כ הכא בנ"ד שפיר יש לומר דהוי ס"ס דכאן א"צ מתהפך דהוי כספק על שמביא הש"ך ז"ל בשם תשובת הרמ"ע מפאנו והכא נמי מתחלה צריך לדון אם הי' נוטה לאדום והי' כאן ריעותא, ועפי"זמיושב מ"ש בתשובת ב"י סימן קכ"ז מובא בסדרי טהרה סימן קפ"ח דאשה שראתה קרטין ונאבדו בלי בדיקה אם נמוחו אי לאו דמותר מטעם ס"ס ספק אם הוא אדום ואי לאו ואת"ל שהוא אדןם שמא לא נמוח ואע"ג שראתה קודם שנאבדה והי' אדם מ"מ כיון שיש מראה אדון שהוא טהור אלא שאין אנו בקיאין חיב ספיקא והקשה בסד"ט הנ"ל הא הוי משם אחד אם הי' ד"נ או לאו דאם לא נמוח לא הוי ד"נ ולפי הנ"ל א"ש דהכא שפיר הוי מתהפך דנוכל לתפוס הספק בשני צדדין וגם הוי ספק שמא אין כאן ריעותא כלל וע"ת ב"י יש לומר עוד דהוי ספק אחד מתיר יותר מחבירו לפי מה דפסק הרמב"ם דמקור מקומו טמא אם כן לפמ"ש התה"ד דגם מראות טהורין באות מן המקור והגאון הרב יוסף שאול זצל בגליון הירושלמי הביא ראי' מהירושלמי מתוך שהיא מתרגלת בדמים טהורין מתרגלת בדמים טמאים א"כ אם יוצא ממנה מראה טהורה טמאה האשה טומאת מגע ובדם יבש כתב הנב"י מה"ק נ"ז דאין טמא מחמת מקור דדוקא לח טמא א"כ הוי שפיר ספק א' מתיר יותר מחבירו דאם היא מראה טהור טמאה האשה טומאת מגע משא"כ אם לא נמוח טהורה האשה לגמרי וכה"ג אף דאין נ"מ בזה"ז מ"מ כתבו דחשיב ספק א' מתיר יותר מחבירו (שו"ר שרמז לתירוץ זה הסד"ט שם בעצמו במוסגר) עוי"ל להיפוך לפי אותן השיטות (עיין בחינוך מצות ר"ז) דמראות טהורות אין באין מהמקור ולפמ"ש הנוב"י במה"ת סי' צ"ט דגם דבר יבש הבא מהמקור טמא א"כ ג"כ חשוב ספק אחד מתיר יותר מחביר ווק"ל ובגוף הדבר לענין נ"ד הנה הפמ"ג בסימן ק"י הניח בצ"ע אם לסמוך על המנ"י והכו"פ דא"צ ספק א' מתיר יותר מחבירו:
עוי"ל לפמ"ש התבו"ש בסימן ל"ח דבריאה מתירין נוטה למראה שחור כל שאינו עכ"פ כמראה זפת ובנדה מטמאינן נוטה למראה אדום ושחור דבנדה משום איסור כרת החמירו א"כ יש לומר זה דוקא באין בו ספק אחר אבל אם יש בו עוד ספק חוץ מזה שנוטה לאדום א"כ עכ"פ ל"ח תו מריאה דלא מחמירין לומר דא"א בקיאי במראות אמנם לפי"ז יקשה דגבי כתם הוי לן להקל בנוטה למראה אדום ויש ליישב ואכ"מ ועיין בסד"ט ק"צ ס"ק נ"ב. (ועיין לקמן בסוף הספר פקפקתי בכל הנ"ל):
ב) והנה בסדרי טהרה הנ"ל בסימן קפ"ח הקשה עוד על תשובת הבית יעקב הנ"ל דהתיר בנאבד הקרטין משום ס"ס שמא לא הי' דם ממש והקשה הא הראב"ד כתב דרוב דמים טמאין באשה וכתב דא"ל דאע"ג דרוב דמים טמאין ה"מ היכי דחזאי כדרך שדרכן של נשים לראות משא"כ בהנך קרטין דאין דרך נשים לראות כך והקשה מהא דאמרינן בנדה כ"א דלר' יהודה רוב חתיכות של ד' מיני דמים טמאין הם אלמא אע"ג דאשתני מראיתה מ"מ אמרינן דרוב טמאין הן ולא הבנתי הקושיא דשם קים לי' לר' יהודה דרוב חתיכות של ד מיני דמים הן ולא משום דרוב דמים טמאים לכן מחזקינן גם בחתיכה זו שהיא מן דמים טמאים תדע דאל"כ יקשה להרז"ה דל"ל דרוב דמים טמאין הן א"ו דזה אין תלוי בהא רק דכך קי"ל לר' יהודה דרוב חתיכות של ד' מיני דמים טמאין הן ומהא דראב"ד דרוב דמים טמאים אין הכרח רק אם רואות כדרך הראי' משא"כ בהך דקרטין דאשתני י"ל אין רוב טמאין וז"ב:
ג) וכעת בעת הכתיה עולה על רעיוני שם בנדה דאמרינן ר' יהודה סובר אמרינן זיל בתר רוב חתיכות ורוב חתיכות של ארבע מיני דמים הן ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכות של ארבע מיני דמים הן דלכאורה הלשון קשה דקאמר לא אמרינן רוב חתיכות דמשמע דתלוי בידן אי אמרינן כן או לא הא ד"ז תלוי במציאות וכך הו"ל לומר ורבנן סברי ל"ה רוב חתיכות של ד' מיני וכו' ומדקאמר לא אמרינן משמע דתלוי בדידן. וע"ק דמיפלגי במציאות אי רוב חתיכות של ד' מיני דמים הן. ונ"ל לפמ"ש הראב"ד הנ"ל דרוב דמים טמאין הן והנה מכח זה אי נימא ג"כ במפלת חתיכה אם הוא של ד' מיני דמים י"ל דתליא בפלוגתא דבכורות מ"ב אי אמרינן הואיל ואישתני אישתני ולא אזלינן תו בת"ר ועיין בתבואת שור סימן כ"ט, שו"ר שכבר העירו בזה האחרונים דפלוגתא דשם תלוי בכל דוכתא היכא דאישתני הדבר אי אזלינן בת"ר וא"כ י"ל דהך פלוגתא דר"י ורבנן תליא בזה דר"י סובר דמכח זה דרוב דמי טמאין באשה אמרינן גם באשתני להיות חתיכה דהיא מן הרוב ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכות אף דרוב דמים טמאין באשה מ"מ הואיל ואשתני אשתני וא"ש הכל ודו"ק:
ד) עוי"ל בנ"ד לצדד להקל דדם הנמצא על יידי בדיקת עד אם היא טמאה מדאורייתא או לא יש בזה מבוכה גדולה בין אחרונים בתשובת שב יעקב ובתפארת ישראל להגאון פלתי ובסד"ט ובחכ"א דהרבה פירשו דדוקא בהרגישה דרואה דם אז טמאה מדאורייתא וקמ"ל דלא נימא דהא דמדמית דהרגישה זהו טעת דבאמת לא ארגישה רק ע"י בדיקת עד מדמית דארגישה בהוצאת הדם אבל היכא דלא ארגישה בהוצאת הדם לא אמריינן דבאמת ארגישה רק היא מדמית דהיא הרגשת העד והרבה כתבו דאף דלא ארגישה מאה דאורייתא דאמרינן דבאמת ארגישה רק מדמית דלא ארגישה רק הרגשת עד עיין בדבריהם. וא"כ כיון דנאבד העד א"כ הוי ס"ס בדאורייתא וספק דרבנן דזהו גופ ספק לדידן ע"י בדיקת עד אי בזה טומאה דאורייתא וגם יש ספק אם הי' בו מראית הנוטה לאדום וזה ל"ה משם א' הוי מתהפך ולענין דרבנן דודאי טמאה ע"י בדיקה הו"ל ספיקא דרבנן וזהו ס"ס בדאורייתא וספק בדרבנן המוזכר בפוסקים דאזלינן לקולא, ולפי"ז יומצא חומרא בימי ליבונה דכתבו החוו"ד והסד"ט בסימן קצ"ד דאף בלא הרגשה ג"כ אינה עולה אותו יום עכ"פ, אמנם הרבה חולקים עליהם ויש לצרף שאר היתרים שכתבי בזה:
ה) ועיין בסימן ק"צ בטו"ז ס"ק כ"ג דגם בבדיקה תולין בכל מקום שיכולה לתלות בו ופסק באשה שדרכה להוציא דם מבית הרעי ובשעת בדיקה נגעה גם שם דתולה בה שלא בשעת וסתה דאין כאן ספק דאורייתא כיון שלא הרגישה בדם מן המקור ע"כ ועיין בסימן ק"צ בסעיף ל"ד בדקה עצמה בעד הבדוק לה והנחיתו תחת הכר או תחת הכסת ולמחר נמצא עליו דם אם משוף טמאה ואם עגול טהורה והוא משנה בנדה נ"ח וזה זמן כביר כתבתי ליישב הדקדוקים דמרישא משמע דוקא אם משוך טמא דיש הוכחה דהוא ע"י בדיקה הא היו הטות קטנות דא"א להכיר אם משוך או עגול (עיין בס"ט) טהור כיון דאין הוכחה לטמא ומסיא דם עגול טהור משמע דוקא עגול דיש הוכחה דהוא שלא ע"י בדיקה טהור אבל בא"א להכיר להכיר אם עגול או משוך טמא ואמרתי דיש חילוק אם ארגישה ביציאת דם מן המקור אז צריך הוכחה לטהר טאם לאו טמאה אמנם בלא ארגישה רק דאנן תולין דארגישה וכסבורה הרגשת עד אז צריך להיות הוכחה דוקא לטמא ובגוף הדבר מצאתי כן בס"ט ולפי"ז מוישב שפיר דברישא קתני אם משוך בכל ענין טמא בין ארגישה ובין לא ארגישה ואם עגול אז טהורה ג"כ בכל אופנים משא"כ בא"א להכיר אז תליא אם הרגישה או לא והחילוק נראה פשוט דהא דתלינן בהרגשה וכסבורה הרגשת העד הוא כיון דידעינן דדם זה ודאי מגופה קאתי ורוב דמים באין בהרגשה ע"כ אמרינן דודאי הרגישה וקסברה דהרגשת עד הויא משא"כ אי אין בירור דדם זה מגופה א"כ מאין לנו לדחוקי ולומר דהרגישה וטעתה אדרבה אמרינן מדלא הרגישה ודאי דם זה מעלמא ובהרגישה שיצאה מן המקור הוא להיפוך וצריך בירור דלאו מגופה אז אמרינן דטעתה דעל הרגישה ביציאת דם אז אמרינן כיון דרוב דמים באין בהרגשה בודאי היתה ממראה טהורה, וודאי יש מכאן סברא גדולה להקל בנ"ד כיון דחזינן דגם בבדיקה הולכין בספיקו להקל וצריך עוד לעיין בזה:
ו) נחזור למהשהתחלנו בענין ההיתר של הגאון מהרש"ם ובענין ההיתר משום ס"ס ויש להסתפק אם נוכל להתיר מכח זה גם בימי ליבונה לאחר ג' ימים והנה בזה קמיפלגי הגאון הנב"י במהד"ק סימן מ"ו כתב דיש לה חזקת טומאה והגאון חו"ד בסימן קצ"ו השיג עליו וכתב דדוקא אם מסופקין במעשה הטבילה אם היתה כהוגן אז אוקמינן על חזקת טומאה משא"כ אם הבטילה ודאי כהוגן היתה רק אנו מסופקין אם נולד לה טומאה חדשה בתוך ימי טומאה זאת מוקמינן על חזקת טהרה וכן בספק נקיבת הושט מוקמינן ג"כ על חזקת כשרות דזהו שאלה אם נולד לה טריפות חדש ודוקא אם נולד ספק בשחיטה עצמה אוקמינן על חזקת איסור והפרמ"ג בכמ"ק אין דעתו כן ובמ"ש החו"ד מיושבין דברי הלבוש מובא בפמ"ג סימן ל"ד ס"ק י"ט (שו"ר כן בחוו"ד סימן ק"י) והש"ש והגרע"א והחת"ס כתבו ג"כ כחו"ד, והנה בנוב"י בסימן מ"ו הנ"ל הוכיח דגם היכי דל"ל חזקת טהרה אמרינן כותלי ביה"ר לא מוקמי דם דאל"כ ביולדת או בזבה שראתה למחרת יום טבילתה יטמאו למפרע אף לחולין ואז ליכא חזקת טהרה דהא נימא דאתמול היו טמאין ואז הי' בחזקת טומאה וזהו לפי שיטתו דזהו חשיב חזקת טומאה ואני מצאתי בתוספת הרא"ש למסכת נדה דף י"ט ד"ה רבי יהושע באה"ד הקשה על ר"ת שכתב גבי ספק בהרת קדמה דאם הי' לו נגע מעיקרו ונתרפא ממנו חשיב חזקת טומאה להנגע החדשה וכתב וז"ל וקשה לפירושו דלא מצינו לטמויי גברא על נגע שנולד בו ספק משום שמוקמינן לי' בחקת טומאה מן הנגע שנתרפא דאטו אם הטבילה נדה עכל טמא בתוך מעת לעת וכי נטמאנו לטמאות חולין ולשרוף קדשים לא מסתבר כלל למימר הכי כיון שנטהר בודאי מטומאה ראשונה ע"כ כוונתו להוכיח דלא מוקמינן חזקת טומאה על ספק אם נולדה טומאה חדשה דאל"כ גבי נדה וכל טמא שטבלו ובתוך מעל"ע ראו נוקמי על חזקת טומאה ונטמאו למפרע לחולין ולשרוף את הקדשים א"ו דלענין ספק טומאה חדשה ל"ח חזקת טומאה זה נראה ברור בדבריו ודלא כהמגיה בש"ס ווילנא שמשבש דבריו ומבואר בדבריו כחוו"ד הנ"ל ועיין בש"ש שמעתא ה' פרק ד' ובעיקר שאילין עדיין יש לעיין אם האשה נאמנת לומר דלא הי' אדום ממש דהבנית אדם שער בית הנשיםם סימן ה' הוכיח מנדה כ' וטוש"ע סימן קפ"ח דדוקא לומר כזה ראיתי נאמנת וכ"כ רש"י שם בהדיא מביאה דם אחר שלה או של חברתה ואומרת כזה ראיתי והטעם כתב הרשב"א דלא אמרינן דהיא טועה בדמיונות וא"כ י"ל דוקא במביאה דם אחר אבל אם אומרת דלא הי' אדום ואין דם לפני' לומר כזה ראיתי י"ל דהיא טועה בדמיונות אך כתב דבזה"ז דמטמאינן כל הנוטהלשחור ואדום ולא מטהרין רק לבן וירוק לא שייך טועה בדמיונות ובכל ענין נאמנת אף דאין דן אחר לפני' ולפי"ז בנ"ד דכל עיקר ההיתר משום דאומרת דלאו אדום ממש הי' דזה אינה נאמנת דטועה בדמיונות כיון דאינה אומרת הי' לבן או ירוק רק זה דל"ה אדום ובזה י"ל דטועה בדמיונות כיון דאינה מביאה דם לפנינו לומר כזה הי' אך בעיקר דברי הבינת אדם לענ"ד הי' נראה להיפוך דהיכא דאומרת ל,ה אדום ונאבד פשיטא דנאמנת דל"ש דטועה בדמיונות דהא לא היתה מדמה כלל רק הכירה במראה עיני' ול"ש בזה טועה בדמיונות אבל בזה דהיא אומרת כזה ראיתי ונאבד ממנה לדם זה שלפנינו בזה י"ל דהיא טועה בדמיונות כיון דאינה יודעת שדם שנאבד ממנה הי' טהור רק ע"י מה דמדמית לדם שלפנינו הי' הו"א דטועה בדמיונות וקמ"ל דאפ"ה נאמנת אבל אם אמרה בבירור שדם שנאבד ממנה הי' מראה טהור ל"ש דטוע בדמיונות דהא אינה מדמית כלל ועיין בריטב"א נדה כ' ומדבריו משמע ג"כ דבנ"ד פשיטא דנאמנת ולענין דינא עדיין יש לעיין בכל זה:
ז) והנה בענין תשובת בית יעקב שבהבאתי לעיל לענין קרטין שנאבדו בלי בדיקה שכתב דיש ספק ספיקא שמא לא הי' אדום ממש ושמא לא נמוחו והקשה בסדרי טהרה דהא כתב הראב"ד דרוב דמים טמאים באשה ואיך כתב דיש ספק שמא לא הי' אדום ממש דהא כתב הש"ך בסימן נ"ג ס"ק י"ד דל"מ ספק ספיקא רק בדבר דאיסור והיתר שקולים אבל היכא דאיכא למיתלי באיסור טפי מהיתר תלינן. ונראה דהנה הוכחת הראב"ד בבעה"נ קרוב דמים טמאים מהא דאמרינן בנדה כ"א דא"א לפתיחת הקבר בלא דם ומביאה קרבן ונאכל ואמאי ניחוש שמא דם טהור הוא אלא משום דרוב דמים טמאין וא"כ דוקא דבא מן המקור כי התם והנה הרמב"ם פ"א מה' משכב ומושב פסק ברואה דם ירוק שהדם טהור והקשו דהא הרמב"ם פסק שם דמקור מקומו טמא ותירץ הסדר טהרה בסימן קפ"ח דדם ירוק י"ל שלא בא מן המקור אע"ג דדם ירוק ולבן מן המקור נמי אתא כדמוכח בגמרא וכן הוא בתה"ד מ"מ אין חזקתו מן המקור וטפי איכא למתליל דבא דרך העלי' והפרוזדור יעו"ש ועפי"ז מיושב תשובת ב"י הנ"ל דשפיר יש ספק שמא לא הי' אדום ממש ואף דרוב דמים טמאין זה בידעינן דבא מן המקור אבל הכא י"ל דלא הי' אדום ולא בא מן המקור ובל"ז לא הי' יכול לומר שמא לא בא מן המקור דהא רוב דמים באים מן המקור אך כיון דספק שמא לא הי' אדום שוב אין בזה חזקה מן המקור ודו"ק. עוי"ל קושית הסד"ט על הבית יעקב דהא רוב דמים טמאין הן ואיך מצטרף לס"ס וגם קושיתו דהוי ס"ס משם אחד עפמ"ש החו"ד בסימן ק"י דבדבר ההוה ורגיל מצטרף גם מיעוט וגם מש"א לספק ספיקא דאמרינן סמוך מיעוטא למחצה כמו דאמרינן רוב היולדות לאו זכרים ילדן דאמרינן סמוך מיעוט דנפלים למחצה נקבות וכן בשליא כה"ג וכן אפשר לומר בענין הקרטין ויש לעיין עוד בזה:
והנני ידידו דו"ש והצלחתו אברהם ריינהאלד.
בש"ה. במה שכתבתי בפנים דבספק אם ראתה כלל י"ל דלא החמירו לומר אנו אין בקיאין במראות לפמ"ש התבו"ש דטעם דהחמירו בנדה טפי מריאה משום דהוי איסור כרת ובספק תו לא חמיר טפי מריאה [לא כתבתי זאת להלכה רק להעיר] כעי"ז שמעתי מפ"מ הרב הגאון החריף מו"ה יהודה מאיר לעווין שליט"א דומ"ץ דפ"ק יצ"ו ליישב הא דמבואר בפ"ג דתרומות וע"י גלגול נעשה דרבנן ואמר ליישב כיון דהא דתרומה מדמעת עד מאה הוא מחמת חומרתו יותר משאר איסורין וספק תרומה עכ"פ לא חמיר משאר איסורין לכך אינו מדמע עכדפח"ח. ועפי"ז יש ליישב פסק הרמב"ם בפט"ז מהמ"א ד"י פסק דבדבר חשוב צריך ג' תערובות ובפ"ז מה' עכו"ם פסק גבי טבעת של עכו"ם דבתערובות שני שרי ועיין בש"ך סימן ק"י ס"ק נ"ד. ולפי הנ"ל י"ל לפמ"ש הפלתי דגבי טבעת של עכו"ם דלא בטל הוא מחמת חומרא דע"ז וא"כ י"ל דבספק תו לא חמיר משאר איסורין וע"כ בתערובות שני דלא נפל לשם רק טבעת ספק עכו"ם בטל וע"כ שרי עוד יש לומר כיון דבנפרש טבעת א' מהתערובות אין בו איסור רק משום גזירה שמא יקח מן הקבוע א"כ שוב אין בו חומרא דעכו"ם כיון דכל דפריש מרובא פריש וא"כ ודאי הטבעת שנפלה בתערובות שני' הוא מרוב היתר ואין בו רק משום גזירה שמא יקח מן הקבוע וא"כ ל"ש בו חומרא דע"ז ול"ת משאר איסורין ע"כ שרי בתערובות שני' וק"ל: